עקרון הגבלת השלטון

עקרון הגבלת השלטון

שלטון הוא המערכת הפוליטית המנהלת את ענייני המדינה. לשלטון עוצמה רבה, הניתנת לו כדי שיהיה לו את הכוח לנהל את המדינה כראוי. עיקר הכוח נמצא בידי הרשות המבצעת, השולטת על משאבים שונים:

·         משאבים כלכליים – כספי המדינה המנוהלים על-ידי השלטון, שקובע את סדרי העדיפויות של השימוש בהם.

·         מנגנוני אכיפה – מנגנוני הפעלת הכוח במדינה: צבא, משטרה, בתי הסוהר, כוחות הביטחון, מערכת גביית המיסים. כל אלו נשלטים בידי השלטון והוא יכול להפעילם כדי לאכוף את החוק במדינה.

·         משאבי כוח אדם – השירות הציבורי הכולל בתוכו אנשי מקצוע ופקידים ברמות שונות ובתחומים שונים, למשל: מורים, רופאים, עובדים סוציאליים, אנשי אקדמיה, כלכלנים, אנשי מערכת הביטחון ועוד. לאנשים אלו השפעה גדולה על חיי האזרחים במדינה.

·         משאבי מידע – לרשות המבצעת יש מאגרי מידע עצומים בתחום הפנים ובתחום החוץ והביטחון, והיא אמורה להשתמש בהם במידתיות ולמטרות שנקבעו על-ידי החוק בלבד.

הרשות המחוקקת מחזיקה אף היא בעוצמה שלטונית, משום שהיא זו המחוקקת חוקים המחייבים את כלל האזרחים. הרשות השופטת מחזיקה בכוח לפרש את החוקים במדינה ולהורות על יישומם כלפי אזרחים או גופים שעניינם נדון בבתי המשפט.

על השלטון להשתמש בעוצמה זו באחריות, ולהשתמש בה רק כדי להיטיב עם העם. יחד עם זאת, ישנה סכנה שהשלטון ינצל את כוחו ועוצמתו כדי להיטיב עם עצמו ולא עם העם, או כדי לפגוע בעם. כדי למנוע אפשרות זו, במדינות הדמוקרטיות ישנם מנגנונים שונים שמטרתם למנוע מהשלטון לנצל את כוחו לרעה.

תפקידם של אמצעי הפיקוח והביקורת בדמוקרטיה

תפקידם של אמצעי הפיקוח והביקורת בדמוקרטיה :

·         שמירת שלטון החוק ומניעת התנהגות שרירותית מצד השלטון.

·         למנוע מן השלטון ליטול לעצמו סמכויות ועוצמה רחבים מדי, ועל ידי כך לפגוע בריבונות האזרחים ובזכויותיהם.

·         הגנה על חירויות האזרחים.

·         שיפור איכות השלטון.

·         הצורך להגן על זכות הצבור לדעת וחופש הביטוי כדי להבטיח את עקרון הגבלת השלטון.

שני סוגים של מנגנונים להגבלת השלטון

במדינות הדמוקרטיות קיימים שני סוגים של מנגנונים להגבלת השלטון:

מנגנונים מוסדיים (פורמליים) - שסמכויותיהם מוגדרות בחוק. עיקר העוצמה מצוי בידי הרשות המבצעת, ולכן רוב מנגנוני הפיקוח הפורמליים מבקרים אותה.

מנגנונים בלתי פורמליים – גופים, קבוצות ואזרחים המבקרים את השלטון שלא מכוח החוק.

פירוט והסבר המנגנונים השונים בטבלה שלהלן:

עקרון הפרדת רשויות

במדינות הדמוקרטיות קיימות שלוש רשויות שלטוניות:

·         הרשות המחוקקת -  הפרלמנט (בישראל – הכנסת), המחוקקת את החוקים המחייבים את כלל אזרחי המדינה ואת כל רשויות השלטון.

·         הרשות המבצעת – מנהלת את ענייני המדינה, את תקציב המדינה ומוציאה אל הפועל את החוקים.

·         הרשות השופטת – מפרשת את החוקים ומורה על יישומם כלפי אזרחים, גופים או רשויות השלטון.

כל אחת משלוש הרשויות מחזיקה בסמכות ייחודית ונפרדת משתי הרשויות האחרות. עוצמתן של הרשויות אינה מוחלטת, משום שמופעלות בקרה ופקוח של הרשויות השלטוניות האחרות. כדי למנוע מרשות אחת לצבור עוצמה בלתי מוגבלת או לנצל את עוצמתה כדי לפגוע בזכויות האזרחים ובעקרונות הדמוקרטיה, נוצרה מערכת של איזונים ובלמים, ובמסגרתה כל רשות בולמת ומפקחת על עוצמתן של שתי הרשויות האחרות.

עקרון הפרדת הרשויות הינו מנגנון פיקוח מוסדי (פורמלי להגבלת השלטון), מכיוון שסמכויותיהן של כל אחת משלוש הרשויות מוגדרת בחוק.