רשויות מדינת ישראל

לשרי הממשלה יש שני סוגי אחריות מול הכנסת ומול הציבור:

1.      אחריות ממשלתית משותפת

האחריות הממשלתית היא משותפת ומשמעותה שכל חברי הממשלה (ראש הממשלה והשרים) אחראים על כל ההחלטות והפעולות שמבצעת הממשלה כגוף אחד וכן לכל מעשה של כל אחד מהשרים שהתקבלו בהכרעת הרוב בממשלה. שרים רשאים להתנגד להצעת החלטה בדיוני הממשלה, אבל מרגע שהתקבלה החלטה, הם מנועים מלמתוח עליה ביקורת בפומבי בתקשורת או להצביע נגדה בכנסת. במידה שאינם יכולים לקבל על עצמם את החלטת הממשלה משום שהיא נוגדת את דעתם האישית, הם רשאים להתפטר מהממשלה ולהשמיע את הביקורת שלהם בכנסת ובתקשורת. אם הם בוחרים להישאר בתוך הממשלה, עליהם לקבל את הכרעותיה ולייצגן, אף אם הם אינן תואמות לדעותיהם האישיות.

2.      אחריות מיניסטריאלית

זוהי האחריות המוחלטת של כל שר על הנעשה בתחום משרדו. השר אחראי על כל מחדל שנעשה על ידיו או על ידי עובדי משרדו, בידיעתו או שלא בידיעתו, בהתאם להוראותיו או כנגדן.

הכנסת רשאית לדרוש מן השרים הסבר על הנעשה במשרדיהם והשרים מחויבים להגיע ולהסביר את פעולותיהם (בוועדה או במליאה). זאת כחלק מתפקידה של הכנסת כרשות המפקחת על פעולות הממשלה, ובמסגרת היותה הרשות המייצגת את העם.

האחריות המיניסטריאלית היא ציבורית בלבד ולא משפטית. זאת בשונה מאחריות אישית שמוטלת על השר ביחס למעשים או מחדלים שביצע בעצמו. אם השר נמצא אחראי על כשל בתחום משרדו, הוא לא יועמד על כך לדין, אך יצטרך לתת הסברים לציבור – בתקשורת ובכנסת המייצגת את העם.