סיכום: כל החומר בתחביר

המשפט - נושא ונשוא

לפניכם ארבעה מבעים:

• דוד אוהב אותך
• אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה
• האוטו שלנו גדול וירוק
• שמעון השכן מלמעלה

 

שלושה מהם הם משפטים ואחד הוא לא משפט.

נסו לחשוב – איזה מהם אינו משפט? - בסיום של איזו שורה לא מתאים לשים נקודה? איזו מהשורות זקוקה להמשך כלשהו?

השורה הרביעית לא נחשבת משפט. לא יהיה מתאים לשים נקודה בסוף השורה, היא צריכה המשך כלשהו.

משפט צריך להגיד לנו משהו, לחדש. במבע הראשון אומרים לנו שדוד אוהב אותך. במשפט השני מישהו מדבר על עצמו ואמר שהוא אוהב שוקולד ועוגות גבינה. במבע השלישי מספרים לנו על האוטו שלנו שהוא גדול ושהוא ירוק ואילו במבע הרביעי אין לנו אמירה, מדברים על שמעון השכן מלמעלה אך לא אומרים לנו עליו כלום לכן זה לא נחשב משפט.

בכל משפט יש לנו מישהו/משהו שעליו מדברים, משהו קיים, ועל המשהו הזה אומרים לנו משהו חדש. נסמן:

• דוד אוהב אותך         
• אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה
• האוטו שלנו גדול וירוק
• שמעון השכן מלמעלה

 

לדבר הזה יש מונחים לשוניים:

הדבר שעליו מדברים נקרא נושא

הדבר החדש נקרא נשוא

משפט פעלי ומשפט שמני

מחלקים את המשפטים לשני סוגים עיקריים: משפט פועלי ומשפט שמני.

במשפט פועלי יש פועל ובמשפט שמני אין פועל. בדוגמאות שלנו משפטים 1 ו-2 הם משפטים פועליים (הפועל אוהב) ומשפט 3 הוא משפט שמני (אין בו פועל).

המשפטים שהבאנו כאן כדוגמה הם פשוטים מאוד, ואנו מוצאים את הנושא (מי שעליו מדברים) ואת הנשוא (הדבר החדש) בקלות רבה. בבגרות בלשון נתייחס למשפטים ארוכים ומסובכים בהרבה, ובמשפטים אלה יהיה קשה יותר לזהות את הנושא והנשוא.

באופן בסיסי, כך מתחילים בניתוח המשפט:

כשאנו ניגשים לנתח משפט - נסמן קודם את הנשוא ורק אחר כך את הנושא.

כדי לזהות את הנשוא ישנן מספר דרכים, והן יפורטו בעמוד הבא.

כדי לזהות את הנושא נשאל: "מי + נשוא?", כמו למשל, במשפטים שהוזכרו קודם: מי גדול וירוק, מי אוהב אותך, וכו'

המשפט הפועלי- נשוא פועלי

במשפט הפועלי יש שלושה סוגים של נשואים.

הנשוא הראשון:

נשוא פועלי

1.      נשוא פועלי – הסוג הנפוץ ביותר של נשוא במשפט פועלי. בדרך כלל הנשוא במשפט יהיה הפועל במשפט.

פועל = נשוא.

 

דוגמאות:

 

          נשוא
היא התווכחה איתו שעות.

             נשוא
ישראל זכתה באירוויזיון.

 

נזכיר, כדי למצוא את הנושא נשאל: "מי + נשוא?" ולכן:

נושא  נשוא
אחותי חזרה לצבא.           (שאלנו: "מי חזרה?")

 נושא    נשוא
ישראל זכתה באירוויזיון.     (שאלנו: "מי זכתה?")

נושא ונשוא במילה אחת

לעיתים הנושא והנשוא מתלכדים. למשל:

נושא+נשוא
 עבדתי   הרבה שעות.

תחילה נסמן את הנשוא – עבדתי – מכיוון שזה הפועל במשפט. כעת נחפש את הנושא ונשאל "מי עבדתי?" – נזהה שהתשובה היא "אני". מכיוון שאין לנו את המילה "אני" מפורשות נסמן כנושא את המילה שדרכה הבנו שמדובר ב"אני" – עבדתי.

דוגמה נוספת:

נושא+נשוא
  תצא    מהחדר.

הכלל: כאשר אין לנו מילה מפורשת כתשובה לשאלה "מי+[המילה שהגענו למסקנה שהיא הנשוא]?" נסמן כנושא את המילה שדרכה הבנו מיהו הנושא במשפט.

