סיפורי אבות - תקציר

קישור לפרק

תקציר

הסיפור מתאר את אברם (אברהם), גדול המאמינים ואבי האומה העברית, בנדודיו מחרן אל כנען בעקבות קריאתו של ה' אליו. המסע הפיזי מתברר גם כמסע רוחני ואמוני שבמהלכו מונח הבסיס לברית שבין אברם לה'. מערכת היחסים ההדדית בין אברם לה' עומדת במבחן גם כשנאלץ אברם לרדת למצרים בעקבות הבצורת שפקדה את כנען.

 

מבוא

במרכז הפרק עומדים שני מסעות פיזיים שאברם בוחר לעשות: האחד מארץ מולדתו אל כנען, במצוות ה' (פס' א'-ט'), והשני אל מצרים בשל הרעב הכבד בארץ כנען (פס' י'-כ'). בשני המסעות נדרש אברם להתמודד עם תלאות ומכשולים, בטח על רקע גילו ואחריותו לאשתו שרי, לאחיינו לוט, לעבדיו ולרכושו. בה בעת מסעותיו אלה הם גם רוחניים ונפשיים, שבהם באה לידי ביטוי שאלת האמונה והדבקות המוחלטת בה', שמעורבותו ברורה בשני המסעות גם יחד.  בסיפור זה מכוננת ברית בין ה' לאברם, שבה נאמנות אברם לה' והליכה בחוקותיו תביא עליו ברכה והגנה. הגנתו זו של ה', כהבטחה לאברם, מתקיימת כבר בעת הגעתו של אברם למצרים  (פס' ט"ז).

סיכום הפרק

חלק א - נדודי אברהם (מחרן לכנען, ובתוך כנען)
פס' א'-ט' חושפים את הקשר הראשוני שבין ה' לאברם, כאשר פנה אליו בציווי "לך לך", ומבקש ממנו להתנתק מכל המוכר לו: ארצו (מרחב גיאוגרפי), מולדתו (עיר/מחוז מגוריו) ובית אביו (משפחה מורחבת).

סדר הניתוקים של אברם מעורר קושי (כרונולוגי). מדוע אומר לו להתנתק תחילה מהדבר/מהמעגל הרחוק ורק לבסוף ממה שקרוב אליו? הסדר אמור להיות הפוך! אלא, הפתרון הוא, שהם מסודרים מן הקל אל הכבד כדי ליצור הדרגה בבקשה כדי שיקל עליו להיענות לה. [או פתרון אחר: כי בפועל אדם נוטש את הרגלי המדינה (שפה) ורק לבסוף את ההרגלים מבית הוריו].

ה' מבטיח לאברהם הבטחות שונות כדי לתמרץ אותו להגר מחרן לכנען / כדי שיעלה ארצה. הברכות מעניקות לאברהם גמול אישי – הוא יהיה "גוי גדול" (=עם גדול), ה' "יגדל את שמו" (יפרסם את שמו). ה' מבטיח שיברך את מי שיברכו ויקלל את מי שיקללו ("מקללך אאור"). כלומר, שהוא יעניש/יתגמל בשיטה של מידה כנגד מידה. בנוסף, אברהם יתברך גם בגמול קיבוצי – "ונברכו בך כל משפחות האדמה" – כלומר כל האנושות תתברך בזכות אברהם ולא רק משפחתו.

המספר המקראי רוצה לצייר את דמות אברם כנאמנה ודבקה בה', ועל כן הוא משתמש בשורש המנחה הל"כ - גם בתיאור התיכנון של ההליכה וגם בתיאור הביצוע של ההליכה: "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'" (פס' ד'). 

אברם יוצא למסע, כשהוא בן 75 (=גיל מושלם. הספרות 7, ו5 בתנ"ך הן מספרים סמליים), ללא היסוס או התלבטות עוזב את אזור מגוריו אל "הארץ אשר אראך" = מקום לא נודע, מבחינתו. הוא לוקח עמו את אשתו שרי (שרה), את לוט אחיינו (שאימץ בעקבות מות אחיו הרן) ואת כל רכושו הפיזי והאנושי ('הנפש אשר עשו בחרן' = עבדים ושפחות שקנו/נולדו להם/"גיירו"). כלומר, משלחת גדולה של אנשים וחיות משק אשר מעתיקה את מגוריה לכנען בעקבות הברית של אברם וה'.

