המהפכה החוקתית והוויכוח על סמכויות בג"ץ

מאז החלה המהפכה החוקתית, היא נתונה בוויכוח ציבורי מתמיד – האם לבג"ץ יש את הסמכות לפסול חוקים שחוקקה הכנסת הנבחרת ע"י העם אם הם נוגדים את חוקי היסוד, או שאין לו סמכות לעשות זאת כי חוקי היסוד אינם חוקה ובג"ץ אינו יכול לפסול חוקים של הרשות הנבחרת.

הנימוקים בעד המהפכה החוקתית

1.      הכנסת היא שיצרה את המהפכה החוקתית – הכנסת היא הרשות המכוננת, האמורה לנסח את סעיפיה החוקה. חקיקת חוקי היסוד היא מימוש תפקידה של הכנסת כרשות מכוננת.

2.      הכנסת היא שחוקקה את חוקי היסוד - ולכן מקור הסמכות של בתי המשפט לפסול חוקים של הכנסת המנוגדים לחוקי יסוד בא מחוקים אלו שהכנסת שהיא הרשות המחוקקת חוקקה. 

3.      חוקי היסוד המעגנים את זכויות האדם מממשים את היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית – הם מגנים על זכויות האדם מפני חקיקה הפוגעת בהן. המהפכה החוקתית ממשיכה מסורת של בתי משפט בישראל בהגנה על זכויות אדם, וזאת באמצעות חוקי היסוד.

4.      רוב המדינות הדמוקרטיות מכירות בזכותם של בתי המשפט לפסול חוקים של הרשות המחוקקת אם הם נוגדים את זכויות האדם ואת עקרונות הדמוקרטיה - המהפכה החוקתית נחוצה לבתי המשפט כדי להגן על זכויות אדם בישראל, דבר הזוכה לתמיכה רחבה.

הנימוקים נגד המהפכה החוקתית

1.      העם לא הסמיך את הכנסת לחוקק חוקה – אזרחי המדינה יודעים שהם בוחרים את נציגיהם לכנסת, שהיא הרשות המחוקקת ולא הרשות המכוננת. אילו ידעו שהם בוחרים גם רשות מכוננת – ייתכן שבחירתם תשתנה.

2.      הכנסת לא התכוונה לאמץ חוקה – חוקי היסוד הנוגעים לזכויות אדם עברו בשנת 1992 ללא דיון ציבורי ובנוכחות מצומצמת של חברי כנסת. אימוץ חוקה הוא תהליך מהותי בחייה של אומה ולכן הוא צריך להתקבל לאחר דיון ציבורי ארוך ומקיף, דבר שלא קרה בישראל.

3.      בית המשפט יוצר את החוקה, דבר שלא הוסמך אליו – חוקות במדינות דמוקרטיות מתקבלות כחוקה ביום כינונה של החוקה. בישראל, המהפכה החוקתית לא התרחשה כשחוקקה הכנסת את חוקי היסוד, אלא מספר שנים מאוחר יותר, כאשר בג"ץ פירש את חוקי היסוד כחוקתיים. בכך למעשה הכריז בית המשפט על חוקי היסוד כחוקה, דבר שאינו מוסמך לעשות משום שהוא לא נבחר ע"י העם. רק הכנסת מוסמכת לעשות זאת בשם העם.