סיכום: כל החומר בתחביר

לפניכם ארבעה מבעים:

• דוד אוהב אותך
• אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה
• האוטו שלנו גדול וירוק
• שמעון השכן מלמעלה

 

שלושה מהם הם משפטים ואחד הוא לא משפט.

נסו לחשוב – איזה מהם אינו משפט? - בסיום של איזו שורה לא מתאים לשים נקודה? איזו מהשורות זקוקה להמשך כלשהו?

השורה הרביעית לא נחשבת משפט. לא יהיה מתאים לשים נקודה בסוף השורה, היא צריכה המשך כלשהו.

משפט צריך להגיד לנו משהו, לחדש. במבע הראשון אומרים לנו שדוד אוהב אותך. במשפט השני מישהו מדבר על עצמו ואמר שהוא אוהב שוקולד ועוגות גבינה. במבע השלישי מספרים לנו על האוטו שלנו שהוא גדול ושהוא ירוק ואילו במבע הרביעי אין לנו אמירה, מדברים על שמעון השכן מלמעלה אך לא אומרים לנו עליו כלום לכן זה לא נחשב משפט.

בכל משפט יש לנו מישהו/משהו שעליו מדברים, משהו קיים, ועל המשהו הזה אומרים לנו משהו חדש. נסמן:

• דוד אוהב אותך         
• אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה
• האוטו שלנו גדול וירוק
• שמעון השכן מלמעלה

 

לדבר הזה יש מונחים לשוניים:

הדבר שעליו מדברים נקרא נושא

הדבר החדש נקרא נשוא

משפט פעלי ומשפט שמני

מחלקים את המשפטים לשני סוגים עיקריים: משפט פועלי ומשפט שמני.

במשפט פועלי יש פועל ובמשפט שמני אין פועל. בדוגמאות שלנו משפטים 1 ו-2 הם משפטים פועליים (הפועל אוהב) ומשפט 3 הוא משפט שמני (אין בו פועל).

המשפטים שהבאנו כאן כדוגמה הם פשוטים מאוד, ואנו מוצאים את הנושא (מי שעליו מדברים) ואת הנשוא (הדבר החדש) בקלות רבה. בבגרות בלשון נתייחס למשפטים ארוכים ומסובכים בהרבה, ובמשפטים אלה יהיה קשה יותר לזהות את הנושא והנשוא.

באופן בסיסי, כך מתחילים בניתוח המשפט:

כשאנו ניגשים לנתח משפט - נסמן קודם את הנשוא ורק אחר כך את הנושא.

כדי לזהות את הנשוא ישנן מספר דרכים, והן יפורטו בעמוד הבא.

כדי לזהות את הנושא נשאל: "מי + נשוא?", כמו למשל, במשפטים שהוזכרו קודם: מי גדול וירוק, מי אוהב אותך, וכו'