ספרות החוכמה- תקציר
איוב ג'
תקציר
בפרקים הקודמים (בסיפור המסגרת) איוב עמד בגבורה בניסיון הקשה והמר שהפיל עליו ה' בעצת השטן. איוב לא מקלל את ה' (לפחות לא בשפתיו) וכעת לאחר 7 ימי השיבעה, בהם שתקו איוב ומנחמיו, איוב פותח את פיו ומקלל. אך לא את ה' ואפילו לא את הוריו אלא את יום הולדתו/היווצרותו! איוב מעדיף את מותו מחייו. מחכה להיגאל מיסוריו ורוצה לנוח בקברו.
סיכום הפרק
פסוק א: כותרת ומוטו לפרק
א אַחֲרֵי-כֵן, פָּתַח אִיּוֹב אֶת-פִּיהוּ, וַיְקַלֵּל אֶת-יוֹמוֹ.
אחרי שעברו עליו ימי השבעה בשתיקה מוחלטת. לאיש לא היה מה לומר וכיצד לנחמו. איוב פותח סוף סוף את פיו. איוב לא נכשל בניסוי. הוא לא מקלל את ה' אך מקלל את העובדה שנולד.
איוב מקלל את יום
הולדתו והיווצרותו
ב
וַיַּעַן אִיּוֹב, וַיֹּאמַר.
ג יֹאבַד יוֹם, אִוָּלֶד בּוֹ;
וְהַלַּיְלָה אָמַר, הֹרָה גָבֶר.
איוב מייחל לכך שהיום בו נולד ולילה בו אביו הכניס את אימו להריון – ימחקו מלוח השנה.
ד
(יום ההולדת/תאריך יצירתו) הַיּוֹם הַהוּא יְהִי-חֹשֶׁךְ (שלא יראו יותר יום זה בלוח השנה)
אַל-יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל (שגם ה' יתעלם
מיום זה ולא רק בני אדם); וְאַל-תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה (שלא תזרח בו
השמש).
ו הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ-אֹופֶל (חושך)
אַל-יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה (שלא יזכה ליום/תאריך ייחודי בלוח השנה) בְּמִסְפַּר
יְרָחִים (חודשי השנה) אַל-יָבֹא.
ז הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד (בודד);
אַל-תָּבוֹא רְנָנָה (שמחה) בוֹ.
ח יִקְּבֻהוּ (יקללו
לילה זה) אֹרְרֵי יוֹם (מקללי יומם (אנשים שמקללים גם הם את יום הולדתם)); הָעֲתִידִים (שיודעים ל) עֹרֵר לִוְיָתָן
.
איוב מתלונן שלא מת במהלך ההריון או הלידה
י כִּי (מדוע) לֹא
סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי (מדוע לא נשארתי נעול בבטן אמי) וַיַּסְתֵּר
עָמָל מֵעֵינָי (וכך לא הייתי רואה סבל בחיי).
יא לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת (מדוע לא מתתי במהלך
ההיריון?) מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע
(מדוע לא מתתי מרעב מייד בתום הלידה).
יב מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם (מדוע המיילדת
אספה אותי ולא נתנה לי ליפול לרצפה ולמות?)
וּמַה-שָּׁדַיִם כִּי אִינָק (מדוע אימא נתנה לי
לינוק במקום להרוג אותי בצמא).
איוב מייחל (מקווה) למותו
היתרונות במוות:
1) שקט/שלווה/מנוחה
יג כִּי-עַתָּה
שָׁכַבְתִּי (בקבר) וְאֶשְׁקוֹט; יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי (איוב
מחכה ליום שבו "ינוח בקבר" / ינוח על משכבו בשלום = ללא סבל).
2) שוויון
יד עִם-מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ; הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ
.
טו אוֹ עִם-שָׂרִים, זָהָב לָהֶם;
הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף.
טז אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה;
כְּעֹלְלִים, לֹא-רָאוּ אוֹר.
יט קָטֹן וְגָדוֹל, שָׁם הוּא; וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו .
[=תקבולות נרדפות (מלכים/שרים), ניגודיות (קטן/גדול)]
כפי שכתב קהלת, "מקרה אחד לכולם", במוות כולם שווים: מלכים, שרים, עשירים, עבדים, עניים, זקנים ותינוקות ואף עוברים (עוללים לא ראו אור = מתו בטרם נולדו).
3) צדק
יז שָׁם רְשָׁעִים (חוטאים) חָדְלוּ (מפסיקים) רֹגֶז (להכעיס/לחטוא);
וְשָׁם (בקבר) יָנוּחוּ
יְגִיעֵי כֹחַ (כל העמלים).
יח
(שם) יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ (ישמחו); (כי) לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ (כי אין את המפקד/אדון שיכה בהם)
איוב טוען שהמשאלה שלו איננה משאלה פרטית (אלא משותפת לכל מי שחש כאב):
כ לָמָּה יִתֵּן
לְעָמֵל (לסובל) אוֹר (לחיות/לראות אור יום); וְ(למה יתן) חַיִּים
לְמָרֵי נָפֶשׁ (לסובלים).
