תקציר ידע

בשנת 1948 התקיימו בארצות האסלאם קהילות יהודיות שמנו כמיליון יהודים. בתוך כ-20 שנה עזבו כ-80% מאותם יהודים את ארצותיהם. חלק גדול מהקהילות – מהן קהילות עתיקות ומושרשות – נעלמו כמעט לחלוטין. בפרק זה ננסה לברר את הסיבות לכך.

מספר נתונים לדוגמה:

(הנתונים לקוחים מתוך: ח.סעדון, עצמאות וגורל, משרד החינוך ומכון בן צבי, תשע"א, עמ' 9)

מה היה מצבם של היהודים בארצות האסלאם בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל?

• היהודים בדרך כלל לא נפגעו מתופעות של אנטישמיות אלימה, כדוגמת הפוגרומים מהם סבלו היהודים במזרח אירופה. עם זאת, מעמדם לא היה שווה למעמדה של שאר האוכלוסייה, והם סבלו לעיתים מאפליה ומהתנכלויות.
• בארצות בהם התקיים שלטון קולוניאלי, היהודים השתדלו להתקרב אליו ולהשתלב בו. בהתאם לכך, חלה התרחקות בין היהודים לבין אוכלוסיית הרוב המוסלמית.
• בשנות ה-30 חלה הרעה במצבם של היהודים, נוכח התגברות האנטישמיות באירופה, שהשפיעה גם על השלטונות הקולוניאליים ועל האוכלוסייה האירופאית. גם הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל החל להקרין על היחס ליהודים בארצות האסלאם.
• התקיימה פעילות ציונית בקרב הקהילות היהודיות, פעילות שהלכה והתגברה ככל שמעמדם של היהודים החל להתערער.

מה היו הגורמים שהביאו לכך שהקהילות היהודיות בארצות האסלאם התחסלו כמעט לחלוטין תוך פרק-זמן קצר יחסית?

• תהליך הדה-קולוניזציה: היהודים, כאמור, ראו שלטון הקולוניאלי גורם ידידותי, השתדלו להתקרב אליו והושפעו מתרבותו. בכך קשרו היהודים את גורלם, במידה רבה, לאותו שלטון. כאשר החל המאבק האנטי-קולוניאלי של העמים המקומיים, הם "סימנו" את היהודים כגורם המקורב לשלטון האירופאי, וכאשר אותו שלטון התחסל – התחסלו גם הקהילות היהודיות.
• הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות: העמים הערבים הזדהו עם המאבק של הפלסטינים ושל מדינות ערב נגד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בכל ארצות ערב התנהלה תעמולה אנטי-ציונית, שגלשה להסתה אנטי-יהודית, מלווה בביטויי שנאה ובמעשי אלימות. יהודים רבים חשו ש-"האדמה רועדת" תחת רגליהם, ושאין עתיד לקיום היהודי באותן ארצות.
• הלאומיות: התנועות הלאומיות הערביות אמצו גישה לאומנית הרואה ביהודים נטע זר, שאינם יכולים להיות חלק מהאומה. היהודים, מצידם, היו מושפעים מהלאומיות היהודית –הציונות- ומהזיקה הדתית וההיסטורית לארץ ישראל.
• מדיניות ישראלית: מדינת ישראל עודדה את היהודים לעלות לישראל, באמצעות פעילות של שליחים ציוניים ופתיחת השערים לקליטת העלייה. המטרה המוצהרת של מדיניות ישראל הייתה להביא ל-"חיסול גלויות".

השפעת תהליך הדה קולוניזציה על היהודים בעיראק:

(לקראת בחינת הבגרות יש ללמוד באופן מפורט על מדינה אחת מארצות האיסלאם ומצב היהודים בה. בסיכום זה נבחן את עיראק)

בעיראק החל המשטר הבריטי בשנת 1917 והיהודים בו השתלבו במגזר הכלכלי. יהודי עיראק היו בעלי תפקידים פעילים בתחומים רבים כדוגמת בנקאות, מסחר, ביורוקרטיה ממשלתית ומשק חקלאי. אולם, התקדמות זו של היהודים נעצרה בראשית שנות ה-30. עם קבלת העצמאות של עיראק בשנת 1932, החלה מגמת הלאומיות הפאן-ערבית והשפעת הפשיזם והנאציזם ערערו את מצבם של היהודים. בשנים אלו הוטלו הגבלות על פעילותם הכלכלית של היהודים והחלו גם כן פגיעות פיזיות שהגיעו לשיאן בפרוץ המרד הפרו-נאצי של רשיד עלי בהשראת חאג' אמין אל-חֻסיני בשנת 1941 בפוגרום ה-"פרהוּד" בבגדאד. במשך שלושה ימים השתולל אספסוף, הרג ובזז. כ-180 יהודים נרצחו, כמעט 1000 נפצעו ונגרם נזק רב לרכוש. ה-"פרהוד" גרם להלם ולזעזוע עמוק בקרב יהודי עיראק בשל השתלבותם בחברה ומאז הם חשו שעתידם במדינה לא בטוח. היו שעזבו את עיראק, ואחרים, אף שנהנו משפע, הכינו דרכונים על כל צרה שלא תבוא.

השפעת הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות על היהודים בעיראק:

הקמת מדינת ישראל ומלחמת 1948 הביאו להחמרה ניכרת במצב יהודי עיראק שהתבטאה במדיניות אנטי ציונית ואנטי יהודית. בשנים אלה התקבלו חוקים כלכליים אנטי יהודים שפגעו בעסקי היהודים: רופאים לא קיבלו רישיונות עבודה, נאסר על בנקים יהודיים להחליף מטבע זר, בוטלו רישיונות יבוא של יהודים והוכבד עול המסים על יהודים. מצבם של היהודים הורע כאשר לעיראק הגיעו פליטים ערבים רבים שעזבו או גורשו מארץ ישראל בשנת 1948, וכדי לשכנם בבגדאד – החרימו השלטונות רכוש יהודי. יהודים נדרשו לתרום כסף למאבק הפלסטיני ונאסר עליהם לצאת את עיראק. 

השפעת מדיניות חיסול גלויות על  היהודים בעיראק: 

מתוך תחושה של מצוקה, דחיפות ו-"הזדמנות אחרונה" הוציאה לפועל מדינת ישראל מבצע בשם "עזרא ונחמיה" שמטרתו הייתה להביא לארץ מספר רב ככל הניתן מיהודי עיראק. משנת 1949 ועד שנת 1951, מרבית יהודי עיראק נמלטו במבצע "עזרא ונחמיה". כך, קהילה שהגיעה לשיא של כ-150,000 איש בשנת 1947, הידלדלה לאחר 1951 לכ-6,000 אנשים בלבד. מבצע עזרא ונחמיה נמשך עד ינואר 1952, לאורך עשרים חודשים.