לכל תשובה יש שאלה

עונים על שאלה פילוסופית

אנחנו כבר יודעים שלעולם לא תהיה לשאלה הפילוסופית תשובה נצחית, שהרי היא עצמה שאלה נצחית. יחד עם זאת, לתשובות שניתנות לשאלה פילוסופית יש תפקיד חשוב, והן יכולות להפוך אפילו שיחה בנאלית (יומיומית) לחקירה פילוסופית! תוכלו לראות דוגמה לכך בדיון הבא: 

הדבר המעניין בדיאלוג שלפנינו הוא שתי העמדות השונות של אלי ומירי. עבור מירי אין עניין ב"עניין" של אנשים הצופים בכדורגל. הסיבה שאנשים מתעניינים בכדורגל די ברורה לה. אבל בשביל אלי זה לא ברור בכלל. לשאלתו הראשונה בנושא ה"עניין" שמוצאים אנשים בכדורגל אין תשובה אחת ברורה – זוהי שאלה מעוררת חשיבה. כל תשובה של מירי חושפת עד כמה לא פשוט לענות על שאלתו של אלי. כך שבסוף הדיון הזה אנחנו מבינים את הדברים הבאים:

1. יש הרואים בצפיית כדורגל דבר מעניין.
2. אחת ממטרות המשחק היא להבקיע שערים.
3. ברגע שקבוצת הכדורגל האהודה על אדם מסוים מבקיעה שער, אותו אדם מתעניין במשחק.
4. הבקעת שערים היא לא הסיבה היחידה לצפות בכדורגל.

את ארבע התובנות הללו השגנו מדיון שכלל בדיוק שלוש שאלות, כאשר פרט לשאלה הראשונה שהחלה אותו, כל השאר באו בתגובה לתשובות. שימו לב כי בסיום הדיאלוג הקצר, אלי ומירי לא קיבלו תשובה לשאלה המקורית: "מה מעניין באנשים שרצים אחרי כדור על דשא?" במקום זאת הם – וגם אנחנו – יכולים להבין את הבעיה בצורה טובה יותר; כלומר להבין את השאלה טוב יותר.

הייחוד של מענה לשאלה פילוסופית  

נמשיך עם הדוגמה הבאה. קִראו את השאלה הבאה ואת התשובות שלה:

אנחנו כבר יודעים שהשאלה הזו אינה פילוסופית. יש לה תשובה חד משמעית, שקל לבדוק אותה. חיפוש מהיר באינטרנט באתר מהימן (למשל בזה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) יגלה לנו שהתשובה הראשונה נכונה והשנייה שגויה. מעבר לכך, הנימוק שניתן בתשובה 2 הוא מאוד חלש (הוא מתבסס על "שמועה"). 

כעת קראו את השאלה הבאה ואת התשובות שבעקבותיה: 

שאלה זו כבר לא עוסקת רק בעניין טכני של החזקת רישיון רשמי כדי לעשות משהו, אלא בעניין מוסרי – מיהו האדם הראוי לנהוג על כלי שעלול לגרום לתאונות קטלניות. הדיון שיתפתח יזכיר את הדיון בין מירי ואלי. מעבר משאלה לכאורה בנאלית, ברורה ובעלת תשובה חד משמעית, לשאלה מהותית בעלת משמעות רחבה יותר.

משיב 1 מציע תנאי אחד בלבד לנהיגה (רישיון), לעומת המשיב של התשובה השנייה שכבר מדבר על תנאים נוספים שקשה להגדיר אותם. תשובה 2 ממקדת את הדיון במהות של המושג "ראוי". היא אף מובילה להמשך החתירה להבנה טובה יותר דרך בחינתם של מושגים נוספים, שמצריכים בתורם חקירה משל עצמם. 

הדוגמה השנייה שראינו – שאלת האדם הראוי לנהוג כלי רכב ממונע והתשובה לה – ממחישה בצורה טובה את ההבדל בין חקירה פילוסופית לדיון לא פילוסופי. המחוקקים בבית הנבחרים יכולים להכריע בסוגיית האדם שראוי לנהוג; ובסופו של דבר היא תקבל ביטוי בצורת חוק. זוהי לרוב מוסכמה מקובלת בחברה, שעל פיה נוהגים שומרי החוק (כמעט כולם...).

עובדת קיומו של החוק היא עניין קל לבדיקה. לעומת זאת, השאלות: כיצד נדע מיהו בוגר? מהי אחריות? מה זה אומר להיות ראוי? האם זהו חוק טוב? או אפילו – האם הוא בכלל נחוץ? אלה שאלות פילוסופיות. המענה עליהן חייב לכלול טענות ונימוקים, שגורמים לנו להבין טוב יותר את המהות של הנושא הנדון. ההכרעה נעשית, אם בכלל, כשמתעורר הצורך הטכני של מי שאחראי על כך (במקרה זה – רשויות השלטון). אבל, זה לא מונע מאיתנו להמשיך לדון בסוגיה, לנסות ולחתור להבנה טובה יותר תוך גילוי וחשיפה של דברים מעניינים הנסתרים בתחילת התהליך. יתרה מכך, פעמים רבות אנחנו יכולים לזהות שאלה פילוסופית ככזו שאף על פי ש"הוכרעה" מבחינה מעשית (למשל החוק העוסק ברישיון נהיגה) הרי שהיא עולה שוב ושוב כמוקד דיון ציבורי.