תקציר ידע

מאפייני העולים וגורמים לעלייה

טבלת השוואה בין עולי העלייה ה-1 לעולי העלייה ה-2

 הסיבות לעליות מאירופה בין השנים 1881-1914 (גורמי הדחיפה וגורמי המשיכה לעליות)

א.     גורמים הקשורים בארצות המוצא של העולים כגון: 

• הפרעות ברוסיה שהתרחשו בין השנים 1881-1882. 
• גזרות חדשות שהוטלו על היהודים ועד לגירושם ממוסקבה בשנת 1891.
• גל הפוגרומים, וחוסר יכולתם של היהודים להגן על עצמם.
• מהפכת 1905 שפגעה אף היא ביהודים הביאה אותם לרצות לעלות.

ב.     גורמים הקשורים לפעילותה של התנועה הציונית: 

• בעקבות הוויכוח שנוצר עם הצגתה של תוכנית אוגנדה, הביעו הציונים מרוסיה את רצונם לעלות לארץ ישראל. מותו של הרצל יצר מומנטום של עליה.
• יהודים עלו לארץ ישראללנוכח "קול הקורא" של יוסף ויתקין 1905, בו הוא קרא "אל צעירי ישראל, אשר ליבם לעמם ולציון" לעלות מייד ארצה, לעבד את האדמה ולהתיישב בה, להקים מושבות ולהילחם בייאוש שבמחננו, בנסיגה לאחור ובבגידה בדגל".

ג.      מניעים כלכליים, דתיים ואידיאולוגיים:

• מניע כלכלי - בעלי הון שחיפשו פתרון למצוקה הכלכלית.
• מניעים דתיים – על אף שחלק מחצרות החסידות היו אנטי-ציוניות הרי שהשפעתה של ועידת קטוביץ (1884 פולין) בה השתתפו גם מנהיגים דתיים הביאה לערגה לירושלים. מבוגרים רבים (בעיקר גברים) עלו לארץ ישראל בערוב ימיהם על מנת למות ולהיקבר בארץ הקודש.
• המניע האידיאולוגי - כיבוש העבודה וכיבוש השמירה היוו גורם משיכה. כמו כן, יישום האידיאולוגיה הסוציאליסטית (מיעוט).

העולים מתימן 1882-1908 הגיעו בשל סיבות כמו -

1.     כמיהה לציון שמקורה באמונה דתית. 

2.     גזרות שהטיל השלטון על יהודי תימן למשל: אילוץ ילדים יתומים להתאסלם, והטלת עבודות בזויות על היהודים.

קשיי העולים 1914-1881

קשיי העולים בעלייה הראשונה

• קשיי אקלים וחוסר הכשרה חקלאית: העולים שהגיעו בעיקר ממזרח אירופה לא היו רגילים לאקלים בארץ. לאיכרים לא הייתה הכשרה חקלאית מקצועית, הם לא היו מיומנים בעבודה פיזית בשמש הקופחת והעבודה החקלאית התישה אותם. כל שכן, בגלל חוסר הידע הם הקימו את יישוביהם במקומות שאינם ראויים להתיישבות.
• קשיים עם השלטון העות'מאני: הטורקים היו עוינים כלפי העולים ממזרח אירופה משתי סיבות עיקריות: הטורקים חששו שהתיישבות יהודית תיצור בעיה לאומית חדשה באימפריה העות'מאנית. בנוסף, מוצאם של חלק מהעולים היה רוסי  והסולטאן חשש מקיומו של "גיס חמישי" רוסי. גורמים אלה הובילו את השלטון הטורקי להטיל גזרות שמטרתן הייתה להקפיא את הישוב היהודי, הם הקשו במתן אישורי עלייה, התיישבות ובנייה. 

קשיי העולים בעלייה השנייה

• קושי בהשגת עבודה: צעירי העלייה השנייה ניסו להתקבל לעבודה במשקים של אנשי העלייה הראשונה אך רבים מאנשי העלייה הראשונה העדיפו להעסיק פועלים ערבים ששכרם נמוך יותר, מיומנותם גבוהה יותר ,רגילים לאקלים באזור ומצייתים לאיכרים ללא ויכוח. 
• חילוקי דעות אידיאולוגיים: לדעת אנשי העלייה הראשונה, אנשי העלייה השנייה הם מתנשאים ומזלזלים באיכרים, דוגלים באדיקות בסוציאליזם וסולדים מערכי הדת והמסורת, דבר אשר לא התיישב עם השקפת עולמם השמרנית והמסורתית. לפיכך, התקשו צעירים וצעירות אלו למצוא עבודה, וסבלו ממצוקה כלכלית, מרעב וממחלות.

