פיקוח וביקורת על רשויות השלטון.

מעמדו של מבקר המדינה מוגדר ב"חוק יסוד: מבקר המדינה".

מבקר המדינה נבחר על-ידי הכנסת בהצבעה חשאית אחת ל-7 שנים, לתקופת כהונה אחת שלא ניתן להאריכה.

כדי להבטיח את אי תלותו של מבקר המדינה, נאמר בחוק במפורש שהוא יהיה אחראי במילוי תפקידו רק מול הכנסת ולא מול הממשלה. מבקר המדינה הוא גוף עצמאי ולא פוליטי. הוא פועל בשם הכנסת ואינו כפוף לממשלה.

מבקר המדינה רשאי לבקר: כל גוף או ארגון שלטוני, כל מוסד או גוף שמופעל ע"י המדינה וכל גוף שמחזיק ברכוש המדינה (למשל חברה ממשלתית, רשות מקומית, ארגוני עובדים, כל גוף הכפוף למשרדי הממשלה) וכל גוף שהכנסת תחליט לכלול בתחום סמכותו.

בסמכותו של המבקר לבדוק את כל ההכנסות וההוצאות הכספיות של הגוף הנבדק, האם כל פעולותיו התבצעו לפי החוק, את הניהול התקין של הגוף המבוקר וכל דבר אחר שימצא לנכון.

הגופים המבוקרים מחויבים למסור למבקר דוחות כספיים וכל מידע שיבקש מהם. המבקר יכול לחייב כל אדם להעיד בפניו ולמסור לו מידע.

מבקר המדינה מפרסם דו"ח בקורת שנתי – ליקויים בהתנהלות הגופים שנבדקו על ידו וכיצד יש לתקן את הליקויים. במקרה שיש חשד לעבירה פלילית – המבקר מפנה את הנושא ליועץ המשפטי לממשלה.

בנוסף לכך, מפרסם המבקר במהלך כל השנה דוחות הבודקים נושאים שעל סדר היום הציבורי וקשורים לגופי השלטון לבקשת הכנסת. הוועדה לביקורת המדינה רשאית להטיל על המבקר לחקור נושא מסוים.

מהי יעילות הביקורת של מבקר המדינה:

·         הדו"ח השנתי של המבקר נמסר לידי יושב ראש הכנסת כנציג הרשות המחוקקת המייצגת את העם (עקרון שלטון העם).

·         באמצעות הדוחות מפקחת הכנסת על עבודות משרדי הממשלה והגופים הכפופים להם. לאחר הגשת הדוח מזומנים נציגי הממשלה לוועדות הכנסת למתן הסברים. הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת מגישה את סיכומיה והמלצותיה למליאת הכנסת שדנה בהם. (עקרון הגבלת השלטון, פיקוח פורמלי על השלטון).

·         ממצאי הביקורת מוגשים לראש הממשלה ולגופים המבוקרים לקבלת תגובתם. כל משרד ראש הממשלה להגיב על ממצאי הביקורת תוך 10 שבועות, תוך התייחסות למה שמצריך תיקון ושינוי.

·         מבקר המדינה יכול להמליץ לוועדה לביקורת המדינה של הכנסת על הקמת וועדת חקירה ממלכתית.

·         אם מתגלה בביקורת חשד למעשה פלילי – המבקר מעביר את הממצאים ליועץ המשפטי לממשלה עם המלצה לפתוח בחקירה פלילית. (עקרון שלטון החוק).

·         למבקר אין סמכויות אכיפה מעשיות – כוחו בא מעצם הביקורת ומהיכולת להמליץ על צעדי אכיפה נגד הגוף המבוקר. יחד עם זאת נקבע בפסיקה שגוף מבוקר חייב להתחשב בביקורת של מבקר המדינה.

·         הפרסום של דוח המבקר בתקשורת מעניק לו כוח נוסף והשפעה על מעשי השלטון. הציבור חשוף לביקורת ומפעיל לחץ על הממשלה לפעול ולתקן ליקויים.