חוק וחברה - תקציר

דיני רצח

תקציר

לפי החוק העתיק לקרובי משפחתו של נרצח מותר להרוג את הרוצח (נקמת דם). על פי פרק זה רוצח בשוגג (=בטעות) יכול לברוח לעיר מקלט, עיר מיוחדת, לתקופה מוגדרת ושם לקרובי משפחתו של ההרוג אסור להרוג את מי שהרג את קרוב משפחתם. הפרק מתאר את הדין, את הערים ועוד חוקים הנוגעים לנוהג זה.

רקע

שבט לוי לא קיבל נחלה כמו כל יתר השבטים. אך קיבל 48 ערים שמפוזרות (בשווה) בין כל השבטים. 6 מתוכן נקראו "ערי מקלט" והם נועדו לרוצחים בשגגה כדי ש" גואל הדם" לא ירצח אותם כנקמה. על רוצח בשוגג לשהות בעיר המקלט עד למות הכהן הגדול אחרת דמו בראשו. בפרק יש הגדרה משפטית לרצח במזיד: כדי להיחשב רוצח במתכוון (בכוונה) לרוצח צריך להיות או "אמצעי" (כלי רצח) או "כוונה" לרצוח (אין צורך בשניהם כדי להוכיח כוונת זדון).

 

סיכום הפרק

 

ערי הלוויים:

ה' מצווה את משה להעניק 48 ערים (יישובים) לבני שבט לוי (שאין להם נחלה- אין להם קרקעות כשבט שלם באותו אזור גיאוגרפי). עיר כללה גם מגרש מחוץ לעיר לצורכי מרעה ולחקלאות (אך כנראה לא שטחים נרחבים כמו נחלות השבטים).

שטח המגרשים יהיה 2000 אמה (=סה"כ כקילומטר) מסביב לעיר עצמה (לכל כיוון (=לכל "פאה") יש למדוד 2000 אמה  (= 1000 מטר)).

מתוך 48 הערים, 6 ערים תהיינה "ערי מקלט".

 

מדוע הלויים לא קיבלו נחלה כמו יתר השבטים?

יעקב מקלל את שבט לוי ושמעון על כך שרצחו את בני שכם בגלל שהם אנסו את דינה וזאת ללא הסכמת יעקב לנקמה מזעזעת זו. אך שבט שמעון כן קיבל נחלה (שבט שמעון נטמע בהמשך בתוך שבט יהודה כך שאפשר לראות בזה התגשמות של העונש שלא תהיה להם נחלה). 

שבט לוי הפכו למשרתי הציבור. בימים ההם עיקר הפרנסה היה מחקלאות- אנשים גידלו אוכל לעצמם על נחלתם. שבט לוי עבד במשכן, ובמקדש לאחר מכן. הם היו מורים נודדים ומלומדים. שבט לוי התפרנס מצדקה, ממעשרות ומכסף שהביאו להם העם שכן היו להם נחלות נרחבות.  מאוחר יותר מוסבר ששבט לוי לא מקבל נחלה כדי שיתמסר לעבודת המקדש ולא למרוץ הכלכלי של החיים וכך יתרוצצו מעיר לעיר כדי ללמד תורה את בני ישראל.

 

 

דיני רוצח

 ניסוח קזואיסטי=מקרה+דין.

מקרה:  כִּי (כאשר) אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן (=נכנסים ל), אַרְצָה כְּנָעַן = מצווה התלויה בארץ.

דין: וְהִקְרִיתֶם (תקבעו) לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם;

ה"טעם" (ה"נימוק"): וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט, מִגֹּאֵל; וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ, עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט. 

 דיני גואל הדם: מצד אחד מותר לקרוב משפחה לרצוח את מי שהרג את קרוב משפחתו כפי שהיה נהוג בעולם העתיק ובחלק מהמקומות עד ימינו אנו, מצד שני, התורה מערימה קשיים ומגבלות על גואל הדם כך שבפועל הרוצח ירצח רק אם הרוצח התרשל מאוד בהגנה על עצמו. לגואל הדם מותר לרצוח את הרוצח רק אם תפס אותו מחוץ לעיר המקלט. לכן, כל רוצח, במזיד או בשגגה, דבר ראשון נמלט לעיר המקלט הקרובה (כזכור הן מפוזרות ברחבי הארץ).

 

פיזור ערי המקלט ברחבי הארץ:

3 ערים בעבר הירדן המערבית

3 ערים בעבר הירדן המזרחית

נשמע שיוויוני, אולם בצד המזרחי של הירדן היו רק 2.5 שבטים ובצד המערבי היו 9.5 שבטים.

