שיבת ציון - תקציר

הנבואה לזירוז בנית המקדש, גם אל מול הקושי

 קישור לפרק

תקציר

בתקופת שיבת ציון, כמעט עשרים שנה אחרי הצהרת כורש, מוצא את עצמו חגי הנביא מוכיח את שבי ציון על הפסקת הבנייה של בית המקדש. חגי מתמודד מול קהל אנשים המאבדים תקווה נוכח הבצורת הקשה הפוקדת את האזור ומותירה אותם עם קשיים כלכליים שלא מאפשרים להם לבנות מקדש כפי שהם רוצים.

 

סיכום הפרק

הנביא חגי מלווה את שבי ציון בשנים שלאחר הצהרת כורש, מלך פרס. מן הפרק עולה תמונה עגומה, לפיה כמעט שני עשורים לאחר שהגיעו הגולים לירושלים, טרם הועמד בית מקדש חדש במקום קודמו שנשרף בידי הבבלים, וזאת על אף שיסודותיו כבר הונחו (עזרא ג', י'). 

בפס' א'-ב' חגי נשלח על ידי ה' לדבר עם השבים ולהעביר להם מסרים חשובים. פנייתו של הנביא אליהם מתרחשת בראש החודש השישי (א' באלול) בשנה השנייה של מלכות דריוש על פרס (שיש לה ריבונות גם על יהודה). חגי פונה לזרובבל בן שאלתיאל, המנהיג המדיני שמונה על ידי פרס (פחת יהודה), וליהושע בן יהוצדק, המנהיג הדתי, והוא יוצא בפניהם כנגד תפישה הרווחת בין השבים: "לא עת בוא עת בית ה' להיבנות". לטענתו, האנשים סבורים כי זהו לא הזמן לבנות את בית המקדש (ככל הנראה בגלל הבצורת והמצב הכלכלי), וזו טעות.

פס' ג'-י"א מציגים את תגובתו החריפה של חגי לגישת העם. הוא פונה אל שבי ציון בשאלה רטורית קשה: "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים, והבית הזה חרב?", או במילים אחרות: "איך אתם מעזים לשבת בבטחה בבתיכם, כשלה' אין בית?!". הנביא פונה למצפון שלהם ומנסה לעורר אותם לבנות את בית האלוהים. הוא ממשיך לשוחח איתם ומזמין אותם להתבונן בעצמם ובהתנהגותם "שימו לבבכם על דרכיכם!", וכוונתו שיראו מה מצבם. חגי מתאר להם סדרה של תופעות המתרחשות בחייהם כתוצאה ועונש על העיכוב בבניית המקדש: הם זורעים הרבה זרעים , אך היבול שלהם מועט (=ניגודים), הם אוכלים ולא שבעים, שותים (יין) ולא משתכרים, מתלבשים ולא חם להם, מרוויחים משכורת, אך הכסף נופל להם דרך חור בארנק ( צרור). המסר של הנביא בפירוט התופעות השליליות נועד להסביר להם שהעיכוב בבניית המקדש הוא הסיבה למצב הכלכלי. כלומר, יש כאן "ביצה ותרנגולת": אתם לא בונים מקדש כי אין לכם כסף אך אין לכם כסף כי אתם לא בונים מקדש. הדרך היחידה להימנע מעונשי האל היא תחילת הבנייה של המקדש. 

כאשר מבין הנביא שבני העם מחכים לצאת מן הקשיים הכלכליים כדי לבנות מקדש מפואר לה', הוא מתעקש שהאל לא חייב מבנה מפואר, ושהוא ירגיש מכובד גם במקדש פשוט. על כן מנחה אותם חגי לחפש בהר עצים פשוטים שמהם ייבנה הבית. שוב הוא חוזר ומדגיש בפירוט רב את העונשים הנקשים לבצורת ('על כן עליכם כלאו (ננעלו) שמיים מטל, והארץ כלאה יבולה... 'ואקרא חורב (בצורת) על הארץ...'", עונשים הנגרמים בשל העיכוב בבנייה.

דבריו של חגי, בין אם מתארים מצב קיים ובין אם מתארים עונש צפוי וקרוב, מזעזעים את שבי ציון ואת המנהיגים שלהם. חגי מזכיר להם שהוא שליח ה' שבא בשליחות ה' כדי לומר שהוא איתם ותומך בהם. רוח ה' מעירה את כולם, והם מתחילים לבנות את המקדש כעשרים ושלושה ימים לאחר פנייתו של חגי בפעם הראשונה. הנביא הצליח במשימתו הודות לנחישות שלו, ליכולות הדיבור שלו ולהנחיה שלו.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 6  סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף ג'1 הנביא ירמיה מציג תפיסה מנוגדת לתפיסה של חגי. ירמיה חי בתקופה שהמקדש היה קיים ואנשים האמינו שהוא מגן עליהם (ולכן הם יכולים לחטוא כמה שרוצים)

בסעיף ג'2 ההתנהגות של העם חושפת מה הם חושבים על היעילות/תרומה של המקדש לחיים הפרטיים שלהם. עמדה שונה מאשר אנשים שחיו בתקופת ירמיה.

רושמים במחברת:
מילים חשובות:    

ראש חודש השישי (א' באלול),  צרור (ארנק), כלאו (ננעלו), חורב  (בצורת)

מונחים ותאריכים חשובים:  

שאלה רטורית , יגודים, פירוט