שיבת ציון - תקציר

הצהרת כורש - היתר ליהודים לחזור לארץ ולבנות את המקדש

קישור לפרק

תקציר

מלך פרס עולה לשלטון, מדיח את מלך בבל ומתיר ליהודים (וגם לכל העמים האחרים) לחזור לארצם ולבנות את בית המקדש.

לאחר נפילת האימפריה הבבלית (האימפריה שכבשה את ממלכת יהודה והחריבה את המקדש בשנת 586 לפנה"ס), עולה האימפריה הפרסית לשלטון. עם עלייתה ניתנת לגולים הזדמנות נדירה לשוב לארץ יהודה (היתר יציאה) כדי לבנות מקדש חדש לה' (=היתר בניה). כורש, מלך פרס, מגלה נדיבות רבה, כאשר הוא מתיר לגולים לחזור לארצם ואף שולח איתם נדבות לבית המקדש, רכוש שנבזז על ידי השלטון שקדם לו.

 צפייה בסרטון מרגש שכולל תעודות הסטוריות יכולה לעזור לזכור את הרקע להצהרת כורש ואת התקופה:

סיכום הפרק

פס' א'-ב' מתארים את עלייתו לשלטון של כורש, מלך פרס, ואת ההודעה שהפיץ ברחבי קהילות הגולים מיהודה, אשר ישבו בבבל (בשנת 538 לפנה"ס). לטענת כורש, ה' התגלה אליו ודרש ממנו לבנות לו מקדש בירושלים אשר ביהודה. 

המחבר מעיר שזה קרה בדיוק כשם שניבא הנביא ירמיהו (שהגולים יחזרו ליהודה לאחר 70 שנים של גלות ושלטון בבלי / ירמיה כ"ה, י"א-י"ב). מעורבותו של ה' בהתרחשות ניכרת מאוד, שכן מצוין כי "העיר ה' את רוח כורש" וכן "והוא פקד עלי לבנות לו בית...". 

מעשהו של כורש אינו מפתיע ממש, משום שמלכים במזרח הקדום בשנת המלכות הראשונה שלהם נהגו לעשות מעשי חסד עבור קבוצות אתניות ועמים כבושים (כמו חנינה, שחרור, מתן זכויות). ככל הנראה, כדי לזכות באהדה שלהם ולמנוע מרידות והתנגדויות.

פס' ג'-ד' מרחיבים את הוראתו של כורש, המאפשר חזרה של גולים על בסיס וולונטרי (התנדבותי). הצעתו של כורש ניתנת רק לגולים עבריים שהוגלו על ידי בבל ('מי מכם בכל עמו'). ההיתר שנתן תקף לבניית בית מקדש (שני) לה', ולא להקמה מחדש של ממלכת יהודה (אין אוטונומיה פוליטית/מדינית). זאת ועוד הוא מבקש מכל הגולים הבוחרים להישאר בבבל, לגלות נדיבות ולתרום כסף, זהב, רכוש ובהמות למשלחת החוזרת ליהודה, זאת כדי לאפשר להם לצלוח הן את המסע הארוך והן את הבנייה של בית המקדש. 

בהשוואת פס' ב' לפס' ג' ניתן למצוא בדברי כורש תפישות אלוהות שונות (=סינקרטיזם דתי = מיזוג אמונות). מן הצד האחד, הוא מתייחס לאלוהי ישראל כאל אוניברסלי, דבר המתבטא במילים "אלוהי השמיים והארץ". מן הצד השני, הוא מתייחס לאלוהי ישראל כאל מקומי , דבר המתבטא במילים "האלוהים אשר בירושלים". 

פס' ה'-ו' מספקים פרטים על היענות הגולים להצהרת כורש. 

שתי קבוצות מרכזיות עוזבות את בבל ליהודה:

הראשונה היא קבוצה אשר שימשה כהנהגה מדינית בתקופת הגלות 'ראשי האבות (שבטים) ליהודה ובנימין'. השנייה היא קבוצה אשר שימשה כהנהגה הדתית-רוחנית בתקופת הגלות ('הכוהנים והלוויים'). 

גם כאן ניתן לראות את מעורבות ה': "לכל אשר העיר האלוהים את רוחו לעלות". רוחו של אלוהים היא המניעה את המהלך כולו, הן בהקשר של כורש והן בהקשר של הגולים. על פי נתונים אלה עולה הרושם כי גולים רבים בחרו דווקא להישאר בבבל ולא לשוב ליהודה. ייתכן כי הסיבה נעוצה במרחק, בחיבור לבבל, בהיתר שניתן רק לבניית מקדש ולא להקמת מדינה או בחשש. הגולים שבחרו לא לעלות לירושלים, הקשיבו לדברי כורש ותרמו לשבי ציון מגדנות, רכוש ובהמות.

פס' ז'-י"א מציגים נדיבות נוספת של כורש, כאשר הוא מחליט לשלוח עם הגולים ולהשיב אל בית המקדש את הכלים המקוריים שלו, אשר נבזזו על-ידי הכובש הבבלי פעמיים: בזמן גלות יהויכין בשנת 597 לפנה"ס (מלכים ב' כ"ד, י"ג) ובזמן חורבן יהודה בשנת 586 לפנה"ס (מלכים ב' כ"ה, י"ג-י"ז). בתיאור מפורטים הכלים ומספריהם.

ממשיכים לחפור : שימו לב שהרשימה של הפריטים תואמת את מה שנבזז בשנת 597 לפנה"ס (ולא את מה שנותר לבזוז בשנת 586 לפנהנ"ס).

מהפרק עולה כי כורש הוא מלך המגלה פלורליזם דתי (חופש דת), מתן בחירה ונדיבות, תכונות שתרמו לשיבה לציון.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 6 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף ב'1 יש להראות כיצד שמרו על זהותם היהודית - זהות/ מאפיינים שהיו להם לפני יצאו לגלות בבל. 

בסעיף ג'1 ניתן לענות 2 תשובות שונות מה הן 2 התגובות השונות של הגולים להצהרת כורש. ליתר ביטחון רצוי לענות את כל סוגי התגובות שאתם מזהים.  ניתן לרשום: חלק... וחלק... ולחילופין, חלק ... וחלק... כדי לכסות את כל האפשרויות. 

בכל מקרה, לפי סעיף ג'2 ניתן לשער לאיזה 2 סוגי תגובות התכוונו בשאלה כי על אחת מהתגובות נדרשתם בשאלה ג2 להסביר מה הביקורת עליה.

רושמים במחברת:
מילים חשובות:    

ראשי האבות (השבטים)

 

מונחים ותאריכים חשובים:  
586 לפנה"ס, היתר יציאה , היתר בניה, 538  לפנה"ס,  תפישות אלוהות, סינקרטיזם דתי (מיזוג אמונות), אל אוניברסלי , אל מקומי,  פלורליזם דתי  (חופש דת)