תקציר ידע

3. האם לפתח גטו יצרני?

הייתה זו דילמה מרכזית מבחינת היודנראטים שהנהיגו את הגטו וניהלו את החיים בו. מצד אחד, גטו יצרני יאריך ימים מכיוון הוא ישרת את האינטרסים של הנאצים. כך יהיה ליהודים העובדים סיכוי לשרוד עד שתסתיים המלחמה. מהצד השני, גטו ייצרני משרת את מכונת המלחמה הנאצית ומקשה בעקיפין על בעלות הברית לנצח במלחמה. מעבר לכך העבודה הקשה מתישה  את היהודים הרעבים, החולים והחלשים. ראש היודנראט בגטו לודז' רומקובסקי ניסה להציל כמה שיותר יהודים, באמצעות כוח העבודה של הגטו. רומקובסקי ניסה  לשכנע את הגרמנים כי כוח העבודה של יהודי הגטו הנו חיוני ויכול לסייע רבות לצבא הגרמני. כלפי היהודים טען, כי רק באמצעות עבודה ניתן יהיה להינצל.

4.האם לומר את האמת לתושבי הגטו?

דילמה נוספת של היודנראט הקשורה בדילמה השנייה הייתה, האם לשתף את היהודים בגטו בידיעותיהם בנוגע למדיניות השמדת היהודים של הנאצים. שיתוף תושבי הגטו בידיעה על הפתרון הסופי, עשוי היה ליצור פאניקה ובהלה, כך שהיודנרט לא היו יכולים להמשיך ולשלוט בחיי הגטו. מצד שני, הידיעה הייתה קשה מדי ושמירה בסוד על הפתרון הסופי, יצרה אצל היודנרט תחושה של בגידה באחיהם היהודים. במקרים מסוימים הם העדיפו להזהיר את יהודי הגטו מפני מה שמחכה להם ובכך לאפשר להם לבחור את גורלם בעצמם. במקרים אחרים בחרו חברי היודנראט שלא לשתף את אנשי הגטו בידיעות השונות וזאת כדי למנוע  פאניקה ואי-סדר.

לסיכום:

דרכי ההתמודדות של חברי היודנראט עם הקשיים והדילמות שניצבו בפניהם היום קשים על גבול הבלתי אפשריים. רבים מן הציבור היהודי האשימו את היודנראטים בשיתוף פעולה עם הנאצים, גם משום שהם היו הכתובת היחידה שהכירו להפנות אליה את ייאושם. כך למשל, לגנס היו לא מעט מתנגדים בתוך הגטו, בעיקר במחתרת היהודית שראו בו בוגד שכרת ברית עם השטן (הנאצים) ואפילו האשימו אותו בכך שחיפש הטבות לעצמו ולמקורביו. הביקורת שהופנתה כלפי היודנראטים  לאחר המלחמה  התעלמה מן העובדה, שעיקר תפקידם סבב סביב סוגיית המשך הקיום בגטאות. בתוך מציאות בלתי אפשרית ניסו היודנראטים לפעול לשירותה של הקהילה. המועצות פעלו במציאות כפויה, שאת כלליה קבעו הנאצים ואת עומק חוסר המוצא וחוסר התוחלת שפעולתם הם לא הבינו ולא יכלו לדעת. בתוך מציאות אנושית קשה הם ביקשו לעשות את מה שסברו שניתן לעשות.