תקציר ידע

דרכי הלחימה של היהודים בזמן ביצוע "הפתרון הסופי": המרד בגטאות

הפרק שלפנינו עוסק בשאלות המרכזיות: מדוע  חברי תנועות הנוער היו הראשונים להבין שמדיניות גרמניה היא השמדה טוטאלית? מה היו מאפייני המרד בגטו ומה היו הקשיים בפני אילו התלבטויות ודילמות ניצבו המורדים? מה היו מטרות המרד? מה היה ייחודו של מרד גטו ורשה בהשוואה למרידות שהתרחשו בגטאות אחרים? 

מדוע חברי תנועת הנוער הם אלה שיזמו והובילו את המרידות ברוב הגטאות? 

1. גילם הצעיר וחברותם בתנועה הכשירו אותם לדבקות אידיאולוגית ולנקיטת צעדים מהפכניים תוך מודעות חברתית – לאומית לציבור הגטו. הם היו משוחררים מעול המשפחה (אחריות ודאגה לקיומם) והתפנו לתור אחר פתרונות קיצוניים. הם היו משוחררים מקיבעון מחשבתי הן בחיפוש אחר פתרונות והן בראיית המציאות הקשה בגטו.

2. לתנועות הנוער היה ארגון מובנה ומסודר היררכיה ומנהיגות, הנהגה חזקה והם היו מאד מלוכדים. שררו ביניהם יחסי אמון, דברים שהקלו עליהם בהתארגנות למרד. יתרונם מול המבוגרים היה אירגונם התנועתי, שאפשר מעבר לתאים קטנים בפעילות המחתרתית. עם בוא השמועות על השמדה המונית של יהודים החלו חברי תנועות הנוער להקים ארגוני לחימה בגטאות. כך למשל,  בוורשה  הוקם ארגון אי"ל שהחל להיערך למאבק מזוין בגטו. ארגון זה הוקם על ידי שלוש תנועות נוער שפעלו בגטו- דרור, השומר הצעיר ועקיבא בנוסף אליהן הצטרפו מפלגות פוליטיות. בראש הארגון עמד מרדכי אנילביץ.

3. חברי תנועות הנוער היו הראשונים להבין שמדיניות גרמניה היא השמדה טוטאלית. הדור הצעיר היה מסוגל להפנים ביתר קלות את האפשרות שמדובר ברצח עם שיטתי ועל כן ממילא "אין לו מה להפסיד". חברי תנועות הנוער שהחליטו לחזור לפולין (כפי שעשו חברי תנועת 'השומר הצעיר'), העבירו ידיעות על הרצח ההמוני שביצעו הנאצים בשטחי רוסיה הכבושים. ידיעות אלו תרמו רבות להבנה שהמדובר בהשמדה טוטאלית והביאו להתגבשות חברי תנועות הנוער לקראת ההתנגדות בגטאות. 

מטרות הלחימה בגטאות:

1. הרצון לנקום בגרמנים על רצח היהודים – במקומות רבים שבהם נשרפו גטאות נכתבו כתובות נקמה בדם ופיח.

2. רצון למות בכבוד ולא ללכת "כצאן לטבח", כדי להוכיח לכולם כי יהודים אינם נכנעים בקלות.

3. "למען שלוש שורות בהיסטוריה" – כדי שהדורות הבאים יידעו שהייתה התנגדות יהודית לנאצים והיהודים לחמו ומתו כבני חורין. למות בדרך שנתנה ביטוי גם לתחושה לאומית - יהודית.

4. רצון לשמש דוגמה ומופת לנוער בארץ-ישראל.

5. רצון למצוא מפלט מהייאוש – הם התאכזבו מרעיון "קדוש החיים", שהתנפץ לנוכח הידיעה על  השמדת העם היהודי.

הדילמות, לבטים שעמדו בפני חברי המחתרות: 

א. האחריות הקולקטיבית: הגרמנים נהגו בגטאות בשיטה של אחריות קולקטיבית שמשמעותה הייתה: הקהילה כולה או חלק ממנה נותנים את הדין על מעשה של פרט אחד או יותר. חברי תנועות הנוער שרצו בהקמת מחתרות התלבטו בשאלה המוסרית האם מותר להם להסתכן בהקמת מחתרת העשויה לסכן אחרים שאינם מסוגלים ואינם רוצים להשתתף במרד.

ההתמודדות :

•  יציאה ליער כמו בגטו וילנה והצטרפות של חלק מן המורדים לפרטיזנים.

• הסגרה עצמית של מנהיג המחתרת כמו בגטו וילנה, כשנודע דבר פעילותה של המחתרת לאנשי הגטו וגנס יושב ראש היודנראט, דרש להסגיר את מפקד המחתרת בגלל הסיכון להשמדת הגטו. כל אנשי הגטו תמכו בהסגרה מתוך תקווה שימשיכו לחיות.

