עקרון הגבלת השלטון

מערכת: קמפוס אורט
קורס: אזרחות לבגרות
ספר: עקרון הגבלת השלטון
הודפס על-ידי: משתמש אורח
תאריך: יום שישי, 4 יולי 2025, 6:41 PM

תיאור


עקרון הגבלת השלטון

שלטון הוא המערכת הפוליטית המנהלת את ענייני המדינה. לשלטון עוצמה רבה, הניתנת לו כדי שיהיה לו את הכוח לנהל את המדינה כראוי. עיקר הכוח נמצא בידי הרשות המבצעת, השולטת על משאבים שונים:

·         משאבים כלכליים – כספי המדינה המנוהלים על-ידי השלטון, שקובע את סדרי העדיפויות של השימוש בהם.

·         מנגנוני אכיפה – מנגנוני הפעלת הכוח במדינה: צבא, משטרה, בתי הסוהר, כוחות הביטחון, מערכת גביית המיסים. כל אלו נשלטים בידי השלטון והוא יכול להפעילם כדי לאכוף את החוק במדינה.

·         משאבי כוח אדם – השירות הציבורי הכולל בתוכו אנשי מקצוע ופקידים ברמות שונות ובתחומים שונים, למשל: מורים, רופאים, עובדים סוציאליים, אנשי אקדמיה, כלכלנים, אנשי מערכת הביטחון ועוד. לאנשים אלו השפעה גדולה על חיי האזרחים במדינה.

·         משאבי מידע – לרשות המבצעת יש מאגרי מידע עצומים בתחום הפנים ובתחום החוץ והביטחון, והיא אמורה להשתמש בהם במידתיות ולמטרות שנקבעו על-ידי החוק בלבד.

הרשות המחוקקת מחזיקה אף היא בעוצמה שלטונית, משום שהיא זו המחוקקת חוקים המחייבים את כלל האזרחים. הרשות השופטת מחזיקה בכוח לפרש את החוקים במדינה ולהורות על יישומם כלפי אזרחים או גופים שעניינם נדון בבתי המשפט.

על השלטון להשתמש בעוצמה זו באחריות, ולהשתמש בה רק כדי להיטיב עם העם. יחד עם זאת, ישנה סכנה שהשלטון ינצל את כוחו ועוצמתו כדי להיטיב עם עצמו ולא עם העם, או כדי לפגוע בעם. כדי למנוע אפשרות זו, במדינות הדמוקרטיות ישנם מנגנונים שונים שמטרתם למנוע מהשלטון לנצל את כוחו לרעה.


תפקידם של אמצעי הפיקוח והביקורת בדמוקרטיה

תפקידם של אמצעי הפיקוח והביקורת בדמוקרטיה :

·         שמירת שלטון החוק ומניעת התנהגות שרירותית מצד השלטון.

·         למנוע מן השלטון ליטול לעצמו סמכויות ועוצמה רחבים מדי, ועל ידי כך לפגוע בריבונות האזרחים ובזכויותיהם.

·         הגנה על חירויות האזרחים.

·         שיפור איכות השלטון.

·         הצורך להגן על זכות הצבור לדעת וחופש הביטוי כדי להבטיח את עקרון הגבלת השלטון.


שני סוגים של מנגנונים להגבלת השלטון

במדינות הדמוקרטיות קיימים שני סוגים של מנגנונים להגבלת השלטון:

מנגנונים מוסדיים (פורמליים) - שסמכויותיהם מוגדרות בחוק. עיקר העוצמה מצוי בידי הרשות המבצעת, ולכן רוב מנגנוני הפיקוח הפורמליים מבקרים אותה.

מנגנונים בלתי פורמליים – גופים, קבוצות ואזרחים המבקרים את השלטון שלא מכוח החוק.

  

פירוט והסבר המנגנונים השונים בטבלה שלהלן:

