נביא ונבואה - סיכום

המשפט: העם רוצה להרוג את ירמיהו על שהוא מנבא שיקרו דברים רעים.

קישור לפרק

מבוא:

פרק זה הוא המשך ישיר של פרק ז' בו ירמיה תאר את הנבואה שאמר בפתח בית המקדש באחד משלושת הרגלים – נגד האמונה הרווחת שניתן להקריב קורבנות ובכך "להרגיע" את ה'.

ירמיה פועל תחת כמה ממלכי יהודה. מבחינת ציר הזמן: נבואה זו היא בתחילת דרכו של המלך יהויקים שעלה לשלטון מייד לאחר מפלתו ומותו הטרגי של אביו המלך הצדיק והאהוב - יאשיהו (בקרב מגידו בשנת 609 לפנה"ס).

 

תקציר

לירמיה נערך משפט פומבי על כך שאמר נבואה שקרית בשם ה' לדעת נביאי השקר. ירמיה מודה בעובדות – שאמר בשם ה' שהמקדש יחרב אך אומר להגנתו טענות נוספות שמשכנעות את השרים שהצדק איתו. הכוהנים משמיעים תקדים לטובתם ולכן מחלצים את ירמיה מהמקום כדי שהעם לא יבצע בו "לינץ'".

 תקציר הפרק כדיאלוג בשפה עכשווית:

[בבית המקדש:]

ירמיהו: אם תמשיכו לא לעשות מה שה' אומר בית המקדש יחרב כמו שנחרב המשכן הקדוש בעבר.
כולם (כהנים, נביאים "מיקצועיים", כל העם): להרוג אותו! אין מצב שה' יחריב את הבית של עצמו!
השרים: רגע רגע בואו נעשה משפט לא הורגים פה אף אחד, בינתיים
כולם (הכהנים והנביאים ה"מיקצועיים" מדברים אל העם ומנסים לשכנע גם את השרים):  להרוג אותו!!! אין מצב שה' יחריב את הבית של עצמו!!!
ירמיהו: א. ה' אמר לי את זה, ב. לא אמרתי שה' יחריב רק שזה תלוי במעשים שלכם אם תעשו מעשים טובים יהיה בסדר, ג. אתם יכולים לשפוט אותי חופשי אבל ד. לא עשיתי כלום חבל לכם להרוג חף מפשע לא נעים
השרים: וואלה ירמיהו צודק
אנשים חשובים שמדברים יותר מדי ולמה הייתם צריכים לפתוח את הפה: כן! ירמיהו צודק! זוכרים? לפני 100 שנה היה הנביא מיכה שאמר אותו דבר על המקדש והמלך שמע לו ולא הרג אותו וירושלים ניצלה בנס מטורף!
הכהנים וה"נביאים": אבל לפני ממש קצת שנים המלך כן הוציא להורג את הנביא אוריהו כי אמר דברים דומים, אז כן, גם כאן, צריך להרוג את ירמיהו!
השרים: [מסתכלים ימינה שמאלה רואים שהעם די נגד ירמיהו ואולי כדאי להם בעצם לפסוק נגדו]
העם: להרוג אותו!!!
אחיקם בן שפן הבכיר המעולה: ירמיהו בוא רגע לבית שלי יש לי דיבור איתך
[אחיקם מגניב את ירמיהו החוצה לפני שהעם מוצא עוד סיבות להרוג אותו]
סוף.

בהמשך נפרט ונסביר דקויות, ביאורי מילים ופרשנויות בתוך הסיפור הזה.

סיכום הפרק

 

פסוקים א-ג: כותרת

עיתוי התקופה שנאמרה הנבואה: בְּרֵאשִׁית (תחילת תקופת) מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה.

מיקום: עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-ה', (ברחבת המקדש).

קהל יעד: וְדִבַּרְתָּ עַל-כָּל-עָרֵי יְהוּדָה (כל תושבי ממלכת יהודה)

מועד מסירת הנבואה: הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֺת בֵּית-ה' (באחד משלושת הרגלים)

הוראות מיוחדות: אַל תִּגְרַע דָּבָר  - אל תשמיט שום מילה. גם אם חלק מהדברים יסכנו אותך.