כלומר, בצד המזרחי יש כמעט פי 3 ערי מקלט יחסית לכמות התושבים.

אולם, בחלוקה לפי קווי אורך ורוחב המרחק יחסית זהה ללא קשר לכמות האוכלוסיה. וכן, החשש היה שבעבר הירדן המזרחית, יהיו יותר רציחות בשגגה בגלל זלזול בחיי אדם, בגלל עצם הבקשה שלהם לא להיכנס לארץ ולחיות בסמוך לה מסיבות כלכליות (שטחי מרעה טובים).

 

קהל היעד:

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם, תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ-הֶעָרִים הָאֵלֶּה

שוב בא לידי ביטוי בתורה עקרון השיוויון בפני החוק. משפט אחד יהיה לכולם. לגר ולאזרח.

 

הגדרת רוצח במזיד:

מבחן נסיבתי – כלי הרצח:

מי שמכה אדם באמצעות כלי שיכול לרצוח (כלי מאבן, ברזל או עץ וכו') לא יוכל לטעון "לא התכוונתי" שזה "בשוגג" והוא נחשב רוצח במזיד. (בשונה מקין שהיכה את הבל ולא ידע שמכות הורגות).

במקרה זה, גואל הדם רשאי להרוג את הרוצח ולא יעזור לו להתחבא בעיר מקלט. לאחר פסק הדין שהוא רוצח במזיד גואל הדם יהיה רשאי להוציאו להורג (ואם יסרב העדים יצטרכו להוציאו להורג).

 

כוונה פלילית – יש מניע לרצח:

גם אם הרצח היה ללא כלי רצח או רצח אותו בידיים או הושלך על הנרצח חפץ שלא אמור להרוג, אך זה נעשה מתוך שנאה (זעם/עצבים) ומתוך "צדייה" (צייד) כמו צייד שמכוון כדי לפגוע בטרף – מדובר ברצח במזיד.

 

שימו לב, לפי התורה לא צריך גם "אמצעי" וגם "כוונה" אלא מספיק אחד מהם כדי להרשיע ברצח.

 

הגדרת רוצח בשוגג:

וְאִם-בְּפֶתַע (במקרה) בְּלֹא-אֵיבָה (רגש שנאה/כעס) הֲדָפוֹ (דחף) אוֹ-הִשְׁלִיךְ (הפיל) עָלָיו כָּל-כְּלִי (שלא נועד לרצח), בְּלֹא צְדִיָּה (לכוון) וְהוּא לֹא-אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ.

אם אין כלי שנועד לרצח ואין כוונה לרצוח = רצח בשוגג.

 

תפקידי עיר המקלט:

1)      עונש (מאסר) לרוצח בשגגה. אסור לו לצאת את גבולות עיר המקלט.

2)      הגנה על רוצח בשגגה מפני גואל הדם.

 יש אומרים שלעיר המקלט יש גם תפקיד שיקומי- הלוויים שגרו בה היו דמויות חינוכיות וטוב היה למי שרצח לחיות ביניהם.

משך ה"מאסר"/שהות בעיר המקלט:

וְיָשַׁב בָּהּ עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל (הכהן הבכיר/עליון - היחיד שהיה רשאי להיכנס פעם בשנה לקודש הקודשים להתפלל ליד ארון הברית ביום כיפור).

מדוע שני בני אדם שביצעו אותה פעולה אחד לפני שמת הכהן הגדול ואחד לאחר שמת הכהן הגדול – אחד ישב זמן קצר מאוד בעיר המקלט והשני זמן ממושך? האין זה חוסר שוויון בפני החוק?

התשובה נאמרה בפרק אחר: לפי התורה "ה' אינה לידו" = ה"תאונה" היא לא במקרה אלא ה' גרם לה. לכן, כל אחד אחד נשלח לעיר מקלט בהתאם ל"גורלו". האחד שנגזר עליו להרוג לפני מות הכהן הגדול ישהה זמן קצר ואילו האחד שרצח לאחר מות הכהן הגדול יאלץ לשהות שנים רבות עד שהכהן הגדול החדש ימות גם הוא.

מדוע דווקא הכהן הגדול נבחר להיות הדמות שהרוצחים ממתינים למותה? מדוע לא ראש הסנהדרין?

יש פרשנים שסבורים שהסיבה היא כי הוא אחראי על אהבת חינם בעם ישראל ואם כשל בתפקידו וגואל הדם רוצה לרצוח את הרוצח אז "מגיע" לו שהרוצחים יחכו למותו (מידה כנגד מידה).

 

דיני רוצח בשגגה שנמלט מעיר מקלט:

במקרה ורוצח יצא מגבול עיר המקלט מותר לגואל הדם לרצוח אותו.

