עקרון הגבלת השלטון

שלטון הוא המערכת הפוליטית המנהלת את ענייני המדינה. לשלטון עוצמה רבה, הניתנת לו כדי שיהיה לו את הכוח לנהל את המדינה כראוי. עיקר הכוח נמצא בידי הרשות המבצעת, השולטת על משאבים שונים:

·         משאבים כלכליים – כספי המדינה המנוהלים על-ידי השלטון, שקובע את סדרי העדיפויות של השימוש בהם.

·         מנגנוני אכיפה – מנגנוני הפעלת הכוח במדינה: צבא, משטרה, בתי הסוהר, כוחות הביטחון, מערכת גביית המיסים. כל אלו נשלטים בידי השלטון והוא יכול להפעילם כדי לאכוף את החוק במדינה.

·         משאבי כוח אדם – השירות הציבורי הכולל בתוכו אנשי מקצוע ופקידים ברמות שונות ובתחומים שונים, למשל: מורים, רופאים, עובדים סוציאליים, אנשי אקדמיה, כלכלנים, אנשי מערכת הביטחון ועוד. לאנשים אלו השפעה גדולה על חיי האזרחים במדינה.

·         משאבי מידע – לרשות המבצעת יש מאגרי מידע עצומים בתחום הפנים ובתחום החוץ והביטחון, והיא אמורה להשתמש בהם במידתיות ולמטרות שנקבעו על-ידי החוק בלבד.

הרשות המחוקקת מחזיקה אף היא בעוצמה שלטונית, משום שהיא זו המחוקקת חוקים המחייבים את כלל האזרחים. הרשות השופטת מחזיקה בכוח לפרש את החוקים במדינה ולהורות על יישומם כלפי אזרחים או גופים שעניינם נדון בבתי המשפט.

על השלטון להשתמש בעוצמה זו באחריות, ולהשתמש בה רק כדי להיטיב עם העם. יחד עם זאת, ישנה סכנה שהשלטון ינצל את כוחו ועוצמתו כדי להיטיב עם עצמו ולא עם העם, או כדי לפגוע בעם. כדי למנוע אפשרות זו, במדינות הדמוקרטיות ישנם מנגנונים שונים שמטרתם למנוע מהשלטון לנצל את כוחו לרעה.