כאשר אברם מגיע לכנען, הוא נודד בתוכה ועובר ממקום למקום, כדי להכירה וכדי לסמן טריטוריה (באמצעות מזבחות שהוא מקים בכל מקום בו הוא קורא בשם ה'. הערת המספר: "והכנעני אז בארץ" (פס' ז') היא הערה מטרימה שמצביעה על קושי שיהיה בהגשמת הבטחת הארץ לאברהם, כי מסתבר שאברם הגיע למקום המיושב בידי אחרים. למעשה רק בעתיד (בעוד 400 שנה) זרעו יזכה לרשת את הארץ (כפי שנלמד בפרק ט"ו).

לחפור עוד בפרק? 

הערת העורך מעוררת קושי. מה הכוונה שהכנעני היו "אז" בארץ כנען? וכי בזמן משה (שכתב את התורה לפי הגישה המסורתית) לא היו עוד כנעניים בארץ? הרי כאשר הגיעו ממצרים היו פה כנעניים?

פתרון לפי הגישה הביקורתית: הפסוק נכתב בתקופה מאוחרת יותר כאשר כבר לא היו בארץ כנעניים. כלומר אחרי תקופת מ משה ולא ע"י משה (לכן נוסח בלשון עבר). אולם, לפי הגישה המסורתית, למילה "אז" (כמו גם למילים אחרות בתנ"ך) יש משמעויות והקשרים שונים. בהקשר זה אין הכוונה שהם היו פעם וכעת לא, אלא שכבר אז הם היו קיימים ולכן הדבר היווה מבחן לאמונה של אברהם בברית עם ה'.

חלק ב: הירידה למצרים

פס' י'-כ' מתארים את ירידת אברם ושרי למצרים בשל בצורת שפקדה את כנען והביאה לרעב קשה. מצרים, שנהנתה ממי הנילוס ומחקלאות יציבה, סיפקה לעמי האזור מזון בימי הרעב. בבואם של אברם ושרי למצרים, מבקש אברם משרי להציג עצמה כאחותו בפני רשויות השלטון המצרי. הוא מבין שיופיה הרב של שרי יגרום לאנשי המלך לקחת אותה אליו לאישה. לו הציג אברם עצמו כבעלה, היו נאלצים להרוג אותו כדי לקחתה (שכן המצרים אינם עוברים על האיסור החמור: "לא תנאף") . תכניתו של אברם התגלתה כמועילה – שרי "אחותו" נלקחת לבית פרעה ולאברם ניתן בעבורה רכוש רב. תכונתו של אברם "לראות קדימה" עומדת לו פה בבירור ותחזור על עצמה בסיפורים נוספים. המלך פרעה נענש על ידי ה' על לקיחת שרי, וכל גופו מקבל נגעים (=מחלות). זהו ביטוי להשגחה עליונה (השגחה פרטית) של ה' על אברם וביתו וכן גמול אישי. פרעה מגרש את אברם ושרי מארצו בשל התרמית שעשו.

אברם יוצא ממצרים ברכוש גדול, וגם בניו (בני יעקב) יצאו בעתיד ממצרים ברכוש גדול. לתופעה זו, שה"היסטוריה" של ההורים חוזרת אצל הילדים/צאצאים קוראים בשיעורי תנ"ך: "מעשה אבות סימן לבנים".

פותרים את זה יחד

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 1 סעיפים א-ג

צריכים מעט עזרה?

שאלות/הערות להכוונה

א. 1. מה היה קורה לאברהם אילו לא היה אומר שהיא אחותו והיה אומר שהיא אשתו? מה חשש שיקרה לו?

    2. מה היה עלול לקרות לאברהם אילו פרעה היה מחליט להענישו על השקר?

ב. 1. האם פרעה פעל כשורה? האם אברהם פעל בצורה ישרה?

     2. כיצד התגובה של ה' יכולה לסייע לנו להבין מי פעל כראוי?

ג.  1. האם אברהם פעל כמו בנו יצחק?

     2. האם ראוי לומר ששרה אחותך בשביל מה שמסופר בפסוק טז?

 

 

רושמים במחברת:

מילים חשובות: מולדתך (=עיר מגוריך), גוי (=עם), אגדלה שמך (אפרסם אותך), אאור (=אקלל), נגעים (=מחלות).

מונחים חשובים: קושי כרנולוגי, הדרגה/הדרגתיות, גמול אישי/קיבוצי, מידה כנגד מידה, שורש/מילה מנחה, הערת עורך/הערת המספר המקראי, גישה ביקורתית/מסורתית, מעשה אבות סימן לבנים.