סיכום: כל החומר בתחביר

הזכרנו שבמשפט הפועלי יש שלושה סוגים של נשואים.

סוג הנשוא השני:

המילה "יש" ונטיותיה (ישנו, ישנם...)

כשלמדנו על נושא ונשוא המלצנו למצוא קודם את הנשוא. במשפטים עם המילה "יש" ונטיותיה הנושא ברור לנו ואילו המילה "יש" פחות מוכרת לנו באופן אינטואיטיבי כ"פועל" ולכן יתכן שלא נזהה אותה מיד כנשוא. 

במקרה זה, כדי למצוא את הנושא נשאל: "מה+ נושא?".

(שימו לב ששאלה זו מקבילה לשאלה "מי+נשוא?")

קחו לדוגמה את המשפטים הבאים:

נשוא  נושא
יש    שמיכה    בסלון.

             נשוא   נושא
ליעקב    יש    רכב    חדש.

 סימנו את הנושאים: שמיכה, רכב, ואז שאלנו מה המשפט אומר על הנושא: מה בקשר לשמיכה? מה עם הרכב? ומצאנו את הנשוא: המשפטים אומרים (מחדשים) לנו שיש שמיכה ויש רכב.

זה אמנם נשמע מוזר שהמילה "יש" משמשת פה באותו תפקיד כמו פועל, אך בעצם יש בזה הגיון. שימו לב:

ניקח את המשפט:   יש שמיכה בסלון

בזמן עבר נאמר - הייתה שמיכה בסלון

בזמן עתיד נאמר – תהיה שמיכה בסלון.

הייתה ותהיה הם פעלים. המילה יש בעצם משמשת כצורת ההווה של הפועל "להיות" ולכן היא נחשבת כנשוא במפשט הפועלי.

המילה "אין"- האם אפשר לסמן אותה כנשוא בדיוק כמו המילה יש?

באותו אופן גם המילה "אין" תשמש כנשוא:

אין לי שמיכה.

אבל – שימו לב! המילה "אין" תשמש כנשוא רק כאשר היא במשמעות של ההפך מ"יש". ל"אין" יש משמעויות נוספות עליהן נדבר בהמשך.