צורות התיישבות חדשות

דפוסי ההתיישבות של העולים

בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה בשנים 1881-1914 העולים התיישבו בפריסה מהצפון ועד לדרום, כשריכוז גדול בחלק הצפוני ובמישור החוף.

מקור התמונה - 

לצפייה במפת ההתיישבות של העליות הראשונה והשנייה

טבלת השוואה- צורות התיישבות חדשות 

אישים וארגונים שסייעו ליישוב היהודי

אישיים וארגונים שסייעו לפעילות הציונית:

1.     הברון רוטשילד 

בין השנים 1900-1881 לקח הברון אדמונד דה-רוטשילד תחת חסותו את מפעל ההתיישבות היהודי בא"י. כמעט כל היישוב היהודי הציוני בא"י קיבל עזרה כלשהי מהברון בשנים אלה, למעט מספר מושבות שסירבו להיות תלויות בכספי הברון. רוטשילד השקיע בא"י הון רב מכספו הפרטי. כמחצית מכלל ההשקעות של הון יהודי בא"י עד למלחמת העולם ה-I הגיעה מרוטשילד. תמיכתו במושבות מנעה את קריסתן והייתה חיונית להתחדשות היישוב היהודי בארץ־ ישראל בראשית שנות השמונים של המאה ה־19.

הברון רוטשילד הביע נכונות לתמוך במתיישבים בא"י מכיוון שהוא האמין שעזרה למתיישבים וחיזוק היישוב היהודי בא"י יביאו לקליטתם של יהודים נוספים בעיקר מרוסיה וזה יפתור את מצוקתם.

שיטת האפוטרופסות (חסות) - כיצד סייע רוטשילד למושבות 

רוטשילד שלח לא"י פקידים מצרפת, שהיו מומחים לחקלאות וכלכלה על מנת לפתח את היישוב היהודי ולהציל את המושבות. תפקידם היה לפקח על הנעשה במושבה ולנהל אותה בשמו של רוטשילד. רוטשילד קיבל דיווח שוטף מהפקידים על הנעשה במושבות, העניק להם גיבוי מלא ואף איים שאם בני המושבות לא יצייתו להוראות הפקידים הוא יפסיק את התמיכה שנתן.

הפקידים היו אחראים על –

• לימדו את המתיישבים את עבודת האדמה ושיטות חדשות לעיבוד חקלאי.
• הפקידים הם אלו שהחליטו אלו גידולים חקלאיים לגדל ומה תהיה כמותם ללא התחשבות בדעת המתיישבים.
• הפקידים שילמו משכורות לאיכרים ולמעשה הפכו את האיכרים לשכירים העוסקים בחקלאות כפועלים. דבר זה גרם לכעס גדול מצדם של האיכרים.

כיצד "שיטת האפוטרופסות" סייעה למתיישבים ?

• הצלה מאסון כלכלי: עזרתו של רוטשילד הייתה משמעותית ביותר והיא הצילה את המושבות מפני פשיטת רגל.
• מומחים לחקלאות: המדריכים והמומחים לחקלאות ששלח רוטשילד לימדו את המתיישבים שיטות חדשות של עיבוד האדמה וזה העניק להם את הידע שהיה חסר להם.
• מכונות: רוטשילד מימן רכישת מכונות חקלאיות חדשות שלא היו מצויות עדיין בא"י.
• תמיכה בענפי תעשייה חדשים: בזכות עזרתו של רוטשילד התפתחו בארץ ענפי תעשייה חדשים כמו – תעשיית היין בראשון לציון ובזיכרון יעקב. תעשיית משי בראש פינה, תעשיית זכוכית ובשמים. בארץ קמו בתי חרושת ומפעלים שונים.
• מבנים ציבוריים, שירות לציבור ומקומות עבודה - חינוך, בריאות ובתי כנסת: רוטשילד הקים במושבות מוסדות חינוך, בתי כנסת ומרפאות. עבדו בהם מורים, גננות, רופאים ועוד שמשכורתם שולמה על ידי רוטשילד.