המשפט הפועלי- המילה "יש" ונטיותיה

הזכרנו שבמשפט הפועלי יש שלושה סוגים של נשואים.

סוג הנשוא השני:

המילה "יש" ונטיותיה (ישנו, ישנם...)

כשלמדנו על נושא ונשוא המלצנו למצוא קודם את הנשוא. במשפטים עם המילה "יש" ונטיותיה הנושא ברור לנו ואילו המילה "יש" פחות מוכרת לנו באופן אינטואיטיבי כ"פועל" ולכן יתכן שלא נזהה אותה מיד כנשוא. 

במקרה זה, כדי למצוא את הנושא נשאל: "מה+ נושא?".

(שימו לב ששאלה זו מקבילה לשאלה "מי+נשוא?")

קחו לדוגמה את המשפטים הבאים:

נשוא  נושא
יש    שמיכה    בסלון.

             נשוא   נושא
ליעקב    יש    רכב    חדש.

 סימנו את הנושאים: שמיכה, רכב, ואז שאלנו מה המשפט אומר על הנושא: מה בקשר לשמיכה? מה עם הרכב? ומצאנו את הנשוא: המשפטים אומרים (מחדשים) לנו שיש שמיכה ויש רכב.

זה אמנם נשמע מוזר שהמילה "יש" משמשת פה באותו תפקיד כמו פועל, אך בעצם יש בזה הגיון. שימו לב:

ניקח את המשפט:   יש שמיכה בסלון

בזמן עבר נאמר - הייתה שמיכה בסלון

בזמן עתיד נאמר – תהיה שמיכה בסלון.

הייתה ותהיה הם פעלים. המילה יש בעצם משמשת כצורת ההווה של הפועל "להיות" ולכן היא נחשבת כנשוא במפשט הפועלי.

המילה "אין"- האם אפשר לסמן אותה כנשוא בדיוק כמו המילה יש?

באותו אופן גם המילה "אין" תשמש כנשוא:

אין לי שמיכה.

אבל – שימו לב! המילה "אין" תשמש כנשוא רק כאשר היא במשמעות של ההפך מ"יש". ל"אין" יש משמעויות נוספות עליהן נדבר בהמשך.

 

המשפט הפועלי - נשוא מורחב

הסוג השלישי של נשוא במשפט פועלי:

נשוא מורחב

נחפש את הנשוא במשפט הבא:

האישה עמדה ללדת.

הפועל במשפט הוא "עמדה". עם זאת, בואו נחשוב על המשמעות – האם האישה באמת עומדת? האם המילה "עומדת" מבטאת ממש את הפעולה שקורית או ש"עומדת ללדת" מבטאת את הפעולה בצורה טובה יותר?

כשיש לפנינו שתי מילים המבטאות פעולה אחת הן ינותחו יחד כ"נשוא מורחב". יש לנו שלושה דגמים של נשוא מורחב:

 

•      פועל + שם פועל:

              נשוא מורחב
האישה עמדה ללדת

               נשוא מורחב
התינוק התחיל ללכת

•      פועל + פועל:

               נשוא מורחב
המורה חזרה והדגישה את חשיבות התרגול.

            נשוא מורחב

הרוח הלכה והתחזקה.

•      ניב/ ביטוי:

            נשוא מורחב
הבחור ירד מהפסים.

                           נשוא מורחב
החלוץ הצעיר הטביע את חותמו במשחק.

המשפט השמני

במשפט השמני אין פועל. לכן, כשנחפש את הנשוא במשפט השמני לא נשתמש בכלל "נשוא=הפועל במשפט" אלא ניזכר בבסיס של נושא ונשוא:

נשוא = הדבר החדש במשפט.

נושא = הדבר עליו מדברים.

                                    נושא  נשוא
למשל המשפט:             אני  יפה.

הדבר החדש במשפט הוא "יפה" לכן – נשוא.

הדבר עליו מדברים הוא "אני" לכן – נושא.

 

האוגד

במשפט השמני יש מרכיב מיוחד שאין במשפט הפועלי - האוגד. שימו לב:

שי הוא גיטריסט.

ננתח לנשוא ונושא:   הדבר החדש – גיטריסט. הדבר עליו מדברים – שי. לכן:

נושא         נשוא
 שי    הוא   גיטריסט.

מה דעתכם על המילה "הוא"?

המילה "הוא" תיחשב אוגד. 

• האוגד יהיה תמיד בין הנושא לנשוא (מְאַגֵד ביניהם).
• את האוגד ניתן להשמיט והמשפט יישאר תקני.