מטרת הנבואה: אוּלַי יִשְׁמְעוּ וְיָשֻׁבוּ (יחזרו בתשובה) אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה; וְנִחַמְתִּי (אוותר) אֶל-הָרָעָה (עונש המוות) אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם.

המילה המנחה "רע" תפקידה להדגיש את שיטת הגמול "מידה כנגד מידה" בגלל שהם עושים דברים ה' יביא להם דברים רעים.

 

פסוקים ד-ו תקציר תוכן הנבואה (שנאמרה בפרק ז'):

ברית דו-צדדית / תנאי ותוצאה: אם תמשיכו לא להקשיב לי – למרות כל האזהרות – אחריב מקום זה. לחיזוק דבריו הוא מביא את התקדים של חורבן משכן שילה.

בגלל הדמיון המילולי הרב בין הפתיחה של פרק כ"ו ולתוכן פרק ז' מקובל לראות בפרק כ"ו המשך ישיר של פרק ז' (סדר הפרקים בספר ירמיהו לא ערוך לגמרי לפי הסדר בו התרחשו האירועים המתוארים בהם).

תגובת הכוהנים ונביאי (השקר) לנבואת ירמיה:

 וַיְהִי כְּכַלּוֹת (כאשר סיים) יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר (להתנבא) אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לְדַבֵּר אֶל-כָּל-הָעָם  (=נבואת אמת); וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל-הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת. הכוהנים והעם מנסים לעשות "לינץ' " בירמיה – כלומר: להרוג אותו.

הטענה של העם: מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם-ה' לֵאמֹר, כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה? כיצד יתכן שהזכרת את שמו של ה' כאשר אמרת שהמקום הזה יחרב?! זו נבואת שקר ולכן דינך מוות (כפי שכתוב ב"חוק הנביא" בספר דברים). כלומר, מבחינתם לא יעלה על הדעת שה' אמר דבר כזה ולכן זו ראייה חותכת שהוא נביא שקר.

 

תגובת השרים:

ארמון המלך ובתי השרים נמצאים במרחק קרוב מאוד למקדש  (כמה עשרות מטרים) והם שומעים את ההמולה ומייד מגיעים למקום ועורכים לירמיה משפט פומבי/שדה/ראווה.

 

טענות ה"תביעה":

וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים (נביאי השקר) אֶל-הַשָּׂרִים, וְאֶל-כָּל-הָעָם, לֵאמֹר:  מִשְׁפַּט-מָוֶת, לָאִישׁ הַזֶּה, כִּי נִבָּא אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם.  הכהנים, שמקור פרנסתם עומד להיפגע כתוצאה מנבואות ירמיה, יחד עם נביאי השקר (שכנראה מקבלים שכר על נבואות מפרגנות) טוענים בפני השרים הרי אתם בעצמכם שמעתם את דברי ירמיה שאמר בשם שה' שהמקום יחרב. מבחינתם אין צורך להוסיף שום טענה. זה ברור ומובן מאליו שהוא נביא שקר ואפילו לא צריך לחקור עדים כי בעצמכם שמעתם את דבריו.

 

טענות ה"הגנה"

1)      ה' שְׁלָחַנִי, לְהִנָּבֵא אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶל-הָעִיר הַזֹּאת, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם = אני נביא אמת.

2)      הֵיטִיבוּ (שפרו) דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם (התנהגותכם) וְיִנָּחֵם (יוותר/יתחרט) ה' אֶל הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר (ניבא) עֲלֵיכֶם = לא אמרתי שבכל מקרה המקום יחרב אלא שזה תלוי בהתנהגות שלכם. אפשר ולכן חובה למנוע את החורבן! 

3)      וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם = ירמיה מכיר בסמכות של השרים לחרוץ את דינו של ירמיה.

4)      אַךְ יָדֹעַ תֵּדְעוּ, כִּי אִם-מְמִתִים אַתֶּם אֹתִי כִּי-דָם נָקִי (חף מפשע) אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם = ירמיה מזהיר אותם מפסק דין שגוי שיביא קללה נוספת על מקום שהוציא להורג את נביא ה' במקום לשמוע בקולו.

