שיבת ציון - תקציר
עזרא ג'
מתחילים לבנות את המקדש
תקציר
שבי ציון שעזבו את בבל בשנת 586 לפנה"ס, בעקבות הצהרת כורש, נמצאים כבר ביהודה, ממש על יסודותיו ההרוסים של בית המקדש הראשון (שנחרב בשנת 586 לפנה"ס). הפעולה המיידית שהם עושים היא בניית המזבח שישמש להקרבת קורבנות. הם גם חוגגים את חג הסוכות, לראשונה מזה שבעים שנים על אדמת הקודש. בניית יסודות המקדש החדש מביאה לפרץ של רגשות מעורבים בקרבם.
סיכום הפרק
על פי פס' א', כאשר הגיע החודש השביעי (תשרי, לפי הספירה בימי התנ"ך) בשנה הראשונה לחזרת הגולים, היו כבר שבי ציון ישובים בערי יהודה והם נאספו יחדיו אל ירושלים ההרוסה. הפעולה הראשונה שהם עושים (פס' ב'-ג') היא בניית מזבח להקרבת קורבנות, שהיא תכלית/מטרת הגעתם (לפי רצונו של כורש, לבנות מקדש חדש לה', ולפי חזרת הכוהנים והלוויים בהמוניהם, מובן שעבודת הפולחן היא לִּבּת ההגעה).
האנשים המוזכרים בבניית המזבח הם צאצאים של דמויות חשובות שחיו ביהודה לפני חורבנה: ישוע בן יוצדק, הכהן הגדול, הוא צאצא של הכהן הגדול שנרצח בחורבן ירושלים, וזרובבל בן שאלתיאל הוא מזרע המלוכה, בית דוד, צאצא של יהויכין המלך.
הכתוב מציין כי מטרת הבנייה הייתה הקרבת קורבן עולה "ככתוב בתורת משה, איש האלוהים". ניתן להבין כי גם לאחר שבעים שנות גלות שמרו אנשים מבני העם אמון לתורת ה' וידעו את החוקים על פה. המחבר מעיר כי בניית המזבח נעשתה על יסודותיו השבורים של המזבח הישן "כי באימה עליהם מעמי הארצות", כלומר מן הסיבה שהגולים חששו שעמי האזור, מסיבה מסוימת, יתנכלו להם אם יבנו מחדש מאפס, לכן הם בנו בזריזות על גבי ההריסות של המזבח הישן. יש פה עדות לאיפוק ולשיקול דעת בתכנון שלבי הבנייה של המקדש.
פס' ד'-ו' מתארים את הפעולות הדתיות-פולחניות שנעשו לאחר בניית המזבח: הגולים חגגו את חג הסוכות בדיוק כשם שכתוב בתורה ולפי מספר הקורבנות שיש להקריב מדי יום. בהמשך הם ציינו את שאר מועדי ה' ואת ראשי החודשים בהקרבת עולות (גם עולת תמיד שהוקרבה מדי יום) וגם נתנו נדבות לבית ה'.
בפס' ו'-ז' ישנה התייחסות לבניית המקדש עצמו. המחבר מעיר כי בשנה הראשונה טרם יוסד היכל (בית) ה', כלומר לא הונחו היסודות לבניית המקדש השני עדיין. ואמנם הגולים שילמו לבעלי מלאכה (חוצבים וחרשים) ולעמים (צידונים וצורים) בעבור חומרי הבנייה והעבודה שיעשו, כפי שאושר להם ברישיון (היתר בנייה) שנתן כורש, מלך פרס (בהצהרת כורש בשנת 586 לפהנ"ס).
פס' ח'-ט' מוסרים כי בניית בית המקדש בירושלים החלה בשנה השנייה להגעת הגולים בחודש השני (אייר). רבים השתתפו בבניית המקדש, כשעליהם מנצחים (מפקחים ומבקרים) אנשי ההנהגה הבכירה.
בפס' י'-י"ג מתואר מעמד החגיגה של המקדש והרגשות העזים שהוא הציף. הכוהנים, שהיו לבושים בבגדים חגיגיים, תקעו בחצוצרות והלוויים הכו במצלתיים כדי להלל ולשבח את ה' על המקדש החדש. המשתתפים הריעו "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". לצד קולות התרועה והשמחה נשמעו גם קולות בכי, שבקעו מלבם של הוותיקים שבאנשים, אותם כוהנים, לוויים וראשי האבות שזכו לחיות בתקופת בית המקדש הראשון. ככל הנראה, לצד השמחה, הם ראו כמה שונה (ועלוב) המקדש החדש יחסית לקודמו וכאב להם על כך. הרגשות המעורבים שעלו בירושלים במעמד זה מתוארות היטב בפס' י"ג, שם נאמר כי לא ניתן היה להבחין בין קולות הבכי לקולות התרועה/שמחה, שהתערבבו אלה באלה (המילה קול היא מילה מנחה בקטע).
ממשיכים לחפור:
יש טוענים, שעולי בבל/שבי ציון פחדו מהשומרונים ולא מעמי הסביבה. השומרונים לפי ספר מלכים-ב',
הגיעו לארץ בשנת 722
לפנה"ס במסגרת חילופי
אוכלוסין עם 10 השבטים שהוגלו לאשור. למרות שהאמינו גם הם גם בה' (אך לא רק בה'=סינקרטיזם דתי
) הם היו עוינים את היהודים ולכן שבי ציון/עולי בבל חששו מפניהם ובנו את המזבח בזריזות על גבי ההריסות ולא פינו את השטח לפני הבניה.
פותרים את זה יחד:
כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה
לחצו כאן, ופתרו את שאלה 6 סעיפים א-ג
צריכים קצת עזרה?
בסעיף ב' יש להציג נקודות דמיון בין תיאור הבניה/בונים/חומרים שבנה שלמה לבניה של שבי ציון/עולי בבל.
רושמים
במחברת:
מילים חשובות:
החודש השביעי (תשרי), עולת תמיד (קורבן שהוקרב מידי יום), היכל (בית) ה', החודש השני (אייר), מנצחים (מפקחים ומבקרים)
מונחים
ותאריכים חשובים:
שנת 586 לפנה"ס , היתר בנייה , מילה מנחה, שבי ציון/עולי בבל.