תקציר ידע

הערה: בפרק זה יש להתמקד בתהליך הדה-קולוניזציה והקמת מדינות עצמאיות בארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה.

הגדרת המושג: במאה ה-19 התרחש תהליך של קולוניזציה – השתלטות מעצמות אירופה על שטחים גדולים מחוץ לאירופה, בעיקר באפריקה ובאסיה.

כאן אנחנו עוסקים בתהליך ההפוך: השחרור של אותן ארצות מהשלטון האירופאי, תהליך ששיאו בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, כלומר: דה-קולוניזציה.

מדוע התרחש תהליך הדה-קולוניזציה בעיתוי זה?

גורמים כלכליים:

• במאה ה-19 המושבות הניבו רווחים נאים עבור המעצמות הקולוניאליסטיות: בהשקעה קטנה – יחסית, תוך ניצול אוצרות-הטבע הזמינים וכוח-האדם הזול והבלעדיות של המעצמה השלטת, ניתן היה להרוויח היטב. במחצית השנייה של המאה ה-20 המעצמות נאלצו להשקיע יותר בהחזקת המושבות ודיכוי האוכלוסייה והרווחיות ירדה.
• אחרי מלחמת העולם ה-2 המעצמות הקולוניאליסטיות נאלצו להשקיע בשיקום כלכלותיהן, בעקבות ההרס והאבדות של המלחמה. הם העדיפו להשקיע בבית ולא מעבר לים.

גורמים פוליטיים:

• תמיכת מעצמות-העל: בעולם שנוצר אחרי מלחמת העולם ה-2 התפתחה יריבות בין שתי מעצמות העל, ארצות הברית וברית המועצות, יריבות הידועה כ"מלחמה הקרה". כל אחת מהמעצמות הללו בקשה למשוך לצידה את עמי אפריקה ואסיה באמצעות תמיכה בתהליך הדה-קולוניזציה.
• תנועות השחרור של עמי אפריקה ואסיה שהיו תחת שלטון קולוניאלי ניהלו מאבקים לאומיים עקשניים ואף אלימים, שגבו מחיר כבד מהמעצמות הקולוניאליסטיות, והתישו אותן.

גורמים אידיאולוגיים:   

• בני השכבה המובילה בקרב העמים הנתונים לשלטון קולוניאלי– האליטה – נחשפו לתרבות ולאידיאולוגיות שרווחו באירופה, ובכלל זה הלאומיות. הם אמצו את הלאומיות, ובעזרתה גייסו את ההמונים למאבק האנטי-קולוניאלי.
• שתי מעצמות-העל תמכו בדה-קולוניזציה לא רק מהסיבות הפוליטיות שהזכרנו, אלא גם מסיבות אידיאולוגיות: ארצות הברית ראתה בקולוניאליזם סתירה הן לעיקרון ההגדרה העצמית של העמים והן לעיקרון השוק החופשי. ברית המועצות ראתה בקולוניאליזם ביטוי לניצול קפיטליסטי.

מה היו מאפייני תהליך הדה-קולוניזציה?

• בדרך-כלל היה נחוץ מאבק ממושך וקשה עד להשגת השחרור.
• המעצמות הקולוניאליות אמנם ויתרו על שלטון ישיר אך במקרים רבים דאגו לשמור על האינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים שלהן באמצעות חתימה על חוזים עם המדינות החדשות שהבטיחו את אותם אינטרסים. כך לדוגמה, בריטניה ניסתה להבטיח את המשך שליטתה בתעלת סואץ, גם אחרי שמצרים הפכה למדינה עצמאית ודאגה להבטיח את הפקת הנפט בעירק באמצעות חברות בריטיות.
• תהליך הדה-קולוניזציה דומה בהיבטים רבים למאבקים הלאומיים שהתנהלו באירופה: הקמת תנועות לאומיות וקביעת היעד של הקמת מדינת-לאום עצמאית; צמיחת מנהיגות מקרב האליטות המשכילות  ;   טיפוח התודעה הלאומית  ;   הסתייעות בגורמים חיצוניים.
• במזרח התיכון הייתה נהוגה שיטת המנדטים, שהוגדרה מראש כזמנית וכמובילה לעצמאות. לעומת זאת בצפון אפריקה היו קולוניות (ואלג'יריה אף הייתה מסופחת לצרפת). לפיכך התהליך במזרח התיכון היה קצר יחסית, ואילו בצפון-אפריקה המאבק היה ארוך וקשה יותר.
• היה הבדל בין תפיסתם של הבריטים לבין זו של הצרפתים: בריטניה דאגה בעיקר לאינטרסים האסטרטגיים והכלכליים שלה בארצות שלטונה. לעומת זאת צרפת שאפה להנחיל את התרבות הצרפתית בארצות שלטונה וראתה בכך שליחות. צרפת גם הושיבה אוכלוסייה אזרחית צרפתית בארצות שלטונה. הואיל וכך, המאבק נגד השלטון הצרפתי – במיוחד באלג'יריה- היה כואב וקשה יותר.

דוגמה לתהליך הדה-קולוניזציה: עירק

הארץ: עירק

המעצמה הקולוניאלית: בריטניה

צורת השליטה: מנדט מטעם חבר הלאומים

שנות השליטה הבריטית הישירה: 1920-1932

ניתן לראות בדוגמה של עירק ביטוי לחלק גדול ממאפייני הדה-   קולוניזציה (אך לא כולם):

• כשהבריטים סיימו את המנדט, על פי החלטת חבר הלאומים, והעניקו לעירק עצמאות, הם דאגו לשמור על האינטרסים שלהם (המלכתו של המלך פייסל, המקורב לבריטים, הפקת הנפט באמצעות חברות בריטיות).
• הקלות היחסית של המעבר לעצמאות, האופיינית לשלטון הבריטי יחסית לצרפתי.
• העיתוי המוקדם יחסית: המזרח התיכון מקדים את צפון-אפריקה.