חסרונותיה של "שיטת האפוטרופסות"

• יחסים מתוחים בין בני המושבות לפקידים – פקידי הברון נהגו בבני המושבות ביד קשה ומתנשאת. הם הגבילו את עצמאותם הכלכלית, ובמקרים רבים לא אפשרו להם חופש פעולה. היו מקרים שבהם ויכוחים בין הפקידים לאיכרים הגיעו לכדי מהומות של ממש. בראשון לציון, זיכרון יעקב וראש פינה פרצו מרידות של ראשי המושבות נגד הפקידים. הברון איים להפסיק את תמיכתו במושבות אם לא יסולקו המורדים מהמושבות.
• חוסר יעילות כלכלית / חוסר הצלחה כלכלית – היו מושבות שמספר הפקידים בהן היה רב ממספר המתיישבים, כך שכסף רב יותר הושקע במנגנון הפקידות מאשר בשיקום המושבה. כמו כן, ענפי ייצור כמו היין והמשי לא זכו להצלחה כלכלית, והמושבות שהתבססו על ענפי ייצור אלה המשיכו לסבול ממצב כלכלי קשה.
• אדישות מצד המתיישבים – המתיישבים היהודים מצאו עצמם נתונים לשליטתם המוחלטת של פקידי הברון. הם קיבלו מהפקידים קצבה חודשית קבועה, ללא קשר לאיכות עבודתם, ולא הרגישו שותפים בניהול וארגון המושבה. את העבודה ביצעו בעיקר פועלים ערבים, והיהודים הפכו למשגיחים עליהם. הם הרגישו שאינם קשורים עוד לאדמה ולייצור החקלאי, והפכו לאדישים ומתוסכלים.

לסיכום, בעקבות העימותים בין הפקידים למתיישבים החליט רוטשילד בשנת 1900 להפסיק את תמיכתו במושבות והעבירן לחברת יק"א – חברת התיישבות יהודים, מיסודו של הברון מוריס הירש שנת 1891 .

2.     המשרד הארצישראלי 

בראש המשרד הארצישראלי עמד ארתור רופין שעלה לישראל בשנת 1908 מגרמניה. היעד היה ליזום פרויקטים בתחום ההתיישבות, במטרה לעודד עליה והתיישבות. בין הפרויקטים: 

• הענקת סיוע להתיישבות העירונית.
• רכישת אדמות ברחבי הארץ באמצעות הקרן הקיימת לישראל (קק"ל - ארגון ציוני שנוסד ב־1901, כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית) וחברת הכשרת הישוב (נוסדה בשנת 1909 על ידי ארתור רופין ופרופסור אוטו ורבורג, במטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל ולהכשירן להתיישבות יהודית).
• הענקת עזרה למתיישבים בישובים חקלאיים.
• פיתוח משקי לימוד להכשרה חקלאית למשל בבן שמן.
• תקצוב מוסדות חינוך כמו: הגימנסיה הרצליה.
• הקמת מפעלים שונים בעיקר בתחום החקלאות (למשל מפעלי הספקת מים).

מסגרות פוליטיות וביטחוניות

הרקע להקמתן של מסגרות פוליטיות ובטחוניות בימי השלטון העות'מאני  

המצב הביטחוני בתקופת העליות היה לא טוב – השלטון העות'מאני לא השקיע מאמצים רבים כדי לשמור על התושבים שחיו בארץ. המתיישבים, בעיקר בעלי הבתים במושבות סבלו ממקרים רבים של גניבות מהשדות שנעשו בעיקר על ידי ערביי הסביבה.

כדי להתמודד עם בעיית הביטחון שכרו האיכרים במושבות (בני העלייה הראשונה) שומרים ערבים, בייחוד בדואים, שהתמחו בשמירה על שדות. אך כשהתברר כי השומרים הערבים משתפים פעולה עם הגנבים, הבינו המושבות יש להפקיד את השמירה בידי ידיים יהודיות.

רעיון "כיבוש השמירה" – עלייה שנייה

בני העלייה השנייה התמודדו בצורה שונה עם בעיות הביטחון. הם האמינו שיש להעביר את השמירה מידיים ערביות לידיים יהודיות – "כיבוש השמירה". לצורך כך הם הקימו 2 ארגונים : 

ב-1907 הוקם ארגון "בר גיורא" – הארגון הוקם ע"י 7 צעירים, בראש הארגון עמד ישראל שוחט. חברי הארגון היו חייבים לציית לו באופן מוחלט והתחייבו בשבועה לשמור אמונים למולדת, לגלות נכונות להקרבה עצמית ולטפח ערכי חברות. הארגון שאף לכבוש את השמירה במושבות ולחזק את ההגנה על ידי הנהגת עבודה עברית והתיישבות חקלאית. לאחר כשנתיים של פעילות, הוחלט לפרק את הארגון להקים אותו מחדש במתכונת נרחבת יותר.