• הימנעות מיציאה למרד- בוילנה הייתה התנגדות של תושבי הגטו למרד, הם לא רצו להאמין שיהודים נשלחים להשמדה ולכן התנגדו למרד.

ב. מקום הלחימה: בקרב חברי המחתרת היהודית שבחלק מן הגטאות התנהל ויכוח נוקב על מקום לחימתם: יציאה אל היערות וניהול לוחמה פרטיזנית, או מרד בתוך הגטו. היו שיקולים לכאן ולכאן, וההכרעה הייתה קשה.

מצדדי הלחימה בגטאות טענו, כי ליערות יכולים לצאת רק הצעירים והבריאים, ובעיקר גברים. הוצאת הנוער מן הגטו פירושו: הפקרת הורים וילדים למוות ולנקמת הגרמנים. כמו כן ביערות יש יחידות פרטיזניות לא יהודיות ואז הלחימה היהודית לא תהפוך לסמל למלחמתו הלאומית של היהודי.

לעומתם טענו מצדדי הלחימה הפרטיזנית: כי אין כל סיכוי להגן על הגטו. מרד בגטו תהיה התאבדות קולקטיבית, ללא כל סיכוי לנקום בגרמנים. מה גם שקיים קושי להתארגן ולהתאמן במסגרת צפופה עירונית וסגורה.

ההתמודדות:

• בוורשה הדעה הרווחת הייתה שמקום המאבק בנאצים צריך להיות בעיקר בתוך תחומי הגטו - מלחמה יהודית למען עניין יהודי ובפיקוד יהודי מקומה, כך טענו, בראש ובראשונה במקום שבו סובלים היהודים - הגטו. בנוסף לכך, טענו אנשי ורשה, שבגטאות לא קיים שום כוח לוחם אחר מלבד היהודים בעוד שמחוץ לגטו בצד הארי היו מחתרות פולניות.

• לעומת זאת, בקרקוב בחרו בדרך הפוכה. במקום להוציא בוגדים להורג ולהתנקש במשתפי הפעולה והיודנראט בתוך הגטו, דגלה המחתרת כי יש לעזוב את הגטו ולהתמקם בצד הארי של קרקוב. מפקדות שני הארגונים הלוחמים בקרקוב היו נחושות בדעתן שהגטו אינו מתאים לשימוש כשדה קרב. הרחובות צפופים מאוד ולכן חשופים במידה רבה לפיקוח גרמני.

ג. האם לצאת למרד שתוצאותיו ידועות מראש: ברור הוא שהיסוד המשותף לכל הלוחמים היה הרצון העז ללחום בגרמנים, לנקום את נקמת הדם היהודי הנשפך, וברוב המקרים הייתה זו גם נקמה אישית על רצח המשפחות אך הייתה התלבטות  האם לצאת למרד כשיודעים שאין סיכוי מול הנאצים.

התמודדות :

אצל חלקם של יושבי הגטו הייתה התנגדות לצאת למרידה מתוך אמונה דתית. חלק גדול בציבור היהודי במזרח אירופה השתייך ליהדות החרדית. ביהדות מופיעה הגבורה כקידוש השם אצלם מושג הגבורה בא לידי ביטוי באומץ רוחני ובהקרבה למען הדת, הלחימה הפיזית הייתה זרה להם, ותפיסתם הייתה שאין להכריע את הרע בכוח פיזי, הכול תלוי בהשגחה האלוהית.

לעומתם אלה שבחרו בלחימה בתוך הגטו, כדוגמת מרד גטו וורשה, מנהיגי המחתרת עשו זאת למרות שידעו שאין כמעט דרך להצלה. מטרת מלחמתם הייתה מלחמה על כבוד עם ישראל ועל מוות של כבוד. לגבי האוכלוסייה האזרחית בגטו וורשה נוצר שיתוף אינטרסים ביניהם לבין הלוחמים, שהיה מושתת על התקווה כי הלחימה בנסיבות הקיימות עשויה לשמש דרך להצלה  והמרד הפך למרד עממי.

ד. עיתוי (זמן) הלחימה: קושי בקביעת העיתוי למרד בגלל החשש מחיסול מידי של תושבי הגטו.

ההתמודדות:

•  הלוחמים היהודיים החליטו שלא לפתוח בפעולה קרבית בגטו כל עוד הגרמנים לא פתחו בחיסולו הסופי של הגטו. מאחר שהגירושים למחנות ההשמדה התבצעו בשלבים, היה קשה למורדים לדעת האם הפעם מדובר בפעולה סופית שמיועדת לחסל את הגטו. כל עוד לא היה ברור שהמדובר בחיסול מוחלט של הגטו הערכת המורדים הייתה שאין לפתוח בפעולה, שכן עדיין יש סיכוי להצלת חלק מיושבי הגטו על ידי הימנעות ממרד. ולכן המרידות בגטאות תוכננו סמוך לעיתוי המשוער של האקציה כשהיה ברור שהגרמנים באים לחסל את הגטו וממילא אין מה להפסיד.