 

ישנם ארבעה סוגי אוגדים:

1.      המילה "הוא" ונטיותיה - הוא/ היא/ הם/ הן

 

נושא  אוגד נשוא
מיקה   היא   קסם

 

2.      היה ונטיותיו – היה/ הייתה/ היו...

 

נושא אוגד  נשוא
  את   היית    הכל    בשבילו.

 

3.      אין ונטיותיו – אינו/ אינה/אינם...

 

נושא  אוגד נשוא
השיר   אינו   פוליטי.

 

4.      פעלי שינוי והתהוות – הפך ל, נעשה, נהיה...

 

נושא       אוגד      נשוא
התחביב   הפך   למקצוע.

 

עד כאן למדנו על נושא ונשוא (וגם על אוגד, בקטנה). נשוא ונשוא מוגדרים כ- תפקידים תחביריים. בהמשך נלמד על תפקידים תחביריים נוספים.

משלימי הפועל ומשלימי השם

משלימי פועל (מושא ותיאור) ומשלימי שם (לוואי ותמורה)

שימו לב למשפט הבא ומצאו את הנושא והנשוא:

הבחורה התיישבה על הספסל הציבורי   

 

נשוא – הפועל במשפט ← התיישבה

נושא – מי +נשוא= מי התיישבה? ← הבחורה  

   נושא       נשוא
הבחורה התיישבה על הספסל הציבורי

 

עד כאן- ניתחנו מילים בעזרת תפקידים במשפט שכבר למדנו: נושא ונשוא.

מה עם שאר המילים במשפט?

כיצד ננתח את "על הספסל" ואת "הציבורי"?

לכל מילה במשפט יש תפקיד תחבירי כלשהו. לאחר שמצאנו את הנשוא והנושא במשפט ניגש לנתח את שאר המילים.

ישנם שני סוגים נוספים של תפקידים תחביריים: משלים שם ומשלים פועל.

משלים שם מצטרף אל השם ומשלים פועל מצטרף אל הפועל במשפט.

 

השיטה המומלצת ביותר להבחין ביניהם:

נצמיד את המילה שלנו לפועל ונבדוק האם היא מתקשרת אליו.

אם כן ← משלים פועל. אם לא ← משלים שם.

 

בדוגמה שלנו:    

נושא      נשוא
הבחורה התיישבה על הספסל הציבורי

נתחיל ב"על הספסל" ונבדוק האם מדובר במשלים שם או במשלים פועל (לא ננתח את המילה "על" בנפרד, מילות קישור ינותחו יחד עם המילה שאחריהן). נבדוק, האם "על הספסל" מתקשר לפועל שלנו - "התיישבה"? התיישבה על הספסל – מתאים! "על הספסל" מתאר איפה היא התיישבה, זה לגמרי מתקשר. לכן← משלים פועל.

כעת, ניגש ל"הציבורי". האם "הציבורי" מתקשר ל"התיישבה"? נצמיד אותם כדי לבדוק - התיישבה הציבורי / הציבורי התיישבה. לא מתאים! לכן ← משלים שם.

נושא            נשוא         משלים פועל  משלים שם
הבחורה    התיישבה   על הספסל    הציבורי

משלים שם ומשלים פועל הם הבחנה ראשונית, כנראה לא ישאלו אתכם בבגרות על ההבחנה הראשונית הזו אלא על על איזה סוג משלים שם או משלים פועל מדובר. בתוך כל אחת משתי הקבוצות האלו נעשה חלוקה נוספת לשני תפקידים תחביריים: משלימי פועל כוללים מושא ותיאור, ומשלימי שם כוללים לוואי ותמורה.

משלימי הפועל - מושא ותיאור

במשפטים הבאים מסומנים משלימי פועל משני הסוגים השונים. נסו לשים לב להבדל בין שתי הקבוצות:

אחותי השתמשה במרכך.                      הם רקדו אתמול.

הם נסעו לקוסטה ריקה.                        דן התאמן במכון.

אני מפחד מהחושך.                              הטיול בוטל בגלל הגשם.

 

באיזו מבין הקבוצות (המילים המודגשות בכתב בולט או בקו תחתון) משמעות המילה המסומנת גדולה יותר במשפט הנתון? באיזו מהקבוצות ניתן להשמיט את המילה מבלי לפגוע בתקינות של המשפט?

המילים המסומנות בצהוב הן הכרחיות במשפט. המשמעות שלהם במשפט חשובה מאוד. כשאומרים "השתמשה" חייבים להוסיף את הדבר שהיא השתמשה בו.

לעומת זאת, המילים המסומנות בקו תחתון אינן הכרחיות במשפט בכלל. הן מוסיפות לנו תיאור כלשהו על מה שקרה אך המשמעות שלהן מרגישה קטנה יותר מאשר המשמעות של המילים המסומנות בכתב בולט.