ב-1909  ,לנוכח הצרכים הגדלים בשמירה, הוקם ארגון "השומר" –מטרת ארגון השומר הייתה לכבוש את השמירה במושבות, לפתח ארגון של שומרים ולגרום ליישוב היהודי להבין שיש צורך בהקמת כוח מגן יהודי עצמאי.

מאפייני ארגון השומר 

• למועמדים לארגון השומר נערכו מבחני מיון וקבלה – הם היו חייבים להוכיח אומץ לב, נכונות להקרבה עצמית ודבקות במטרה. הארגון מנה 100חברים ו – 200 שומרים שכירים.
• חברי השומר קיבלו הכשרה של שנה והכירו מקרוב את מנהגי הערבים ואימצו אותם, עברו אימוני כושר גופני ולמדו להשתמש בנשק.
• הארגון שילב בין רעיון כיבוש העבודה לבין רעיון כיבוש השמירה – כל חבר בארגון התחייב להקדיש לפחות שנה אחת לעבודה חקלאית. בנוסף ארגון השומר חייב כל מושבה שקבילה ממנו שירותי שמירה להעסיק פועלים יהודים בלבד.

חשיבותו של ארגון השומר

• בתחילה העדיפו אנשי המושבות להמשיך ולהשתמש בשירותיהם של השומרים הערבים אולם בהמשך הצליח ארגון השומר לקבל את השמירה במושבות רבות בארץ והם הצליחו להוכיח את יעילותם במניעת גניבות.
• ארגון השומר הצליח לשנות את הדימוי של "היהודי הגלותי". בגולה היהודים נרדפו ולא הגנו על עצמם ואילו בארץ נוצר "יהודי חדש" – עובדי אדמה, נושא נשק, לוחם המסוגל להגן על חייו ועל אדמתו.
• האימפריה העות'מאנית פירקה את הארגון במלחמת העולם הראשונה ולאחר המלחמה הארגון היווה את הבסיס לארגון ההגנה בזמן המנדט הבריטי ואחר כך להקמת צה"ל בזמן הקמת המדינה.

מסגרות חינוכיות תרבותיות

חינוך בימי ראשית הציונות

התחייה הלאומית של העם היהודי בארץ ישראל בשנים בין 1881-1914 כללה גם את החייאת השפה העברית, לצד טיפוח תרבות וחינוך לאומיים.

רוב היהודים במאה ה-19 לא דיברו בגלותם עברית אלא שפות יהודיות אחרות כמו יידיש ולדינו, וכן את שאר שפות העולם. משימה חשובה של התנועה הציונית הייתה להשיב בארץ ישראל את העברית כשפת הדיבור ושפת התרבות של העם היהודי. המשימה לא הייתה קלה שכן אנשי הישוב הישן, אשר למדו לימודי קודש, התנגדו לכך מפני שעברית הייתה שפת הקודש. 
בארץ ישראל פעלו אז, לצד בתי הספר של היישוב הישן שלימדו בעיקר לימודי קודש, בתי ספר נוספים של ארגונים יהודיים מאירופה: "כל ישראל חברים" הצרפתית ו"עזרה" מגרמניה. בבתי ספר אלו הושם דגש על תכנים לאומיים, שפה וספרות עברית, היסטוריה, גיאוגרפיה ותנ"ך, לצד תכנים כלליים. רק מיעוט שעות הלימוד היו בשפה העברית ורובן בצרפתית או בגרמנית.

מלחמת השפות

העולים העמידו את "כיבוש השפה" כאחד התנאים לתחייה הלאומית של העם היהודי בארצו. הם הבינו, שמעבר לשימוש בשפה העברית כשפה לאומית הוא הכרחי, ושלשם כך יש להפוך את השפה העברית לשפת המדוברת ביום-יום, לשפת התרבות ולשפת החינוך. כך, תוכל השפה העברית להוות גורם מאחד לעם היהודי בא"י ובגולה, ותעזור לו לממש את שאיפותיו הלאומיות ותחזק את זהותו הלאומית. הם ראו במאבק על קביעת שפת החינוך בא"י המפתח לכיבוש השפה ביישוב היהודי כולו.