מנגנוני פיקוח מוסדיים (פורמליים) - תפקידם וסמכותם כמפקחים מוגדרים בחוק

מנגנוני פיקוח לא מוסדיים (בלתי פורמליים) - שאינם מוגדרים בחוק

  • הפרלמנט – בית הנבחרים (בישראל – הכנסת). מייצג את ריבונות האזרחים, תפקידו הוא חקיקת חוקים. בישראל הכנסת גם מהווה רשות מכוננת לענייני חוקה. הפרלמנט הוא מנגנון פיקוח פורמאלי המפקח על פעולות הרשות המבצעת באמצעים שונים: חוקים, אופוזיציה, ועדות בנושאים שונים, אישור תקציב וכלים פרלמנטאריים.
  • אופוזיציה - נבחרי העם שלא זכו לרוב בבחירות ואינם תומכים בממשלה, הם מבקרים את פעילותה והתנהלותה בבית המחוקקים ומהווים אלטרנטיבה לשלטון במידה ולא יבחר.
  • מבקר המדינה – מבקר ומפקח על הפעילות של המערכת הממשלתית והציבורית (משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מפעלים), בתחום של מינהל תקין, כלכלה וכספים. הוא בודק האם מערכות אלו פועלות בהתאם לחוק, ביעילות ושומרות על טוהר המידות. המבקר מפקח באמצעות פרסום דו"ח על ממצאי הביקורת המתפרסם בפרלמנט ובציבור. המבקר נבחר ע"י הכנסת ופועל בשמה. היא מטילה עליו נושאים לבדיקה ומקבלת ממנו דיווח על ממצאי הביקורת כדי לדון בהם.
  • נציב תלונות הציבור: אחד מתפקידיו של מבקר המדינה. הנציב מטפל בתלונות של אזרחים שפונים אליו וטוענים שנפגעו שלא בצדק מרשויות השלטון. הפגיעה נובעת מנוקשות יתרה, אי צדק בולט, חריגה מסמכות או אי תקינות של המערכת השלטונית.
  • הרשות השופטת - מופקדת על עשיית משפט צדק ומהווה חלק ממערכת אכיפת החוק. מערכת המשפט בוחנת האם פעולותיהם של האזרחים והרשויות נעשות בהתאם לחוק, מאפשרת יישוב סכסוכים בין האזרחים לבין עצמם ובינם לבין רשויות השלטון, מגנה על זכויות האדם והאזרח מפני רשויות השלטון ומפקחת על הרשות המחוקקת באמצעות פרשנות לחוקים וביקורת שיפוטית בהתאם לחוקה או לעקרונות היסוד של המדינה. 

 

  • תקשורת - כוללת את התקשורת האלקטרונית - רדיו וטלוויזיה, את התקשורת הכתובה – העיתונות. מגבילה את רשויות השלטון. אמצעי התקשורת נותנים לציבור מידע על הנעשה בשלטון , חושפים שחיתות, אי יעילות ואף מספקים פרשנות ומשפיעים על גיבוש דעת קהל בעד ונגד מעשי השלטון.

 

  • דעת קהל- הציבור ניזון מהתקשורת, מביע באמצעים שונים (הפגנות, שביתות, עצרות, מכתבים לעיתונים ,הופעה בכלי התקשורת, אמנות לסוגיה וטוקבקים, רשתות חברתיות) . מטרתן של דרכים אלה הוא להפעיל לחץ על השלטון ולהביאו לידי שינוי במדיניות. הממשל מצידו מייחס לתמיכת הציבור (ציבור הבוחרים) חשיבות רבה משום שהוא תלוי בציבור הבוחרים.

 

  • אומנות – ספרות, שירה, אומנות חזותית, מוסיקה ועוד. מהווים אמצעי להבעת דעה וביקורת בלתי פורמאליים על הרשויות השלטוניות.

עקרון הפרדת רשויות

במדינות הדמוקרטיות קיימות שלוש רשויות שלטוניות:

·         הרשות המחוקקת -  הפרלמנט (בישראל – הכנסת), המחוקקת את החוקים המחייבים את כלל אזרחי המדינה ואת כל רשויות השלטון.

·         הרשות המבצעת – מנהלת את ענייני המדינה, את תקציב המדינה ומוציאה אל הפועל את החוקים.

·         הרשות השופטת – מפרשת את החוקים ומורה על יישומם כלפי אזרחים, גופים או רשויות השלטון.

כל אחת משלוש הרשויות מחזיקה בסמכות ייחודית ונפרדת משתי הרשויות האחרות. עוצמתן של הרשויות אינה מוחלטת, משום שמופעלות בקרה ופקוח של הרשויות השלטוניות האחרות. כדי למנוע מרשות אחת לצבור עוצמה בלתי מוגבלת או לנצל את עוצמתה כדי לפגוע בזכויות האזרחים ובעקרונות הדמוקרטיה, נוצרה מערכת של איזונים ובלמים, ובמסגרתה כל רשות בולמת ומפקחת על עוצמתן של שתי הרשויות האחרות.

עקרון הפרדת הרשויות הינו מנגנון פיקוח מוסדי (פורמלי להגבלת השלטון), מכיוון שסמכויותיהן של כל אחת משלוש הרשויות מוגדרת בחוק.