זה יהיה הניתוח:

 נושא    נשוא       מושא                     נושא  נשוא   תיאור
אחותי השתמשה במרכך.                      הם  רקדו  אתמול.

נושא נשוא     מושא                             נושא    נשוא   תיאור
הם      נסעו   לקוסטה ריקה.                 דניאל התאמן  במכון.

נושא נשוא   מושא                              נושא   נשוא      תיאור
אני    מפחד מהחושך.                           הטיול בוטל בגלל הגשם.

 

נחדד:
תיאור – מתאר משהו לגבי הפועל. זה לא משהו הכרחי במשפט. התיאור יכול להיות מכמה סוגים, והם: תיאור הזמן (מתי זה קרה), תיאור המקום של הפעולה, תיאור סיבה, תיאור תכלית (מטרה), תיאור תנאי, תיאור מצב, תיאור ויתור או תיאור אופן. בבגרות אין צורך להבחין בין סוגי התאורים.

מושא – הכרחי במשפט. בעל משמעות גדולה שלא קשורה לסוגי התיאורים.

 

כדי להבחין בין מושא לתיאור, נציע את שני המבחנים האלו:

1.      הכרחי/ לא הכרחי: אם המילה הכרחית במשפט ← מושא. לא הכרחית← תיאור.

 2.      מתאים לאחד מהתיאורים: אם המילה מתאימה לאחד מסוגי התיאורים הקיימים (זמן, מקום, סיבה, תכלית, מצב, אופן, תנאי, ויתור) ← תיאור. אם לא ← מושא.

משלימי השם – לוואי ותמורה

לצורך זיהוי התפקיד התחבירי של המילה, ההבדל בין משלימי השם (לוואי ותמורה) הוא יחסית בולט לעומת ההבדל בין משלימי הפועל (מושא ותיאור, עליהם למדנו קודם).

לוואי – משלים השם הבסיסי.

תמורה – משלים שם מיוחד יותר, בדרך כלל יותר ממילה אחת ואף יותר משתי מילים.

נלמד על התמורה, נדע לזהות אותה וכך נוכל להבדיל בין משלימי השם.

ניקח את המשפט:

סינגפור, העיר היקרה בעולם, מורכבת מאי מרכזי ומאיים קטנים.

נמצא את הנשוא והנושא:

נשוא – הפועל במשפט ← מורכבת

נושא – מי + נשוא = מי מורכבת?  ← סינגפור

 

נושא                                             נשוא
סינגפור, העיר היקרה בעולם, מורכבת מאי מרכזי ומאיים קטנים.

 

כעת, מה דעתכם על "העיר היקרה בעולם"? מה יהיה התפקיד התחבירי של הצירוף הזה? האם הצירוף הזה בעצם מסביר מילה אחרת במשפט?

"העיר היקרה בעולם" בעצם מסביר את "סינגפור". "סינגפור" ו"העיר היקרה בעולם" יכולות להחליף אחת את השנייה והמשמעות תישאר זהה. לדבר כזה אנו קוראים תמורה. 

לא בכל תמורה ניתן להחליף את שם העצם אותו היא מלווה בתמורה באופן מדויק, לא תמיד יש זהות בין התמורה לבין שם העצם אותו היא משלימה, אבל תמיד מבחינה רעיונית לתמורה יש אותו תפקיד במשפט כמו שם העצם אותו היא מלווה. ניתן לראות זאת בהמשך בתמורה המצמצמת ובעוד סוגי תמורות שאינן נכללות בחומר לבגרות.

לתמורה מספר תפקידים ולפיכך יש לה שלושה סוגים:

1. תמורה מזהה:   

                                   תמורה
ליאונל מסי, שחקן הכדורגל הטוב בעולם, נולד בארגנטינה.

 

2. תמורה מפרטת:                                                                

                                                                                                            תמורה
שודרה כתבה על סלבריטאים פרו-ישראליים: נואה שנאפ, רג'ינה ספקטור ואיימי שומר.

 

3. תמורה מצמצמת:          

                                                       תמורה
משחקיו של קספרוב, במיוחד בשנה האחרונה, השפיעו על שחקני שח מט רבים בעולם.

