המהפכה החוקתית והוויכוח על סמכויות בג"ץ

המהפכה החוקתית - רקע

מדינת ישראל היא מדינה בה המשטר הוא פרלמנטרי, כלומר הרשות המחוקקת (הכנסת) היא הרשות הנבחרת ע"י האזרחים. בדמוקרטיה פרלמנטרית, לחוקי הפרלמנט יש עליונות משום שהפרלמנט מייצג את העם ולכן החוקים שהפרלמנט מקבל מייצגים את רצון העם.

בשנת 1992 חוקקה הכנסת שני חוקי יסוד המקבעים את זכויות האדם והאזרח – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בישראל אין חוקה אלא חוקי יסוד שלהם יש מעמד על, ולכן גם לחוקי היסוד העוסקים בזכויות אדם ואזרח יש מעמד על. הכנסת שחוקקה את החוקים הללו אף הכניסה בהם פסקת הגבלה, המאפשרת חקיקת חוקים הסותרים אותם, רק בתנאים מסוימים.

המשמעות של חוקי יסוד אלו היא שלכנסת, למרות היותה הרשות הנבחרת ומייצגת את העם, אסור לחוקק חוקים הסותרים את הערכים המעוגנים בחוקי היסוד. זוהי למעשה המהפכה החוקתית, שעליה הכריז בשנת 1992 שופט בית המשפט העליון אהרן ברק. לדבריו, הכנסת חוללה מהפכה בכך שחוקקה את חוקי היסוד האלו, משום שהם מגבילים את כוחה בחקיקה, ומעניקים לבית המשפט (לבג"ץ), למרות שאינו נבחר ע"י העם, את הכוח והסמכות לפסול חוקים המנוגדים לחוקי היסוד שהם במעמד של חוקה.

אז מהי המהפכה החוקתית?

עד לחקיקת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, בג"ץ לא נתן לחוקי היסוד מעמד של חוקה ולכן לא פסל חוקים של הכנסת, גם אם עמדו בסתירה לחוקי היסוד. מספר שנים לאחר חקיקת חוקי יסוד אלו הרחיב בג"ץ את תוקף חוקי היסוד וכלל בפרשנות שנתן להם גם זכויות שאינן נכללות בהם, כמו הזכות לשוויון והזכות לחופש הביטוי.

פסק הדין הראשון שבו נקבע שלחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש עליונות על פני חוקים רגילים שחוקקה הכנסת, היה בשנת 1995 ב"פסק דין המזרחי". בכך קבע בית המשפט שהוא רשאי לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, אם הם עומדים בסתירה לחוקי יסוד.

זוהי המהפכה החוקתית – הפרשנות המרחיבה שנותן בית המשפט לחוקי היסוד הנוגעים לזכויות האדם והאזרח, פרשנות שבשמה הוא פסל חוקים שחוקקה הכנסת או פסק בעתירות שהוגשו אליו כנוגדות את חוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, גם אם מדובר בזכויות שאינן כלולות בחוקי יסוד אלו.

הוויכוח לגבי המהפכה החוקתית והנימוקים בעד ונגד

מאז החלה המהפכה החוקתית, היא נתונה בוויכוח ציבורי מתמיד – האם לבג"ץ יש את הסמכות לפסול חוקים שחוקקה הכנסת הנבחרת ע"י העם אם הם נוגדים את חוקי היסוד, או שאין לו סמכות לעשות זאת כי חוקי היסוד אינם חוקה ובג"ץ אינו יכול לפסול חוקים של הרשות הנבחרת.

הנימוקים בעד המהפכה החוקתית

1.      הכנסת היא שיצרה את המהפכה החוקתית – הכנסת היא הרשות המכוננת, האמורה לנסח את סעיפיה החוקה. חקיקת חוקי היסוד היא מימוש תפקידה של הכנסת כרשות מכוננת.

2.      הכנסת היא שחוקקה את חוקי היסוד - ולכן מקור הסמכות של בתי המשפט לפסול חוקים של הכנסת המנוגדים לחוקי יסוד בא מחוקים אלו שהכנסת שהיא הרשות המחוקקת חוקקה. 

3.      חוקי היסוד המעגנים את זכויות האדם מממשים את היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית – הם מגנים על זכויות האדם מפני חקיקה הפוגעת בהן. המהפכה החוקתית ממשיכה מסורת של בתי משפט בישראל בהגנה על זכויות אדם, וזאת באמצעות חוקי היסוד.

4.      רוב המדינות הדמוקרטיות מכירות בזכותם של בתי המשפט לפסול חוקים של הרשות המחוקקת אם הם נוגדים את זכויות האדם ואת עקרונות הדמוקרטיה - המהפכה החוקתית נחוצה לבתי המשפט כדי להגן על זכויות אדם בישראל, דבר הזוכה לתמיכה רחבה.

הנימוקים נגד המהפכה החוקתית

1.      העם לא הסמיך את הכנסת לחוקק חוקה – אזרחי המדינה יודעים שהם בוחרים את נציגיהם לכנסת, שהיא הרשות המחוקקת ולא הרשות המכוננת. אילו ידעו שהם בוחרים גם רשות מכוננת – ייתכן שבחירתם תשתנה.

2.      הכנסת לא התכוונה לאמץ חוקה – חוקי היסוד הנוגעים לזכויות אדם עברו בשנת 1992 ללא דיון ציבורי ובנוכחות מצומצמת של חברי כנסת. אימוץ חוקה הוא תהליך מהותי בחייה של אומה ולכן הוא צריך להתקבל לאחר דיון ציבורי ארוך ומקיף, דבר שלא קרה בישראל.

3.      בית המשפט יוצר את החוקה, דבר שלא הוסמך אליו – חוקות במדינות דמוקרטיות מתקבלות כחוקה ביום כינונה של החוקה. בישראל, המהפכה החוקתית לא התרחשה כשחוקקה הכנסת את חוקי היסוד, אלא מספר שנים מאוחר יותר, כאשר בג"ץ פירש את חוקי היסוד כחוקתיים. בכך למעשה הכריז בית המשפט על חוקי היסוד כחוקה, דבר שאינו מוסמך לעשות משום שהוא לא נבחר ע"י העם. רק הכנסת מוסמכת לעשות זאת בשם העם.