פיקוח וביקורת על רשויות השלטון.

1. מבקר המדינה

מעמדו של מבקר המדינה מוגדר ב"חוק יסוד: מבקר המדינה".

מבקר המדינה נבחר על-ידי הכנסת בהצבעה חשאית אחת ל-7 שנים, לתקופת כהונה אחת שלא ניתן להאריכה.

כדי להבטיח את אי תלותו של מבקר המדינה, נאמר בחוק במפורש שהוא יהיה אחראי במילוי תפקידו רק מול הכנסת ולא מול הממשלה. מבקר המדינה הוא גוף עצמאי ולא פוליטי. הוא פועל בשם הכנסת ואינו כפוף לממשלה.

מבקר המדינה רשאי לבקר: כל גוף או ארגון שלטוני, כל מוסד או גוף שמופעל ע"י המדינה וכל גוף שמחזיק ברכוש המדינה (למשל חברה ממשלתית, רשות מקומית, ארגוני עובדים, כל גוף הכפוף למשרדי הממשלה) וכל גוף שהכנסת תחליט לכלול בתחום סמכותו.

בסמכותו של המבקר לבדוק את כל ההכנסות וההוצאות הכספיות של הגוף הנבדק, האם כל פעולותיו התבצעו לפי החוק, את הניהול התקין של הגוף המבוקר וכל דבר אחר שימצא לנכון.

הגופים המבוקרים מחויבים למסור למבקר דוחות כספיים וכל מידע שיבקש מהם. המבקר יכול לחייב כל אדם להעיד בפניו ולמסור לו מידע.

מבקר המדינה מפרסם דו"ח בקורת שנתי – ליקויים בהתנהלות הגופים שנבדקו על ידו וכיצד יש לתקן את הליקויים. במקרה שיש חשד לעבירה פלילית – המבקר מפנה את הנושא ליועץ המשפטי לממשלה.

בנוסף לכך, מפרסם המבקר במהלך כל השנה דוחות הבודקים נושאים שעל סדר היום הציבורי וקשורים לגופי השלטון לבקשת הכנסת. הוועדה לביקורת המדינה רשאית להטיל על המבקר לחקור נושא מסוים.

מהי יעילות הביקורת של מבקר המדינה:

·         הדו"ח השנתי של המבקר נמסר לידי יושב ראש הכנסת כנציג הרשות המחוקקת המייצגת את העם (עקרון שלטון העם).

·         באמצעות הדוחות מפקחת הכנסת על עבודות משרדי הממשלה והגופים הכפופים להם. לאחר הגשת הדוח מזומנים נציגי הממשלה לוועדות הכנסת למתן הסברים. הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת מגישה את סיכומיה והמלצותיה למליאת הכנסת שדנה בהם. (עקרון הגבלת השלטון, פיקוח פורמלי על השלטון).

·         ממצאי הביקורת מוגשים לראש הממשלה ולגופים המבוקרים לקבלת תגובתם. כל משרד ראש הממשלה להגיב על ממצאי הביקורת תוך 10 שבועות, תוך התייחסות למה שמצריך תיקון ושינוי.

·         מבקר המדינה יכול להמליץ לוועדה לביקורת המדינה של הכנסת על הקמת וועדת חקירה ממלכתית.

·         אם מתגלה בביקורת חשד למעשה פלילי – המבקר מעביר את הממצאים ליועץ המשפטי לממשלה עם המלצה לפתוח בחקירה פלילית. (עקרון שלטון החוק).

·         למבקר אין סמכויות אכיפה מעשיות – כוחו בא מעצם הביקורת ומהיכולת להמליץ על צעדי אכיפה נגד הגוף המבוקר. יחד עם זאת נקבע בפסיקה שגוף מבוקר חייב להתחשב בביקורת של מבקר המדינה.

·         הפרסום של דוח המבקר בתקשורת מעניק לו כוח נוסף והשפעה על מעשי השלטון. הציבור חשוף לביקורת ומפעיל לחץ על הממשלה לפעול ולתקן ליקויים.

2. נציבות תלונות הציבור

חוק יסוד: מבקר המדינה מגדיר את המבקר כנציב תלונות הציבור. במשרד מבקר המדינה פועלת נציבות תלונות הציבור שהוא עומד בראשה, אך היא פועלת כגוף נפרד.

כל אדם רשאי על פי החוק להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור, אם הוא סבור שנפגע ישירות ממעשה או מחדל של אחד מהגופים שמבקר המדינה מוסמך לבקר אותם – גופים ממשלתיים וציבוריים. בכך בא לידי ביטוי תפקידו של נציב תלונות הציבור כמגן על זכויות אדם ואזרח.