בדוגמה האחרונה היה טיפה יותר קשה לזהות את התמורה כי היא לא נכתבה באופן מלא. כלומר: היה אפשר לכתוב את המשפט ביותר מילים "משחקיו של קספרוב, במיוחד [אלו מהמשחקים שהתקיימו] בשנה האחרונה, השפיעו על שחקני שח מט רבים בעולם" וכך לראות שהמילים "במיוחד בשנה האחרונה" הן תיאור נוסף של המשחקים עליהם אנחנו מדברים. שימו לב שהתמורה כאן היא לא תחליף זהה למה שקדם לה, כמו למשל במשפטים על סינגפור ומסי שהיו קודם. המילים האלה מגדירות מחדש את הדבר (שם העצם) עליו אנחנו מדברים.

 

אלו הם סוגי התמורה. כאשר משלים השם הוא לא תמורה הוא יהיה לוואי.

___________________

העשרה: אחת התמורות האהובות עלינו, שאינה בחומר לבגרות, היא תמורה מוחקת. למשל במשפט: "בורקס גבינה, לא, בעצם, בורקס תפוח אדמה, הוא הבורקס הכי טעים", המילים בורקס תפוח אדמה הן תמורה של המילים בורקס גבינה למרות שבבירור מדובר בעצמים שונים ולא תיאור של אותו דבר. הם תחליפיים במובן הזה שכששואלים איזה בורקס הוא הכי טעים גם המילים בורקס גבינה וגם המילים בורקס תפוחי אדמה הן תשובות אפשריות, למרות שהמשפט מתקן בסוף מגבינה לתפוח אדמה.

סוגי משפטים – פשוט, מחובר (מאוחה) ומורכב

שימו לב לשלושת המשפטים הבאים, נסו להרגיש בהבדל ביניהם:

• דור הלך לבית הספר.
• דור הלך וגאיה אכלה.
• דור הלך מפני שהוא התגעגע לגאיה.

בעברית, ניתן לסווג כל משפט לאחד משלושה סוגים. כל אחד מהמשפטים הללו הוא דוגמה לסוג אחר של משפט. בואו נבין יחד את ההבדלים ביניהם ואז נקרא להם בשם.

קראו שוב את המשפטים. נחפש כמה התרחשויות/אירועים קורים בכל משפט ונסמן אותם (זה יהיה סימון זמני בלבד לשם ההדגמה הראשונית, בהמשך נלמד את הסימון המקובל).

במשפט הראשון? התרחשות אחת.

בשני? שתי התרחשויות, אחת לצד השנייה.

ובשלישי? קצת לא ברור. עשוי להרגיש כמו התרחשות אחת אך גם כמו שתיים. המשפט הזה הוא לא כמו המשפט הראשון וגם לא כמו השני. נגדיר את המצב הזה כ-התרחשות בתוך התרחשות ונסמן כך:

 נקרא למשפטים בשמות המקצועיים שלהם:

דור הלך לבית הספר – משפט פשוט.

דור הלך וגאיה אכלה – משפט מחובר (משפט+משפט)

דור הלך מפני שהוא התגעגע לגאיה – משפט מורכב (משפט בתוך משפט)

תרגול קצרצר – זהו את סוג המשפט לפי ההסבר עד כה:

א. נטע שמרה על האחים שלה

ב. אור שיחקה במחשב ויותם למד

ג. עומרי יצא מהמשחק אחרי שהוא נפצע ברגלו

 

זוהי דרך הזיהוי הבסיסית של סוגי המשפטים. כדאי להישאר איתה ברמה הבסיסית אבל במשפטים מסובכים קשה יותר להשתמש בה אז בעמוד הבא נלמד שיטה להבחין בין סוגי המשפטים.

זיהוי סוג המשפט

למדנו את דרך הזיהוי הבסיסית של סוגי המשפטים שנשענת על אינטואיציה. כדאי להישאר איתה ברמה הראשונית אבל לעיתים, כשהמשפטים נהיים ארוכים יותר או פחות ברורים, היא לא תיתן לנו תשובה מספיק ברורה ולכן נשתמש בשיטה יותר טכנית המופיעה בתרשים הבא:

תרשים זיהוי סוגי משפטים:

 

מילות השעבוד:

·         שֶ/ צירופים המכילים שֶ: כיוון ש, כדי ש, אחרי ש, במקום ש, למרות ש, כְּשֶ

·         אשר/ כאשר/ באשר

·         כי

·         אם, לו, אילו, אילולא, אלמלא, שמא.

·         מילות שאלה: מתי, כיצד, מדוע.

·         מרכאות (ציטוט).

·         ה' הזיקה (ה' שמתחלפת ב-"שֶ")

יכולה להופיע לפני פועל בהווה (התבוננתי בילד היושב על הספסל).

מילת השיעבוד תופיע רק במשפט המורכב. היא תפתח את "המשפט הקטן" שבתוך "המשפט הגדול".

 

1.       תרגול:

 

היא תיכננה תוכניות לקראת החופש שמתחיל היום.