"אין לו דם" = אין דין רוצח למי שרוצח אותו מחוץ לעיר המקלט (אם הכהן הגדול שהיה חי בזמן הרצח עדיין בחיים).

 

דיני עדות

כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים, יִרְצַח אֶת-הָרֹצֵחַ; וְעֵד אֶחָד לֹא-יַעֲנֶה (יעיד) בְנֶפֶשׁ לָמוּת.

אסור להוציא להורג בפחות מ2 עדים. לא מספיק עד אחד (בימינו לא צריך כלל עדים מספיק שהרוצח מעיד נגד עצמו)(בדיני תורה עם עד אחד  או עדות של העבריין עצמו בלבד לא ניתן להוציא להורג)(בדומה לדיני גאולת הדם – המטרה היא שלא יבוצעו רציחות נוספות (אומרים "כן" אך מתכוונים ל"לא!!").

 

תפקידי ה"עדה" (השופטים)

א) להציל את הרוצח מידי גואל הדם במקרה שהוא רוצח בשגגה ולא במזיד

ב) להעניש את הרוצח בשוגג ולהטיל עליו עונש לשהות בעיר המקלט עד מות הכהן ולחילופין, לפסוק נגדו גזר דין מוות אם יתברר שרצח במזיד.

איסור כופר:

אדם שרצח בשגגה (וכל שכן במזיד) לא יכול להמיר את הענש הגופני (מאסר/הוצאה להורג) בקנס. וזאת בשונה מהדין שהיה נהוג בעת העתיקה, שהיה "תעריף" כמה לשלם במקרה שהרגת בכוונה או בשוגג ובמקרה שהאדם היה עבד או בן חורין. בתורה הדין לא מושפע ממעמד הנרצח והעונש לא מכופר באמצעות כופר/תשלום קנס אלא רק ע"י עונש גופני (מוות או גלות לעיר מקלט).

 

הטעם לאיסור כופר נפש:

וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ--אֲשֶׁר אֲנִי, שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ:  כִּי, אֲנִי ה'--שֹׁכֵן, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הדם של החף מפשע שנבלע באדמה מטמא את הארץ והרי ה' שוכן בארץ ולכן יש לטהר אותה במידה כנגד מידה באמצעות הדם של הרוצח.

מעבר לכך רצח הוא מעשה חמור מדי ולכן אי אפשר שעשירים יימלטו מעונש על ידי תשלום. (בעבירות אחרות כמו גניבה או פציעה יש בתורה עונש של קנס. אולי בגלל שרצח אי אפשר לתקן או לרפא אז לא יעזור קנס)

תזכורת: קין נענש להיות נווד - ללא נחלה - בגלל שאילץ את האדמה לבלוע את דמו של הבל. ארץ ישראל לא מוכנה לבלוע דם של חפים מפשע.

כפי שנאמר בספר בראשית:

שופך דם האדם באדם דמו ישפך – מידה כנגד מידה. אדם שרוצח - ירצח.

הטעם: כי בצלם ה' נברא האדם. הריגת אדם איננה כהריגת בעל חיים. מי שפוגע באדם למעשה פוגע בצלם ה'! פירוש אחד: אדם שרצח איבד את צלם ה' שבו ולכן מותר להורגו כי הוא כבר לא בצלם ה'.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 8 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

השאלה נראית מפחידה ועמוסה, אך עברו עליה לאט לאט - על הכל ניתן לענות לאור החומר בסיכום.

בסעיף ב2 יש להתייחס בשאלה לדין "כופר" לפי התורה.

תשובה ג1 וא2 די דומות! (אך בסעיף ג' יש להתמקד בתשובה בתפקיד של העיר עצמה ולא בתפקיד של השופטים שבעיר (למרות הדמיון הרב))

רושמים במחברת:

מילים חשובות:     אמה (=מידת אורך – כחצי מטר),  פאה (צד/כיוון), כִּי  (כאשר) , וְהִקְרִיתֶם (תקבעו) , "טעם" (="נימוק"), נָס (=ברח), מַכֵּה (=רוצח), בִּשְׁגָגָה (=בלי כוונה), גּוֹאֵל (=קרוב משפחה) עֵדָה (=שופטים), "צדייה " (צייד), אֵיבָה (רגש שנאה/כעס) הֲדָפוֹ (דחף) , יַעֲנֶה (יעיד), כופר (=קנס),

 

מונחים חשובים:  ניסוח קזואיסטי=מקרה+דין.  מצווה התלויה בארץ. עבר הירדן המערבי/המזרחי, ערי מקלט, גואל דם, כהן גדול, מידה כנגד מידה