חיילים, שוטרים, סוהרים ועובדי מדינה אינן ניתנות לבדיקה אצל נציב תלונות הציבור. זאת משום שלצבא, למשטרה ולשירות בתי הסוהר ולעובדי המדינה יש גורם משלהם שבודק את התלונות (לכל גוף יש את הגוף שלו שבודק את התלונות).

סמכות נציב תלונות הציבור אינה חלה על נשיא המדינה, פסיקות בתי המשפט ונושאים הנמצאים בדיון משפטי, הכנסת, חברי הכנסת וועדות הכנסת, שרי הממשלה וגופים במערכת הביטחון.

נציב תלונות הציבור מטפל בתלונות המופנות אליו בכל דרך שנראית לו. במהלך הבדיקה ובסופה הוא מעדכן את המתלונן ואת הגוף שעליו התלוננו במהלך הבדיקה ובמסקנותיו – האם היא הייתה מוצדקת או לא. אם יש חשד למעשה פלילי – המבקר מעדכן את היועץ המשפטי לממשלה.

נציב תלונות הציבור מגיש לכנסת דוח שנתי על פעולותיו. קביעותיו בדוח הן בגדר המלצה אולם יש להן פרסום תקשורתי ולכן הן זוכות למשקל משמעותי. 

3. ועדת חקירה פרלמנטרית

1.      הכנסת רשאית למנות וועדת חקירה מטעמה. סמכות זו מוגדרת ב"חוק יסוד: הכנסת".

2.      וועדת החקירה בודקת דברים שהכנסת קבעה שתבדוק. סמכויותיה ותפקידיה נקבעים על ידי הכנסת. (עקרון שלטון העם).

3.      בכל וועדת חקירה יהיו חברים חברי כנסת מסיעות הקואליציה והאופוזיציה, בהתאם לחלקם היחסי בכנסת. (עקרון הפלורליזם).

4.      בדרך כלל סיעות הקואליציה אינן תומכות בהקמת וועדת חקירה פרלמנטרית בשל החשש שהצורה בה תפעל הוועדה תושפע משיקולים פוליטיים ולא ענייניים.

4. ועדת חקירה ממלכתית (משפטית)

וועדת חקירה שתפקידה לבדוק נושא בעל חשיבות ציבורית מיוחדת. אופן הקמתה והסמכות על הקמתה מוגדרות בחוק. (מנגנון פורמלי להגבלת השלטון).

את הוועדה מוסמכת להקים הממשלה (הרשות המבצעת) או וועדת הכנסת לענייני בקורת המדינה (הרשות המחוקקת).

כשמתקבלת ההחלטה על הקמת הוועדה, יוצאים מהתמונה כל הגורמים הפוליטיים. הסמכות למנות את חברי הוועדה נמצאת בידי נשיא בית המשפט העליון. יושב ראש הוועדה יהיה שופט בית המשפט העליון או המחוזי. בוועדה יהיו חברים לפחות שלושה חברים. (עקרון הפרדת רשויות).

לוועדה יש סמכויות שיפוטיות (כמו בית משפט) – לזמן עדים, לחייב אנשים להציג מסמכים, להוציא צווי חיפוש, להגיש תלונה פלילית על מי שזומן ולא הגיע להעיד. הוועדה צריכה לעדכן אדם אם הוא עלול להיפגע מהחקירה והוא יכול לקבל את החומר הרלוונטי ולהיות מיוצג על ידי עורך דין.

מסקנות הוועדה הן המלצות לממשלה והיא אינה חייבת למלא אותן. אך בשל חשיבות הוועדה, הממשלה אינה יכולה להתעלם מהמסקנות.

5. בג"צ - בית משפט גבוה לצדק

אחד מתפקידי בית המשפט העליון. בג"צ מאפשר לכל אדם או ארגון לעתור (=לפנות) בקשר להחלטות של רשויות המדינה או גופים ציבוריים אשר לדעתו גורמים לו עוול או פוגעים בזכויותיו.

בג"צ הינו מנגנון פורמלי להגבלת השלטון – תפקידו וסמכויותיו מוגדרים ב"חוק יסוד: השפיטה" ובחוק בתי המשפט.

בבג"צ בא לידי ביטוי הרצון להגן על זכויות האדם והאזרח – תפקידו של בג"צ לדון בעתירות של אזרחים שנפגעו על ידי רשויות השלטון.

בג"צ מוסמך להוציא צווים שמורים לרשויות השלטון כיצד לנהוג בנושא העתירה. רשויות השלטון חייבות לפי חוק למלא את צווי בג"צ. בכך בא לידי ביטוי עקרון שלטון החוק.