נלך לתרשים – כיצד נזהה את סוג המשפט – ונתחיל לבדוק:

האם יש נשוא אחד או יותר? יש שניים – תיכננה ומתחיל. נסמן אותם.

          נשוא                                                נשוא
היא תיכננה תוכניות לקראת החופש שמתחיל היום.

 

כעת אנו יודעים שלא מדובר במשפט פשוט. כדי לבדוק האם מדובר במחובר או במורכב נבדוק את שני המבחנים: האם יש מילת שיעבוד? כן! – שֶ זו מילת שיעבוד. נבדוק, ליתר ביטחון גם את המבחן השני: האם המשפטים עצמאיים או שמדובר במשפט "בתוך" משפט? הם לא עצמאיים. מדובר במשפט "בתוך" משפט. אם כך, לפי כל המבחנים מדובר ב- משפט מורכב.

תחימת האיברים והפסוקיות

במשפטים בהם יש יותר מהתרחשות אחת – משפט מורכב ומחובר – יש חשיבות לסימון החלקים השונים במשפט.

במשפט מחובר – נקרא לכל התרחשות איבר. האיבר הראשון ייקרא איבר א'. האיבר השני – איבר ב'.

במשפט מורכב – נסמן את המשפט הקטן שבתוך המשפט הגדול. המשפט הקטן ייקרא – פסוקית.

נדגים:  

סוגי פסוקיות

ניקח את המשפט הבא ונמצא את סוגו –

אחרי 30 שנה כראש עיר, הופתעתי מהתוצאות שראיתי במדגם.

ניזכר או נסתכל בתרשים לזיהוי סוג המשפט ונראה כי השלב הראשון הוא מציאת נשואים. נראה שיש לנו 2 נשואים. נסמן אותם. 
כעת נחשוב האם יש מילת שיעבוד או לא והאם המשפטים עצמאיים או שהם אחד בתוך שהשני. יש מילת שיעבוד ש  והמשפטים הם אחד בתוך השני, לא נפרדים. לכן מדובר במשפט מורכב. נתחם את הפסוקית (נזכיר שהפסוקית מתחילה עם מילת השיעבוד).

כעת, אנו עולים שלב ואנו מתבקשים לזהות את התפקיד התחבירי של הפסוקית. התפקיד התחבירי של הפסוקית יכול להיות נושא, נשוא, לוואי, מושא או תיאור. ממש כמו שמילה אחת בודדת היא בעלת תפקיד תחבירי כלשהו, כך גם הפסוקית היא בעלת תפקיד תחבירי כלשהו. נמצא את התפקיד באותו אופן שבו אנו מוצאים תפקיד תחבירי למילה בודדת.

שימו לב למשפט הבא:                      

אחרי 30 שנה כראש עיר, הופתעתי מהתוצאות המיוחדות.

המשפט הזה הוא משפט פשוט (יש נשוא אחד). נמצא את התפקיד התחבירי של המילה המיוחדות. כשאנו ניגשים לנתח תפקידים תחביריים ניזכר בשלבי הניתוח: 

1. נשוא 

2. נושא 

3. משלימי שם ומשלימי פועל.

1.      הנשוא – הפועל במשפט = הופתעתי

2.      הנושא – מי + נשוא = מי הופתעתי? – אני, אין לנו את המילה "אני" במפורש לכן נציין את הנשוא בתוך הפועל "הופתעתי".

3. לאחר שמצאנו את הנשוא והנושא אפשר לגשת למילה אותה התקשנו לנתח (אין צורך לנתח את המילים שלפניה אם לא התבקשנו).

 המיוחדות – האם היא מתקשרת לפועל? הופתעתי המיוחדות?/ המיוחדות הופתעתי? לא! לכן היא תהיה משלים שם. משלים שם יכול להיות תמורה או לוואי. זה לא מתאים למבנה של תמורה ולכן זה יהיה – לוואי.

                                             נשוא + נושא                  לוואי
אחרי 30 שנה כראש עיר, הופתעתי מהתוצאות המיוחדות.

 

כעת, נחזור למשפט המקורי שלנו:

 

כעת נחפש את התפקיד התחבירי של הפסוקית "שראיתי במדגם". ממש נתייחס אליה כגוש אחד, ונמצא את התפקיד שלה, כפי שעשינו עם המילה המיוחדות. אז כפי שאמרנו, קודם כל מוצאים נשוא ונושא. את הנשוא כבר סימנו והנושא הוא כפי שאמרנו קודם ביחד עם הנשוא. כעת ניגש לפסוקית ונבדוק – האם הפסוקית כולה, כגוש, מתקשרת לפועל? האם מתאים להצמיד ביניהם ולומר – הופתעתי שראיתי במדגם/ שראיתי במדגם הופתעתי ? לא. הפסוקית הזו מתייחסת למילה התוצאות ולא ל- הופתעתי. לכן הפסוקית תהיה משלימת שם. גם פה, לא מדובר בתמורה (באופן כללי לא תיפגשו בפסוקית תמורה) ולכן מדובר בפסוקית לוואי.

