תקציר וניתוח היצירה

דוגמה אחת מפורטת להתנהלות בחיי היומיום של וינסטון ובחיי האנשים בדיסטופיה (שתוכלו להדגים באמצעותה את תשובתכם בשאלות בגרות אופייניות המתייחסות לרומאן זה):
כל יום בשעה קבועה מתקבצים האנשים מול ה-טלצג (=הטלסקרין) הגדול לקראת מופע השנאה המתנקזת לעבר דמות אחת. 

האות לשעת השנאה מגיע מהמסך כצווחה חורקנית מחרידה כמו מאיזו מכונה מפלצתית… על המסך מוקרן כרגיל פרצופו הבזוי של עמנואל גולדשטיין, אויב העם שבתהליך שטיפת המוח, הדמגוגיה, התעמולה עושים לו דימוניזציה, הופכים אותו ל"שטן". כל חיצי השנאה מופנים אליו, הוא האויב האולטימטיבי, העריק הבוגדני. פעם היה בכיר במפלגה, כמעט שווה במעמדו לאח הגדול, ואז בגד בטוהר המפלגה, נידון למוות, ברח ונעלם. אי שם הוא עדיין רוקם מזימות, עדין משפיע בסתר, עומד בראש "צבא צללים" עצום, כל יום משטרת המחשבות חושפת עוד מרגלים ומחבלים עושי דברו. השמועות אומרות שהרשת הנסתרת שהקים נקראת "האחווה", ובלחש סופר על ספר נורא המקבץ את כל הכפירות, פרי עטו. גולדשטיין, יהודי כמובן, לועג לאח הגדול, מוקיע את הדיקטטורה של המפלגה, מסנגר על חופש הדיבור והעיתונות, חופש המחשבה, ההתקהלות, הוא תובע לחתום חוזה שלום עם אירסיה, ותוך כדי דיבורו המגוחך בקול של כבש – נראים מאחורי ראשו טורים אינסופיים של צבא האויב, של צבא אירסיה. כעבור 30 שניות מתחילה השנאה לבעור, נשמעות לעברו קריאות זעם בלתי נשלטות, הבעות תיעוב, השנאה הופכת לטירוף, לאקסטזה, אנשים מזנקים ממקומותיהם וצורחים להשתיק את קולו שמשתנה לפעיית כבש של ממש ולרגע אפילו התחלף פרצופו בפנים של כבש! ובשיא הסכנה, כשעל המסך הפכה דמותו לדמות חייל ענקי ונורא מצבא אירסיה, והאנשים נרתעו לאחור בכיסאותיהם – אז מופיע קלסתרו המושיע של האח הגדול, שחור שיער, שחור שפם, מלא עוצמה ורוגע מסתורי, ואז נשמעה אנחת רווחה עמוקה מקרב הצופים. 

אז נעלמו פניו ופינו מקום לשלוש הסיסמאות של המפלגה: מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בורות היא כוח. בסיום האירוע מתואר כיצד האנשים פוצחים במזמור איטי וקיצבי "אח ג-דול!...אח ג-דול!"… בפראות משונה,שיר הלל לחוכמתו ולתפארתו של האח הגדול. היה בכך מעשה של היפנוזה עצמית.

בהמשך הסיכום נתבונן גם בתגובתו של וינסטון לאירוע חוזר זה.