שיבת ציון - תקציר

נחמיה - הכרות

קישור לפרק

מבוא כללי לספר נחמיה ("העליה השניה")

תקציר נחמיה פרק א'

נחמיה יושב בשושן הבירה, ואליו מגיעה משלחת של אנשים מיהודה. בפיהם של האנשים בשורות רעות על מצב השבים לציון ועל מצבה של ירושלים. נחמיה, הכואב את הבשורות אשר שמע, פונה לאלוהים בתחינה ומבקש את עזרתו, הן לאנשים שביהודה והן לו, שיצליח לשכנע את המלך לעזור להם.

 

סיכום הפרק

פס' א'-ג' - השנה היא שנת העשרים למלכותו של מלך פרס (ארתחשסתא), היושב בעיר הבירה שושן.  בחודש התשיעי (חודש כסלו) פוגש נחמיה, המשמש כ"שר המשקה" של המלך (האחראי על השתייה שלו, שלא יורעל), את חנני (לא ברור האם הביטוי 'אחד מאחי' משמש כתיאור של אח ביולוגי או של בן העם) ואנשים נוספים אשר מגיעים מיהודה. חנניה דורש בשלום השבים ליהודה מבבל וכן בשלום העיר ירושלים. אנשי המשלחת מבשרים לו שהעם ביהודה נמצא במצב קשה, ככל הנראה מבחינה כלכלית, רוחנית, מורלית וביטחונית, וכן שחומות ירושלים ניזוקו אף יותר (נופצו ונשרפו).

פס' ד'-י"א מתארים את תגובת נחמיה לדברי האנשים. נחמיה מעיד על עצמו כי למשמע הבשורות הוא חש כאב וצער עמוקים, שבגללם ישב, בכה, התאבל, צם והתפלל לה'. תיאורים אלה מצביעים על רגישותו הרבה של נחמיה, על קרבתו לבני העם ועל הזדהותו עם מצוקתם.

בתפילת נחמיה לה' ניכרת חכמה רבה ורגישות לה' ולדרכיו. התפילה נפתחת בהכרה בשליטתו של ה' על כל העולם "אלוהי השמיים" (=אל אוניברסאלי), בדברי שבח "האל הגדול והנורא (עצום) " ובאזכור הברית שיש לו עם עמו "שומר הברית וחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו". דברי שבח אלה מאפשרים לנחמיה לבקש מה' שאוזנו תהיה קשובה ועיניו תהיינה פתוחות לתפילתו של נחמיה.  

התפילה היא עבור "בני ישראל עבדיך" (המילה עבד היא מילה מנחה בקטע והיא מדגישה את הכניעה שלו ושל העם לה'), ובה מתוודה נחמיה על החטאים שעשו בני עמו ובית אביו (נחמיה כולל את עצמו כחוטא כדי לקחת אחריות, להביע חרטה קולקטיבית ולהשתייך). החטאים של בני העם הסבו נזק לה' ופגעו בי כי לא שמרו את מצוותיו, את חוקיו ואת משפטיו שמסר למשה (במעמד הר סיני). ההכרה שהחטאים גרמו לסבל = "צידוק הדין" (תיאודיציה).

נחמיה נוגע בנקודות רגישות בתפילתו לה' (ברית האבות, הקשר עם משה). הוא מזכיר את אשר ציווה ה' על משה (כלומר, התחייב לו), שאם העם יבגוד בו, הוא יפיץ אותו בין העמים (כפי שקרה), אבל שלימים הוא ישיב אותו אליו מכל קצווי תבל (הגלויות) ויחזיר אותו בתשובה במקום אשר יבחר לשכן שם את שמו (בית המקדש בירושלים). עניין נוסף שמזכיר נחמיה במתכוון הוא יציאת מצרים "והם עבדיך ועמך אשר פדית בכוחך הגדול ובידך החזקה".

נחמיה מדגיש שרק שמו (כבודו) של ה' שורה במקדש = עקרון מופשטות האל.

וכן, מציין שהמקדש יהיה במקום נבחר - בירושלים = אחד מהמאפיינים של כתיבת ספר דברים (כותב דויטרונומיסטי).

פס' י"א חותם את תפילת נחמיה במשפט מסכם, שבו הוא מתפלל בשם הציבור (כמו שליח ציבור) ומבקש מה' לאוזן קשבת (מטאפורה/האנשה - שיקשיב לתפילת עמו). הוא מבקש בקשה אישית, שיצליח מול המלך שלו. נחמיה, ככל הנראה, רוצה לבקש מהמלך הפרסי שישחרר אותו לעזור ביהודה (דבר שאכן קורה בהמשך), והוא חושש כי המלך לא ינהג בו ברחמים ואף יעניש אותו על עצם הבקשה (תפקיד שר המשקה הוא משרת אמון, לא כל אחד יכול להבטיח את שלומו של המלך ולבקש לעזוב את תפקידו לטובת תפקיד אחר עלול להתפרש כבגידה במלך).

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 6 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף ב'2 יש להציג כיצד 3 הדמויות המכונות "עבד", מחזקות את תפילת נחמיה לה'. 

רושמים במחברת:
מילים חשובות:    

חודש התשיעי (חודש כסלו), שר המשקה (האחראי על השתייה של המלך), האל הנורא (העצום),   שמו  (כבודו),

 

מונחים ותאריכים חשובים:  

אל אוניברסאלי, מילה מנחה  ,"צידוק הדין" (תיאודיציה) ,עקרון מופשטות האל,

המקום הנבחר, כותב דויטרונומיסטי, מטאפורה, האנשה,