                

כאמור, פסוקית יכולה לשמש בכל אחד מהתפקידים התחביריים חוץ מתמורה. זה אומר: פסוקית נושא, פסוקית נשוא, פסוקית מושא, פסוקית תיאור ופסוקית לוואי.

כל אחת מהפסוקיות ניתנת לזיהוי באותה הדרך שעשינו כעת – נסתכל על כל הפסוקית כגוש אחד ונבדוק מה תפקידה במשפט.

קפ"ה – קריאה, פנייה והסגר

שימו לב למשפטים הבאים:

1. היי, אתה בא לשיעור?

2. אביב, נלך היום לסרט?

3. לדעתי, המצב יימשך עוד זמן רב.

 

ננתח כל משפט לנשוא ונושא:                                           

1. נשוא – הפועל במשפט=בא. נושא – מי בא? אתה.

2. נשוא – נלך. נושא – מי נלך? אנחנו. אין לנו את המילה "אנחנו" בנפרד לכן נסמן את הנושא בפועל, ביחד עם הנשוא.

3. נשוא – יימשך. נושא – מי יימשך? המצב.

 

נסמן:

               נושא  נשוא
1.   היי, אתה בא לשיעור?

                נושא+נשוא
2.   אביב,     נלך   היום לסרט?

                   נושא    נשוא
3. לדעתי, המצב יימשך עוד זמן רב.

 

כעת, מה דעתכם על המילה הראשונה בכל משפט? מה יהיה התפקיד התחבירי שלה? מה המשמעות של המילים האלו במשפט? האם אפשר להשמיט אותן והמשפט יישאר תקין?

המילים האלו אכן ניתנות להשמטה. הן ינותחו כך:

  קריאה   נושא  נשוא
1.   היי, אתה   בא לשיעור?

    פנייה   נושא+נשוא
2.   אביב,  נלך   היום לסרט?

     הסגר       נושא    נשוא

3. לדעתי, המצב יימשך עוד זמן רב.

 

מילות קריאה נוספות: אוי, יש, יאללה, אוי ואבוי.

מילות פנייה נוספות: דני, שרונה, תלמידים יקרים, אורחים נכבדים.

מילות הסגר נוספות: לשמחתי, להפתעתי, כמובן, באמת, בוודאי, תודה לאל, ברוך השם, לדברי החזאי, לפי החוק החדש.

ההסגר מביע את עמדותיו/רגשותיו של הכותב, מוסיף מידע על הנאמר ומשמש כדרך מסירה (לפי המומחים, כפי שנאמר בכתבה, לטענת הפרופסור...).

תרגול – מהו התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו?

1.   אוף, שכחתי את המעיל בכיתה.

2.   שירה, תפסיקי להתנדנד על הכיסא.

3.   לצערי, אני לא אבוא הערב.

נזכיר שתמיד עלינו להתחיל בניתוח הנשוא והנושא ורק אז לגשת למילים הנוספות.

1.      נשוא – שכחתי. נושא – מי שכחתי? אני. לכן גם יסומן ב"שכחתי". כעת ניתן לגשת למילה אוף. נזהה שמדובר בחלק לא תלוי במשפט וכן שזוהי סוג של קריאה לכן – קריאה.

2.      נשוא – תפסיקי. נושא – מי תפסיקי? את. אין לנו את המילה "את" מפורשות לכן נסמן את הנושא בפועל. כעת ניגש למילה שירה. נזהה שמדובר בחלק לא תלוי במשפט וכן שזוהי פנייה לכן – פנייה.

3.      נשוא – אבוא. נושא – מי אבוא? אני. לצערי – נזהה שמדובר בחלק נפרד מהמשפט וכן שזהו הסגר (מביע את רגשותיו של הכותב).

 

  קריאה  נושא+נשוא
1.   אוף, שכחתי את המעיל בכיתה.

      פנייה   נושא+נשוא
2.   שירה, תפסיקי להתנדנד על הכיסא.

       הסגר      נושא       נשוא
3.   לצערי, אני לא אבוא הערב.

