חוק וחברה - תקציר

דיני שלושת הרגלים

קישור לפרק

תקציר

בקובץ חוקים זה ציוויים פולחניים הנקשרים למקבץ חגים הנקרא "שלושת הרגלים" - החגים הם: פסח, שבועות וסוכות. בקובץ החוקים ציוויים חברתיים ודתיים הנקשרים למשפט צדק ולעבודה זרה (וכן זיכרון יציאת מצרים).  עבודת האל והציווי להידמות לו אינם נובעים ממעשה פולחן בלבד, אלא גם מתיקון המידות ומשאיפה לחברה חומלת, מוסרית וצודקת. 

הקישור בין חגי שלושת הרגלים לבין המצוות החברתיות הוא כפול: (א) בחגים עצמם ישנן מצוות חברתיות- לחגוג עם העניים, ולהביא מן היבולים לירושלים לעובדי הציבור (=כוהנים ולוויים שאין להם נחלה נרחבת כמו לשאר העם) ולעניים ו-(ב) בחגים מתאספים יחד וזו הזדמנות עבור מי שיש לו תביעה או סכסוך לגשת אל השופטים והשוטרים שבעיר.

 

סיכום הפרק

החלק המרכזי בפרק ט"ז עוסק בשלושת הרגלים. על פי אחד הפרושים, פירוש המילה "רגל" הוא "פעם", כלומר שלוש פעמים. שלושת הרגלים הם שלוש הפעמים בשנה שהתרחשו במועדי החגים: פסח, שבועות וסוכות, שבהם הזכרים מבני העם צוו לעלות (ברגל...) מכל מושבותיהם אל המקום אשר יבחר ה' לשכן בו את שמו (לימים מקום זה נבחר להיות בית המקדש בירושלים), וזאת כדי לזבוח לו, להביא נדבות ולשמוח. עניין זה מופיע בסיכום שלושת החגים בפס' ט"ז-י"ז.

פס' א'-ח' עוסקים בחג הפסח ובהוראות מדוקדקות לחגיגתו. את החג יש לשמור ולקיים בחודש האביב = ניסן, שהוא החודש שבו יצאו בני ישראל ממצרים בלילה (בתקופת התנ"ך חודש ניסן היה החודש הראשון בשנה, בדומה לתשרי היום). במסגרת העלייה לרגל נדרשו החוגגים לזבוח קורבנות צאן ובקר בבית המקדש. את הזבח ניתן היה לקיים רק שם ובערב (במקביל לשעה שיצאו ממצרים), ואסור היה לעשותו בערי ישראל (פס' ה'-ו'). כמו כן יש לסיים את אכילת הבשר בלילה ואסור להותיר ממנו לבוקר. ציווי נוסף הנקשר לחג זה הוא איסור אכילת חמץ במשך שבעת ימי החג, אלא לחם עוני = מצות. זאת כזכר לחיפזון (מהירות)  שיצאו בני ישראל ממצרים, שלא אפשר להם להחמיץ לחם ולהתפיח אותו.

פס' ט'-י"ב עוסקים בחג השבועות, שנקרא כך על שום הספירה של שבעה השבועות (49 יום, הנקראים כיום ' ספירת העומר') הנספרים מתחילת הקציר (למחרת יום החג הראשון של פסח) ועד לערב חג השבועות. החג מוקדש לה' ובמהלכו יש לעלות לרגל עם נדבה מהתוצרת החקלאית של כל אדם. החוק מגלה רגישות כלפי כלל האוכלוסיות ומחייב את האדם לשתף בחגיגת החג את משפחתו, את עבדיו ואמותיו (אמה=עבד ממין נקבה), את הלוי שחי בערים שלו (בלי שטח חקלאי) ואת הגר (שלא ירש קרקעות), היתום והאלמנה (שאין להם אפשרות כלכלית לחגוג בגלל העדר מפרנס בתקופה של כלכלה פטריאכלית). החוק מזכיר כי בני ישראל היו עבדים במצרים, וה' הושיע אותם משם, ועל כן עליהם לשמור את חוקיו.

פס' י"ג-ט"ו עוסקים בחג הסוכות, חג האסיף, הנחגג במשך שבעה ימים בסיום עונת היבול (לפני עונת הגשמים). בתקופה זו שהתבואה הספיקה להתייבש כל הקיץ והתחילו לייצר קמחים. מהות החג היא שמחה לה' יחד עם כולם: בני משפחה, עבדים ואמות, לוויים שחיים בערי ישראל, גרים, יתומים ואלמנות, שאין להם אפשרות כלכלית לחגוג.

