רשויות מדינת ישראל

1. קביעת מדיניות ויישומה – הממשלה קובעת מדיניות ומקבלת החלטות בנושאי פנים וחוץ, ומוציאה אותן אל הפועל. למשל: הממשלה יכולה להחליט שאחד מיעדיה הוא העלאת אחוז הבגרות בישראל, ולשם כך היא תקצה משאבים ותפעל כדי ליישם יעד זה.

2. חקיקת משנה – הממשלה פעילה בתחום החקיקה בכך שהיא מציעה הצעות חוק ממשלתיות, וגם בתחום חקיקת המשנה. חקיקת משנה היא חקיקה הנעשית ע"י הרשות המבצעת (השרים / רשויות מקומיות), באמצעות צווים, תקנות, חוקי עזר עירוניים. החקיקה נועדה להשלים את החקיקה הראשית ולאפשר את ביצוע החוק וקידום מטרותיו, ע"י פירוט העקרונות שנקבעו בחקיקה ראשית. אסור שחקיקת משנה תסתור חקיקה ראשית. חקיקת המשנה נתונה לפיקוח של וועדות הכנסת.

3. הסמכות השיורית של הממשלה (מהמילה – נשאר: כל מה שנשאר ואינו מבוצע ע"י מישהו אחר) – לממשלה יש את הסמכות הרחבה לפעול בכל תחום בשם המדינה, אלא אם החוק מונע זאת או מטיל את הסמכות על גורם אחר (למשל: הממשלה אינה יכולה לשפוט כי תחום השיפוט מוטל לפי חוק על מערכת המשפט).  אסור לפגוע בזכויות אדם מכוח הסמכות שיורית, ולעניין זה נחוצה הסמכה מפורשת בחוק.

4. תקנות לשעת חירום – הממשלה מוסמכת להתקין תקנה לשעת חירום לטובת הגנת המדינה, ביטחון הציבור וקיום אספקה ושירותים חיוניים. ייחודן של התקנות הוא שלמרות שזוהי חקיקת משנה, הן יכולות לגבור על הוראת החוק (למעט חוקים חסינים כמו חוקי יסוד – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק, חוק יסוד: הכנסת). לפי החוק בישראל ניתן להתקין תקנות אלו רק כאשר מוכרז מצב חירום. ההכרזה מחודשת אחת לשנה. בשעת חירום יש צורך בתגובות מהירות למציאות משתנה, דבר שאינו מאפשר לממשלה לפעול בערוצים הרגילים לפי החוק. בנוסף לכך, במצבי חירום לרשות המבצעת יש את הידע על הצרכים הדחופים בשל מצב החירום והיא האחראית לשלום הציבור. לכן ניתנה הסמכות של תקנות לשעות חירום לממשלה, כדי שתוכל במצב חירום לפעול במהירות למען שלום הציבור ובטחונו.