משפט פשוט בעל חלקים כוללים

שימו לב למשפט הבא:

נושא  נשוא
אני   אוהב שוקולד ועוגות גבינה

מה התפקיד התחבירי של המילה  שוקולד? נבדוק האם המילה מתקשרת לפועל או לא – אוהב שוקולד? מתקשר! מדובר במשלים פועל. כדי להבחין בין מושא לתיאור נשאל האם זה הכרחי במשפט והאם זה אחד מהתיאורים. זה לא אף אחד מהתיאורים וזה הכרחי במשפט לכן ← מושא. ומה לגבי עוגות גבינה? גם מושא. שני מושאים שמתייחסים לאותה המילה ייקראו – מושא כולל. והמשפט כולו ייקרא – משפט פשוט בעל חלק כולל (מושא).

נושא  נשוא             מושא כולל           
אני   אוהב   שוקולד ועוגות גבינה     ←משפט פשוט בעל חלק כולל (מושא)

 

משפט בו יש שתי מילים בעלות אותו תפקיד תחבירי, המתייחסות לאותה המילה, ייקרא משפט בעל חלק כולל. סוג החלק הכולל הוא כסוג התפקיד התחבירי שחוזר על עצמו.

 דוגמה נוספת:

נושא     נשוא כולל          
הבחור התיישב ועישן סיגריה.

* שימו לב להבדל בין נשוא כולל לנשוא מורחב:

המורה שבה והסבירה את מבנה המבחן – נשוא מורחב (שני הפעלים מבטאים פעולה אחת).

המורה שבה הביתה ובדקה מבחנים – נשוא כולל (הפעלים מבטאים שתי פעולות).

 

תרגול – מצאו את החלק הכולל במשפט הבא:

בחופש הקרוב לא אסע לצפון, אלא לנגב.

נתחיל במציאת הנושא והנשוא – אסע. צפון ונגב הן שתיהן משלימות פועל מסוג תיאור והן מתייחסות לאותה המילה – אסע ולכן הן ינותחו כ-תיאור כולל.

                             נשוא+נושא  תיאור כולל           

בחופש הקרוב לא   אסע    לצפון, אלא לנגב.      ←משפט פשוט בעל חלק כולל (תיאור)

משפטים מורכבים מרובי פסוקיות

משפט מורכב בעל מספר פסוקיות

שימו לב למשפט הבא:

מוזיקת הג'אז, שנוצרה בראשית המאה ה-20, משלבת יסודות קצביים מערב-אפריקאיים שבנויים על ריבוי קצבים.

לפנינו משפט ארוך למדי שיש בו יותר מפסוקית אחת. כדי לנתח משפטים כאלו ניעזר בשלבים הללו:

שלבים לניתוח המשפט:

1.      קוראים את המשפט ומבינים אותו.

2.      מוצאים נשואים.

3.      מסמנים את כל מילות החיבור ומילות השיעבוד.

4.      קובעים את סוג המשפט ותוחמים אותו בהתאם, כולל מציאת סוג הפסוקית.

5.      במידה והתבקשנו לציין תפקיד תחבירי של מילה המסומנת בקו – עושים זאת כעת.

ניגש למשפט שבראשית העמוד. לאחר שקראנו והבנו, נסמן את הנשואים – נוצרה, משלבת, בנויים. נסמן את מילות השיעבוד – ש, ש. סוג המשפט – מורכב (כי יש יותר מנשוא אחד + מילות שיעבוד). נתחום בהתאם. הפסוקית הראשונה לא מתייחסת לפועל, היא משלימת שם לכן היא פסוקית לוואי. הפסוקית השנייה גם היא אינה מתייחסת לפועל לכן גם היא פסוקית לוואי.

משפט מורכב בעל פסוקית מורכבת

ההמבורגר הטבעוני החדש, שנוצר בתנאי מעבדה כפי שחלמו שוחרי בעלי החיים מזה שנים, הצליח במבחני הטעימות.

לפנינו משפט ובו פסוקית מורכבת: פסוקית הכוללת בתוכה פסוקית נוספת. ננתח אותו באותו האופן שעשינו בדוגמה הקודמת.

לאחר שקראנו והבנו, נסמן את הנשואים – נוצר, חלמו, הצליח. כעת נסמן את מילות השיעבוד – ש, כפי ש. נסמן שהמשפט הוא מורכב, נתחם את הפסוקיות (בהתאם למילות השיעבוד) ונקבע את סוגן. הפסוקית הרחבה יותר תהיה פסוקית לוואי מכיוון שהיא לא מתקשרת לפועל. הפסוקית שבתוכה מתקשרת לפועל והיא אינה הכרחית לכן היא פסוקית תיאור.