תקציר ידע

העלייה הראשונה

העלייה השנייה

שנות העלייה

1881-1904

1914-1904

ארצות המוצא

מרבית העולים הגיעו ממדינות מזרח

אירופה רוסיה וחלקם מארצות הבלקן

רומניה. כמו כן הייתה עליה גם של יהודים מתימן.

מרביתם עלה ממזרח אירופה: דרום-מערב רוסיה, פולין, ליטא וסרביה. העולים שעלו לארץ ישראל היו מיעוט מבין יהודי מזרח אירופה שהיגרו באותן שנים

מארץ מגוריהם ומרביתם היגרו לארצות הברית.

מספר עולים

בין השנים 1903-1882 היגרו לארץ ישראל כ-25 אלף יהודים. מספרם המדויק אינו ידוע בוודאות מפני שחלק גדול מהם עזב את הארץ, גם בשל קשיי הסתגלות וגם בשל גזירות הטורקים.

בגל העלייה ה-2 הגיעו לארץ כ-30,000 עולים, אך רובם כ90%  מהעולים לא נשאר בה משום שהתקשו להסתגל לתנאי החיים הקשים בה.

זיקה לדת

מרבית העולים הצטרפו לאנשי היישוב הישן והיו בעלי אותו חזון, שמרו מסורת, חיו ב-4 ערי הקודש, עלו ממניעים של קירוב הגאולה ולא ממניעים לאומיים.

מרבית העולים גדלו בילדותם בבתים דתיים, אך מרדו בהוריהם והתרחקו מהדת.

השקפת עולם

כמעט כל העולים היו בעלי משפחות בשנות ה-30 ו ה-40 לחייהם, בעלי השכלה מועטה, בוגרי חדרים וישיבות ובעלי אמצעים כלכליים מצומצמים. האמינו כי עבודת האדמה היא שלב הכרחי במימוש הלאומיות היהודית, ולכן עסקו בחקלאות.

חשוב להדגיש כי מרבית העולים באותן שנים לא פנו להתיישבות, אלא העדיפו את היישוב העירוני הישן. רק כרבע מהעולים חיו במושבות הראשונות.

העולים היו פועלים צעירים מתחת ל-25 , רווקים שעלו כיחידים, ללא משפחה. מטרתם הייתה "לכבוש את העבודה העברית במושבות". העולים היו ציונים, סוציאליסטיים שהושפעו מן המסורת המהפכנית הרוסית. הם האמינו בשיבה לערכי עבודת האדמה, לעמל כפיים, לעצמאות ולחיי צניעות. עם עלייתם בחרו מרביתם להתיישב ביישוב היהודי העירוני, בעיקר ביפו, בחיפה ובירושלים. רק מעטים מהם בחרו להתיישב ביישובים שהקימו עולי העלייה הראשונה.