פס' י"ח-כ"ב הם קובץ חוקים סוציאליים ודתיים יחד, המצויים גם בקבצים נוספים בתנ"ך (כמו ויקרא י"ט), ותכליתם הם יצירת חברה המבוססת על אמונה מונותאיסטית, על צדקה ועל משפט הוגן. 

המחוקק דורש שהעם ימנה שופטים ושוטרים שישפטו את העם על פי עקרונות של צדק, ובתוך כך אוסר על השופטים להטות משפט (לטובת אדם כלשהו), להכיר פנים (לשפוט אדם מקורב) ולקחת שוחד (כסף בתמורה להצלחה במשפט). "צדק צדק תרדוף" מטרת הכפילות של המילה "צדק" להדגיש עד כמה ערך הצדק הוא ערך חשוב. עד כמה החברה תלויה בכך שבתי המפשפט יעשו צדק אם אזרח חש שגורם אחר פגע בו. לכן, חשוב מאוד שהשופטים ממש "ירדפו" אחרי עשיית הצדק, יחקרו ויבררו לעומק ולא רק יקשיבו באופן פאסיבי לצדדים.

על השוחד נמסרת הערה שיש בכוחו להחליש גם את המובחרים ביותר, חכמים וצדיקים - השוחד מעוור עיני חכמים - גורם להם לסלף את עשיית הצדק. 

בהמשך לברית הדו-צדדית עם עם ישראל, כדי לרשת את הארץ, העם צריך לפעול על פי הצדק והאמת. בסיום הקובץ אוסר המחוקק על נטיעת אשרה (אלה כנענית שהייתה מפוסלת מעץ) ועל בניית מצבות (אתרי פולחן אליליים עשויים מאבן). 

מה הקשר בין האיסור על פולחן עצים ואבנים לשאר הפרק? פולחן עצים ואבנים הוא פולחן מקומי - ניתן לערוך אותו בכל כפר ועיר. התורה אוסרת פולחן מקומי. הפולחן המקומי הוא ניגוד לפולחן ריכוזי בבית המקדש שהוצג בתחילת הפרק. האיסור על פולחן מקומי קשור גם לחוקים הסוציאליים שהוזכרו: הפולחן המקומי עלול ליצור גם ריבוי אלים, ריבוי חוקים, חוסר שוויון, מעמד מיוחד ל"כוהנים" שמנהלים את הפולחן המקומי ועוד (תופעות שאכן קרו כשהעם חטא, בהמשך התנ"ך, ועבד לאשרות ולמצבות מקומיות) ולכן הוא הוזכר בסמוך לנושא השופטים והשוטרים המסמלים את החוק והצדק האחידים והשוויון. 

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 8 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף א -  יש למצוא מכנה משותף שכתוב בפועל בנוגע לכל 3 החגים (אין לציין שלושתם זכר ליציאת מצרים כי זה לא כתוב במפורש לגבי חג סוכות). רמז: היכן חוגגים חגים אלו בתקופה שבית המקדש היה קיים.

בסעיף ב2 יש רמז לתשובה בסעיף ב1.

בסעיף ג1 ניתן וצריך להתייחס לשתי הקבוצות אליהן מתייחס סעיף ג'2. 

בסעיף ג2 יש לנמק איזה מבין 2 הקבוצות שהזכרת בסעיף ג1 חשוב יותר שיקפידו על עשיית צדק.

רושמים במחברת:
מילים חשובות:    

רגל" (=פעם/תדירות), חודש האביב  (= ניסן), לחם עוני (=מצה), חיפזון  (מהירות), להחמיץ (לתפוח), אמה  (עבד ממין נקבה), חג האסיף (חג סוכות) , להכיר פנים  (לשפוט אדם מקורב) לקחת שוחד (לקבל כסף בתמורה להצלחה במשפט), אשרה  (אלה כנענית שהייתה מפוסלת מעץ), מצבות (אתרי פולחן אליליים עשויים מאבן).

 

מונחים חשובים:

שלושת הרגלים, שבע , ספירת העומר ,  חוקים סוציאליים ודתיים , מונותאיסטית , ברית דו-צדדית, כפילות.