מילון מושגים - תנ"ך

החוק הוא האמצעי היחיד לקיומה של חברה מתוקנת. רק באמצעותו ניתן להשליט דת וצדק חברתי. 

החוק המקראי:על פי המסורת היהודית, מקורו של החוק המקראי הוא אלוהי ישראל, שנתן לעמו את התורה במעמד הר סיני. מבחינה תכניתמבחינה התורה בין שני סוגי חוקים:

1.  חוקים בין אדם למקום - חוקים מתחומי הדת והפולחן המחייבים את האדם כלפי אלוהים.
   
2.  חוקים שבין אדם לחברו - חוקים אזרחיים וחוקים חברתיים-מוסריים.

חוק אפודיטקטי הוא חוק פוסקני, חוק שמנוסח באופן מוחלט, הנחייה איך להתנהג.

חוק קזואיסטי הוא חוק תלוי נסיבות, למשל: "אם מישהו שודד אדם אחר על השודד להיענש באופן כזה..."

בחוק הקזואיסטי מבינים את חומרת המעשה רק מתוך היחס של החוק למעשה. בחוק אפודיקטי יש אמירה מוסרית: המעשה שנאסר הוא פסול (או- המעשה עליו ממליץ החוק האפודיקטי הוא נכון מוסרית).

דוגמאות לחוק אפודיקטי ניתן למצוא בעשרת הדברות: "לא תרצח", וגם: "כבד את אביך ואת אמך"

החלוקה לפסוקים אינה מופיעה בספרי התורה שבבתי הכנסת, ולעתים קשה לקבוע היכן מסתיים פסוק. עד לתקופת בעלי התוספות נהגו במקומות שונים לחלק את הפרקים בצורה שונה. החלוקה לפרקים אינה תמיד מתקבלת על הדעת; לעתים פרק נקטע, ולעתים שני מזמורים או קטעים חוברו בלי כל קשר ביניהם: תהלים י"ט הינו צירוף של שני מזמורים שונים בתוכן ובסגנון, ואילו מזמורים מ"ב ומ"ג השייכים ליצירה אחת, הופרדו לשני מזמורים שונים. ייתכן שהסיבה להפרדתם היא למנוע היווצרות של מזמורים ארוכים. 

ניתן למצוא שוני בין החלוקה לפרקים ובין החלוקה לפרשות. בבראשית א'– לפי החלוקה לפרקים הפרק מסתיים לאחר פסוק 31, ואילו חז"ל ראו את היחידה מ-א' 1 ועד ב' 3, כאשר פסוקים 1-3 בפרק ב'מבליטים את השבת. בפרק הראשון הושם דגש על ששת ימי הבריאה, ואילו בפסוקים 1-3 בפרק ב'מודגשת השבת. באתנחתא שבפסוק 4 בפרק ב'נסגר סיפור אחד ומתחיל סיפור חדש. כאן בולט טשטוש הגבולות בין החלוקה לפרקים ולפרשיות.