עליה לארץ: היקף העליה

לאחר ההכרזה על הקמת המדינה נפתחו שערי הארץ ויהודים יכלו לעלות אליה באופן חופשי. האוכלוסייה היהודית בארץ מנתה עד הקמת המדינה כ- 650 אלף יהודים בלבד. בשלוש השנים הראשונות לקיומה הוכפלה האוכלוסייה היהודית בישראל ומספר העולים היה גדול ממספר הקולטים, עד – 1960 קלטה מדינת ישראל כמיליון עולים. עובדה זו יצרה קשיים אדירים, הן למדינה הקולטת על מוסדותיה השונים וכמובן גם למאות אלפי הנקלטים.

הגורמים לעלייה לישראל בשנות ה-50 וה-60

א.עולים מארצות אירופה: 

פליטי השואה שחיו במחנות העקורים חיפשו מקלט בישראל: השואה והאנטישמיות ששררה באירופה לאחר המלחמה, חיזקו את הרצון לעלות לארץ ישראל. אירופה שהפכה לבית קברות לבני משפחותיהם, לא נראתה כמקום שבו אפשר לשוב ולהקים בית ומשפחה. רבים ראו בחיים בארץ ישראל הזדמנות להתחיל בחיים חדשים במדינה של יהודים.

השתלטות ברית המועצות על מזרח אירופה הביאה להקמתן של מדינות קומוניסטיות. התסיסות האנטי-קומוניסטיות מצד אחד, החשש מאנטישמיות כתוצאה מהשלטון הקומוניסטי מצד שני הביאו לגל עלייה של יהודים מארצות מזרח אירופה. בפולין, אפשר מזכיר המפלגה הקומוניסטית הפולנית גומולקה את יציאת היהודים לישראל.

ב. עולים מארצות האסלאם: 

הקמת מדינת ישראל: יהודים רבים בארצות האסלאם ראו בהקמת המדינה אות לביאת המשיח שמחייבת אותם לעלות למדינה הצעירה. היהודים הדתיים ראו בהקמת המדינה ובניצחון על צבאות ערב נס אלוהי ואות לתחילת הגאולה. עשרות יהודים נרצחו במקומות שונים, התפרצויות אלימות אלה ערערו את ביטחון היהודים ועודדו את הגירתם ועלייתם לארץ ישראל.

השפעת תהליך הדה קולוניזציה: תהליך קבלת  העצמאות של מדינות האסלאם והשחרור ממדינות המערב הביא לאיחוד הכוחות הכלל-ערביים למאבק נגד הישות הציונית באופן ישיר ונגד המערב באופן עקיף. יהודים לא הרגישו שייכות יותר למקום והחלו לעזוב.

ג. בשנות ה60  עלו מרחבי העולם לישראל בעקבות הניצחון המכריע של מלחמת ששת הימים. התחושה הייתה שישראל היא מקום בטוח לחיות בו. ממרוקו עלו בעקבות הגמשת מדיניותו של המלך חסן ה-2.  מארגנטינה עלו בעקבות מגמות אנטישמיות ותחושת הביטחון בארץ.