 

פסק הדין:

וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל-הָעָם, אֶל-הַכֹּהֲנִים וְאֶל-הַנְּבִיאִים:  אֵין-לָאִישׁ הַזֶּה, מִשְׁפַּט-מָוֶת, כִּי בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ, דִּבֶּר אֵלֵינוּ.

השרים כמו הכוהנים וירמיה מדברים אל העם. לכולם חשובה "דעת הקהל".

השרים פוסקים כי למעשה אין כאן נבואת שקר אלא רק אזהרה לגיטימית לשמוע בקול דבר ה'.

 

תקדים לטובת ההגנה:

מחשש שהשרים יטו את דעתם בהתאם לדעת הקהל, ודעת הקהל תשתנה בגלל תגובת הכוהנים, אנשים מ"זקני הארץ" (חכמים/שופטים) הוסיפו לדבר למרות שכבר ניתן פסק הדין והציגו תקדים בו נביא (מיכה המורשתי) אמר דברים קשים דומים בשם ה' ולא הוצא להורג אלא המלך (חזקיה הצדיק) הקשיב לו ולכן ניצל (בימי חזקיה העם שינה את דרכיו וברגע האחרון, אחרי שהאויב השמיד חצי ממלכה וישב מסביב לירושלים תקופה ארוכה- פתאום האויב התקפל ועזב את ירושלים. זה היה מאוד דרמטי ואולי בגלל זה העם בטוח שאין מצב שירושלים תיפול, היא חסינה לכל דבר, אי אפשר להשמיד אותה וכו').

 

תקדים לטובת התביעה:

הכוהנים ונביאי השקר ראו שהשרים והעם נוטים לטובת ירמיה ולכן הוסיפו תקדים משפטי הפוך, לפיו, הנביא אוּרִיָּהוּ בֶּן-שְׁמַעְיָהוּ שאמר דברים דומים למיכה וירמיה, המלך יְהוֹיָקִים הוציא נגדו גזר דין מוות. (המלך טרח והביא אותו ממצרים, לאחר שהנביא ברח למצרים לקבל מקלט מדיני).

 

חילוץ ירמיה:

לאחר השמעת התקדים ה"עדכני" (מתקופת יהויקים ולא מתקופת סבא רבה שלו), תקדים שפועל לטובת התביעה גורלו של ירמיה היה בסכנה. השרים היו עלולים לשנות את דעתם כדי למצוא חן בעיני המלך והכוהנים והעם, לכן, אחיקם בן שפן תופס את ירמיה בידו ומחלץ את ירמיה מהמקום.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 7 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף א2 - שימו לב ששאלות על הרקע לאירועים הן נפוצות מאוד. הרבה פעמים הרקע המלא לא מוזכר בפרקים ובוחנים אתכם אם קראתם את הסיכום \ הקשבתם בכיתה לרקע ולא רק לסיפור שבתנ"ך. 

בסעיף ב'2 יש להציג פסוק שמבטא את מילות השיר - כיצד המשורר וירמיה חושבים אותו דבר בנושא העברת "תוכחה" על התנהגות השלילית של העם.

בסעיף ג' יש לבחור 2 היגדים בין 2-3 מילים מתוך דברי בן גוריון ולהראות כיצד ירמיה התנהג לפי התיאורים של בן גוריון.

רושמים במחברת:
מילים חשובות:    

אַל תִּגְרַע (אל תשמיט), נִחַמְתִּי (אוותר), רָעָה (עונש מוות), כְּכַלּוֹת (כאשר סיים) לְדַבֵּר (להתנבא), הֵיטִיבוּ (שפרו), מַעַלְלֵיכֶם (התנהגותכם)  יִנָּחֵם (יוותר/יתחרט) דִּבֶּר (ניבא), דָם נָקִי (חף מפשע)

מונחים ותאריכים חשובים:

קרב מגידו בשנת 609 לפנה"ס, חזרה בתשובה, מידה כנגד מידה, ברית דו-צדדית / תנאי ותוצאה, חוק הנביא, נביאי שקר.