עליה לארץ: קליטה

השיקולים של מדינת ישראל המשפיעים על תהליך הקליטה:

1. הצורך לספק לעולים את הצרכים הבסיסיים, כמו דיור, תעסוקה, שילוב העולים במערכת החינוך, פתרון מהיר לבעיות רווחה ובריאות שעמן הגיעו מארצות המוצא שלהם

2. הרצון לשלב את העולים בתרבות ובמערכת הערכים של החברה הקולטת: סוציאליזם, חילוניות, שלילת הגולה, חשיבות העבודה החקלאית. תפיסת "כור ההיתוך" ששמה לה  למטרה להקנות לאומה הישראלית תרבות מאחדת.

בתחום הדיור -הבעיות והקשיים:

1. העלייה ההמונית של למעלה מ- 700 אלף יהודים תוך שלוש שנים שהצטרפו ל– 600,000 יהודים בארץ.

2. כמו כן נוצר הצורך לפזר את האוכלוסייה באזורים שעדיין לא אוכלסו ולהם חשיבות ביטחונית.

דרכי התמודדות

1.  מציאת פתרונות דיור זמניים

  • כמו מחנות צבא הבריטי שפונו עם פינוי הארץ על ידי החיילים הבריטים.

  • מחנות עולים  –  היו מחנות שהוקמו בשנים 1948-1950 בכל רחבי הארץ. תנאי החיים במחנות היו קשים. בחלק מהמחנות התגוררו באולמות גדולים בצפיפות רבה ובתנאי תברואה ירודים. בחלק מהמחנות התגוררו באוהלים.

  • מעברות  –  לוי אשכול, גזבר הסוכנות היהודים, הציע להקים שיכוני עולים זמניים ברחבי הארץ. מעברות אלו הוקמו ליד ישובים ותיקים על מנת שיסיעו לקליטת העולים. בשנות ה– 50 הקימה הסוכנות היהודית 62 מעברות ברחבי הארץ. במעברה שוכנו העולים בתחילה באוהלים, אחר כך בפחונים ובשלב מאוחר יותר בצריפים. כמו כן הוקמו מבני ציבור מרכזיים: בית הספר, בית כנסת מרפאה ועוד. כל משפחה במעברה דאגה לעצמה לפרנסתה. (אפשרויות הפרנסה היו מוגבלות)

2. חלק מהעולים הסתדרו בכוחות עצמם או נקלטו בקרב בני משפחתם.

3.  בתים שננטשו על ידי הערבים בימי המלחמה  –  בירושלים יפו, חיפה, עכו, רמלה לוד. לאחר מכן הועברו העולים לאזורים מבודדים יותר כמו באר-שבע, אשקלון ועוד.

4.  יישובי קבע  –  חלק מהמעברות הפכו לעיירות פיתוח. הוקמו כ–30 עיירות ברחבי הארץ.

5.  ישיבו שרשרת ביטחון  –  שרשרת יישובים שהוקמו לאורך הגבול כמו קריית שמונה בצפון ואופקים בדרום.

בתחום התעסוקה וכלכלה- הבעיות והקשיים:

בשנים הראשונות נקלעה המדינה החדשה למשבר כלכלי קשה, הסיבות לכך היו: קופת המדינה שרק נולדה הייתה ריקה בגלל הוצאות מלחמת העצמאות ובגלל מקורות הכנסה מצומצמים. רוב העולים שעלו בגלים הראשונים הגיעו ללא רכוש. בגלל המצב הכלכלי הגרוע, אחוז המובטלים היה גבוהה  –  החיילים שהשתחררו מהצבא. העולים חסרי הכשרה מקצועית וחסרי רכוש. היה מחסור במוצרי צריכה בסיסיים כמו תנור חימום, מיטות נעליים, מזון ועוד.

דרכי ההתמודדות:

בפועל התקשתה הממשלה במתן תעסוקה לרבים מהעולים, אך במשך הזמן חל שינוי:

1.  עבודות יזומות  –  הממשלה הכשירה עולים לעבודות יזומות כמו נטיעת עצים וסלילת כבישים, ייעור, קטיף, נטיעות, השכר היה יומי וזעום ביותר. רבים מתושבי המעברות נזקקו לתמיכה של מוסדות המדינה.

2.  תעסוקה בשירותים מקומיים  –  תושבי עיירות פיתוח מצאו תעסוקה בשירותים המקומיים ובעבודות במושבים ובקיבוצים הקרובים.

3. "מדיניות הצנע"  –  האוכלוסייה קיבלה תלושים בהקצבה עבור מצרכי מזון בסיסיים והיה פיקוח על מחירי המזון. בסוף שנות 50 ביטל משטר הצנע מכיוון שהייתה התאוששות במשק ובגלל התפתחות ה-"שוק השחור" במצרכים הבסיסים.

4.  על פי התכנון היו אמורים לקום בערי הפיתוח מפעלי תעשייה לפרנסת התושבים. כך לדוגמא פיתוח אילת התבסס על הנמל, על מפעלי הנחושת ותמנע. פיתוח דימונה נשען על מפעלי ים המלח ועל הקמת מפעלי טקסטיל.

בתחום הבריאות- הבעיות והקשיים:

1.  היהודים מאירופה הביאו עמם צלקות מהשואה ומחלות קשות.

2. יהודי המזרח הביאו עמם מחלות שלא היו נפוצות בארץ, בעקבות כך נוצרה בעיית תמותה גדולה בקרב התינוקות והמבוגרים שסבלו ממחלות כרוניות וקשיי תפקוד.

דרכי התמודדות:

שירותי הבריאות התקשו להתמודד עם הבעיות הרפואיות הקשות של העולים.

בתחום החינוך- הבעיות והקשיים

העולים הגיעו ממדינות שונות ודברו בשפות שונות. המנהגים של העולים היו שונים, נוצרה בעיית תקשורת בין הילדים.

ילדים רבים לא למדו בבית ספר מאחר והוריהם העדיפו לשלוח אותם לעבוד עקב המצב הכלכלי הקשה.

היה מחסור במוסדות לימוד, היה צורך בהכשרת מורים שילמדו במסגרות השונות. היה מחסור בספרי לימוד ועזרי הוראה שיתאימו לעולים מהארצות השונות.

דרכי התמודדות:

מבצע הנחלת הלשון העברית, אחד המפעלים החשובים ביותר של שנות ה-50 היה הנחלת הלשון העברית לאוכלוסייה. מורות ומורים חיילים השתתפו בביצועה  העבודה החינוכית: הם לימדו עברית והכניסו מקצועות לימוד חדשים כמו מדעים.