כא הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ (יש אנשים שמחכים
כבר למותם אבל מותם מתעכב והם ממשיכים להתייחס בחיי העולם הזה);
וַיַּחְפְּרֻהוּ (מחפשים את מותם) (יותר) מִמַּטְמוֹנִים (ממחפשי אוצרות).
כב הַשְּׂמֵחִים, אֱלֵי-גִיל (המאושרים),
יָשִׂישׂוּ (ישמחו) כִּי (כאשר) יִמְצְאוּ-קָבֶר (את מותם).
הסיבות לתשוקת
איוב למות:
כג לְגֶבֶר, אֲשֶׁר-דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה;
וַיָּסֶךְ (מסתתר מאחורי מסכה/מסך) אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ
האדם לא מבין את דרכי ה'. ה' "מסתתר" (מתחבא) ולכן האדם לא מבין את דרכו ולכן רוצה למות מתסכול על חוסר הצדק והסבל שיש בעולם.
כד כִּי-לִפְנֵי (שאני מספיק לאכול וליהנות מאכילת)
לַחְמִי אַנְחָתִי (מצוקתי) תָבֹא וַיִּתְּכוּ (ישפכו) כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי (ואצרח מכאבים בכמויות עצומות)
.
כה כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי (מה שפחדתי) וַיֶּאֱתָיֵנִי
(בא אליי); וַאֲשֶׁר (ממה ש) יָגֹרְתִּי (פחדתי), יָבֹא לִי.
כו לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא-נָחְתִּי
(לא זכיתי לרגע של שקט ומנוחה) וַיָּבֹא רֹגֶז (סבל/טלטלות החיים).
_______________________________
ממשיכים לחפור: שווה לדעת להשוות
לא רק איוב ביקש למות.
רחל העדיפה למות ולא להיות עקרה.
משה ביקש למות כאשר ראה שעם ישראל קשה עורף ומרבה לחטוא ומתלונן כל היום.
אליהו ביקש למות לאחר שנכשל בניסיונותיו להחזיר בתשובה את עם ישראל באמצעות ניסים (ניסוי האש בהר הכרמל) ועונשים (בצורת) כאחד.
ירמיה ביקש למות כאשר סבל מכך שלעגו לו וזלזלו בנבואות החורבן שמסר לעם.
יונה העדיף למות ולא להחזיר בתשובה את תושבי נינווה.
_______________________________
שאלת עמ"ר: המתת חסד זה טוב או רע?
מצד אחד זה טוב – כי זה גואל את האדם מייסוריו כאשר הוא כבר לא מסוגל לחיות כאדם.
מצד שני זה רע – כי זה מעניק תקדים להתאבדות גם לאנשים שמצבם הפיך וניתן לשיפור.
בדומה לטענת איוב, אפשר למצוא גם מקור בדברי חז"ל לטענה שעדיף לא להיוולד "טוב לו לאדם שלא נולד משנולד", בבחינת: "לא מדובשו (של העולם) ולא מעוקצו (של העולם)". עדיף לא להינות מהיתרונות של העולם כי לעולם יש יותר חסרונות מיתרונות. יותר סבל מאשר רגעי סיפוק והנאה.
שימו לב: כאשר לומדים את איוב חשוב לעשות הפרדה בין חיי איוב וערכי תקופתו לחיינו ותקופתנו. כמובן שהיום כמעט כולם יעדיפו חיים על פני מוות, ולכן כשאלת עמ"ר בחרנו במקרה רחוק במעט מחיי היום-יום שלנו, במקרה קיצון של אנשים במצבים בריאותיים קיצוניים שנתונים בכאב פיזי ונפשי מתמיד, בדרך כלל לאחר שנים רבות של חיים. בהמשך ספר איוב נמצא גם את תשובת האל, ובימינו וודאי שיש תשובות פילוסופיות רבות לשאלה על הייתרונות של חיים למרות הכאב.
פותרים את זה יחד:
כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה
לחצו כאן, ופתרו את שאלה 10 סעיפים א-ג
צריכים קצת עזרה?
גם הפעם, כדי לענות על סעיף ג' יש ללמוד תחילה פרק אחר (הפעם את פרק ל"ח).
לאחר לימוד פרק ל"ח חזרו וענו על סעיף ג'.
רושמים במחברת:
מילים חשובות:
אֹופֶל (חושך) יְרָחִים (חודשים) גַלְמוּד (בודד) רְנָנָה (שמחה) יִקְּבֻהוּ (יקללו) אֹרְרֵי יוֹם (מקללי יומם) עָמָל (סבל) , חָדְלוּ (הפסיקו), נוֹגֵשׂ (מפקד/אדון מכה) וַיָּסֶךְ (הסתתר) אַנְחָתִי (מצוקתי) תָבֹא וַיִּתְּכוּ (ישפכו) כַמַּיִם.
מונחים חשובים:
סיפור המסגרת, מטאפורות, תקבולות.