אליעזר בן יהודה - "כיבוש השפה" העברית 

פועלו של אליעזר בן יהודה - הוא עלה לא"י ב-1881, בעלייה הראשונה, לאחר שהושפע מאוד מהלאומיות האירופאית. בן יהודה האמין כי על היהודים לחזור לארץ האבות אך גם לשפת האבות והיא השפה העברית. הוא האמין שרק בא"י יהיה אפשר להחיות את השפה העברית כשפת הדיבור של כל העם היהודי. בן יהודה לחם להנהגת העברית בחינוך בא"י, ונודע כראשון שילדיו דיברו רק עברית. דרכו של בן יהודה לא הייתה קלה – היהודים הדתיים האורתודוכסים החרימו אותו כי הם ראו בשפה העברית שפת קודש שאין להשתמש בה כשפת דיבור ביום יום.

הפעולות שנקט בן יהודה להחייאת השפה העברית :

• בן יהודה הוציא לאור את העיתון העברי "הצבי". הוא הפיץ את דעותיו ואת המילים החדשות שהמציא כמו אופניים, משקפים, רכבת, עיתון ועוד. כמו כן, הוא כתב ספרי לימוד רבים בעברית.
• בן יהודה פרסם את המילון העברי הראשון "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה" ובו פורסמו חידושי לשון בעברית.
• בן יהודה יזם את הקמת "ועד הלשון העברית" – מטרת המוסד הייתה להפיץ את השפה העברית בין כל שכבות העם.

"מלחמת השפות" 

שם שניתן למאבק הציבורי שהחל ב-1913 סביב קביעת שפת הלימוד ב"טכניקום" ("הטכניון")שהוקם בחיפה. חברת "עזרה" הגרמנית טענו שהלימוד ב"טכניקום", שהוקם כבית ספר ללימודים טכנולוגיים ומדעיים גבוהים, צריך להיות בשפה הגרמנית, עקב מגבלותיה של השפה העברית, בשל העדר מונחים טכניים ומדעיים ומחסור בספרי לימוד מתאימים. החלטת חברת "עזרה" ללמד בטכניון בגרמנית גרמה להתנגדות מצד יהודים ציוניים והבולטים ביניהם אליעזר בן יהודה שדרשו ששפת ההוראה בטכניון תהיה עברית. הם טענו שחברת "עזרה" מעודדת התבוללות ומתכחשת לזהות הלאומית היהודית. מכאן החל מאבק ארוך שהעסיק את היישוב היהודי כולו ונקרא "מלחמת השפות". כתוצאה מהמאבק פרצה שביתה של המורים והתלמידים בכל מוסדות הלימוד של "עזרה", הן המורים והן התלמידים עברו לבתי ספר עבריים שבהם לימדו בעברית. חברת "עזרה" התנגדה לדרישה ללמד בעברית, אך לבסוף נאלצה להתפשר. כתוצאה מ"מלחמת השפות" נקבע ששפת הלימוד בכל מוסדות החינוך של היישוב היהודי הציוני תהיה עברית, ומוסדות החינוך עברו בהדרגה תחת ניהולם של מוסדות הנהגת היישוב.

הקמת בתי ספר עבריים בארץ ישראל 

• בראשון לציון הוקם בית הספר העברי הראשון – בית ספר "חביב" וכל המקצועות בו נלמדו בעברית. במשך הזמן הוקמו בתי ספר עבריים נוספים במושבות אחרות.
• בשנת 1906 ,הוקמה הגימנסיה העברית ביפו ובשנת 1911 היא עברה לת"א ושמה שונה ל"גימנסיה העברית הרצליה" על שמו של הרצל. בגימנסיה למדו תלמידים מא"י אך גם תלמידים שנשלחו מרוסיה, מפולין ומארה"ב ללמוד בארץ.
• הקמת בצלאל – בית ספר לאומניות בעיר ירושלים, בבית ספר למדו צורפות, אריגת שטיחים, עבודת כסף ועבודות מעץ. יצירות מבצלאל שווקו בחו"ל והעידו על התחדשות החיים הלאומיים של העם היהודי בא"י.

מסגרות בתחום התרבות

בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה התפתחה תרבות לאומית ייחודית בארץ ישראל. הוצאו עיתונים בעברית כמו: "האחדות" של פועלי ציון, כתבי עת וספרים בעברית ודמויות חשובות בספרות העברית כמו: ש"י עגנון, חיים ברנר וחיים נחמן ביאליק החלו את פעילותם הספרותית. כמו כן, נערכו מופעי תיאטרון, מוזיקה ומחול. במקביל נערכו תערוכות ציור של הציירים: נחום גוטמן, ובוריס ש"ץ, שהקים בשנת 1906 בירושלים את המרכז לאמנות (בהמשך יקרא "בצלאל"). חלק מהתכנים היו אוניברסאליים ואחרים לאומיים פוליטיים.