קשיים

1. מחסור בנשק וקושי להשיג נשק: היעדר האמצעים והניסיון הדרוש לבנייתו של גוף לוחם, חמוש וערוך לקרב: חברי המחתרות היו ברובם צעירים וחסרי כל הכשרה וניסיון צבאי. רק מעטים שירתו בצבא הפולני, ולכן לא היה ליהודים בגטו ניסיון  בלחימה .בנוסף סבלו המורדים ממחסור חמור בכלי נשק מתאימים ומקושי רב בהשגת נשק.

2. להנהגת המחתרת לא היה עם מי להיוועץ: המנהיגות היהודית מלפני המלחמה פונתה, חוסלה, או ברחה, ולכן הפכו תנועות הנוער למאגר האנושי, ומהם צמחה מנהיגות המחתרת היהודית, אולם מנהיגותם לא הייתה מוכרת על ידי הציבור היהודי. מנהיגות תנועות –הנוער הוכרה רק לקראת סוף המלחמה כשכולם חשו שהקץ מתקרב, אבל אז כבר היה מאוחר.

3.סביבה עוינת: רבים מהפולנים לא תפסו את היהודים כבני העם הפולני ואף החזיקו בתפיסות אנטישמיות. חלקם לא נרתעו מלהלשין על היהודים בגלוי בפני הנאצים (הלשנה על המחתרת הפולנית, לעומת זאת, נתפסה בחברה הפולנית כמעשה בלתי ראוי ונעשתה בדרך כלל בחשאי). דבר זה חשף את היהודים שביקשו למרוד לסיכונים רבים יותר מאלו שניצבו בפני המחתרת הפולנית. היהודים שביקשו למרוד לא יכולים היו לסמוך על שיתוף פעולה מצד הסביבה, שרבים בה היו עלולים להלשין על פעילותם.  

ייחודו של מרד גטו ורשה בהשוואה למרידות בגטאות אחרים:

1.זמן התרחשות המרד  ומשך הזמן שלקח: יהודי גטו ורשה מרדו באביב 1943, ואילו רוב המרידות החשובות של עמי אירופה פרצו מאוחר יותר, כאשר בעלות הברית סיפקו תמיכה לתנועות ההתנגדות, או כאשר בעלות הברית עמדו לכבוש את האזורים האלה. לדוגמה מרד הפולנים פרץ רק בקיץ 1944, כאשר הצבא האדום ניצב בשערי ורשה כלומר יותר משנה לאחר מרד גטו ורשה. משך הזמן לו נזקקו הנאצים עד שחיסלו את הגטו היה ארוך במיוחד ונמשך כחודש ימים, מ-19 באפריל ועד 16 במאי 1943, חודש של קרבות בין הנאצים לבין הכוחות היהודים הלוחמים.

2.מספר גדול של אבדות גרמנים באופן יחסי למרידות אחרות: ב-18 בינואר בימי האקציה השנייה נפלו הגרמנים הראשונים בקרב. חיסולו הסופי של הגטו  החל ב-19 באפריל 1943, ערב פסח תש"ג. הגרמנים הודיעו מראש על האקציה והכניסו בכוח צבאי כבד אל הגטו, אולם לא מצאו איש. בהתנגשויות הראשונות עם לוחמי הגטו נעצר טנק גרמני והובער, והגרמנים נאלצו לסגת כשהם סופגים אבדות בנפש. למעלה ממאה גרמנים נהרגו במרד זה.

3.למרד קדמו הכנות מקיפות: ההכנות למרד החלו זמן רב לפני שהוא פרץ. במשך חודשים ארוכים אספו היהודים בגטו נשק, תחמושת, תרופות, מזון ומים וחפרו מחילות ובונקרים לצורכי הסתתרות ומילוט . ההכנות למרד כללו אימונים בלוחמה בשטח בנוי וחלוקת אזורי פיקוד. לפחות 750 לוחמים השתתפו במרד באופן פעיל. בגטאות אחרים היה מספר הלוחמים מצומצם יותר. בגטו וילנה למשל מנה ארגון המורדים כ-300 חברים בשיאו. 

מרד גטו ורשה השפיע להמרצת ההתנגדות היהודית בגטאות ובמחנות ההשמדה ועודד את המאבק המחתרתי נגד הנאצים. המרד השאיר רושם רב גם על המחתרות בפולין ובעולם.