בג"צ הינו חלק מהרשות השופטת והוא בודק את התנהלותן של רשויות השלטון (הרשות המבצעת) ואת החוקים שמחוקקת הכנסת (הרשות המחוקקת) – האם הם עומדים בסתירה לזכויות אדם ואזרח ולעקרונות הדמוקרטיה. בכך בא לידי ביטוי עקרון הפרדת הרשויות – בג"צ בודק את התנהלותן של רשויות השלטון האחרות.

6. היועץ המשפטי לממשלה

היועץ המשפטי לממשלה (היועמ"ש) הינו אחד מבעלי התפקידים המשמעותיים ביותר ברשות המבצעת.

ליועמ"ש מספר תפקידים:

1. ראש התביעה הכללית – אחראי על העמדה לדין פלילי של כל מי שמפר את החוק במדינה, באמצעות פרקליטים ממחלקות שונות בפרקליטות המדינה. במקרים בהם מוגש כתב אישום נגד נשיא, ראש ממשלה, חבר כנסת, שר או שופט – החוק מחייב את היועמ"ש לאשר באופן אישי את הגשת כתב אישום. בכך בא לידי ביטוי עקרון שלטון החוק שלפיו כולם כפופים באופן שווה לחוק.

2.  ייצוג המדינה בהליכים משפטיים שאינם פליליים – היועמ"ש משמש כעורך הדין של הממשלה. הוא מייצג את השרים, מעניק לממשלה ולכפופים לה ייעוץ משפטי בכל הקשור למשפט הציבורי, בעתירות נגד המדינה בבג"ץ ובתביעות אזרחיות נגד הממשלה כגורם פרטי.

3. מתן ייעוץ משפטי לממשלה ולרשויות השלטון – ביחס לכל הפעולות שמבצעת הממשלה או שהיא נמנעת מלבצע. היועמ"ש גם מעניק לממשלה ייעוץ לגבי יוזמות חקיקה שלה (חקיקה ממשלתית) או בגיבוש עמדת הממשלה ביחס לחקיקה פרטית.

4. התייצבות בהליכים משפטיים שהמדינה אינה צד בהם אך יש אינטרס ציבורי שהממשלה תשמיע את קולה – זאת כאשר להליכים משפטיים בין צדדים פרטיים יש השלכות ציבוריות. למשל כאשר במאבק בין הורים על משמורת קולו של הילד לא מיוצג.

במדינה דמוקרטית יש חשיבות עליונה לכך שהיועמ"ש בתפקידו כראש התביעה הכללית יהיה עצמאי ובלתי תלוי בממשלה ובשריה. זאת כדי למנוע מצב שבו זהותם הפוליטית של הנאשמים תשפיע על ההחלטה לגבי הגשת כתב אישום או כאשר ראשי השלטון עומדים בפני הליך פלילי. בכך מתממש עקרון שלטון החוק לפי כולם שווים בפני החוק.

עצמאות היועמ"ש מובטחת על ידי:

·         נקבע שהוא אינו שר אלא פקיד ציבור וכהונתו אינה תלויה בחילופי השלטון.

·         שר המשפטים אינו יכול להתערב בהחלטותיו המקצועיות של היועמ"ש, למרות שהוא עובד משרד המשפטים.

7. תקשורת

• כלי התקשורת הינם אחד מאמצעי הפיקוח הלא ממוסדים על השלטון. הם מפרסמים תחקירים, כתבות ומאמרי דעה, חושפים שחיתות ואי יעילות, מפרשים את מעשי השלטון ומביעים עליהם ביקורת.
• המידע שמספקת התקשורת לציבור חיוני מכיוון שבלעדיו הציבור לא יכול להעריך את מעשי הממשל ולגבש כלפיהם עמדה. כלי התקשורת מסייעים בפעילותם לציבור לדעת על פעילות השלטון ולגבש דעה, וליישם דעה זו בבחירות, בהפגנות ובמהלכי פיקוח אזרחיים נוספים.
• כלי התקשורת משפיעים על דעת הקהל באופן שבו הם מסקרים אירועים ובבחירה אילו אירועים לסקר ואילו אירועים להצניע.
• הביקורת שמפרסמים אמצעי התקשורת על השלטון מתפרסמת לפני המעשים וגם אחריהם. בכך מאפשרים אמצעי התקשורת לאזרחים להשפיע על אופן הפעילות של השלטון או לבקר אותה לאחר מעשה.
• לאמצעי התקשורת יש מניעים פוליטיים וכלכליים הנובעים מהדעות, העמדות והאינטרסים של העיתונאים ושל בעלי העיתון.