זכויות האדם והאזרח

הזכות הכללית לחירות כוללת את חירויות הפרט, וביניהן: חופש המחשבה והמצפון, חופש הביטוי, חופש העיסוק, חופש התנועה, חופש הדת והחופש מדת.

         א.         חופש המחשבה והמצפון – זכותו של כל אדם לחשוב ולגבש לעצמו דעה בכל נושא שירצה, בנושאים פרטיים או ציבוריים, ולהחזיק בדעה משל עצמו בנושאים אלו, גם אם היא אינה מקובלת. זכותו של כל אדם לפעול או לא לפעול, בהתאם לצו מצפונו.

         ב.         חופש הביטוי – אחת החירויות החשובות ביותר לקיומה של הדמוקרטיה, ולפיה זכותו של כל אדם לבטא כל דעה, רגש, אמונה ומחשבה, בכל דרך שירצה ויבחר: בתקשורת, באומנות, בהופעה החיצונית, בהפגנה ועוד. באמצעות חופש הביטוי האדם שומע דעות אחרות ומבטא את דעותיו בכתב, בעל-פה, במעשים ובהימנעות ממעשים. חופש הביטוי מאפשר את גילוי האמת, מכיוון שככל שישמעו דעות רבות יותר, כך יש סיכוי לברור מתוכן את האמת. חופש הביטוי מאפשר את קיום ההליך הדמוקרטי במדינה, כי הוא מאפשר הבעת דעות שונות וקבלת החלטות נכונה יותר של השלטון. הוא אף מאפשר חילופי שלטון באמצעות האפשרות להצגת דעות פוליטיות שונות  בפני אזרחי המדינה. חופש הביטוי הינו אחת הזכויות החשובות ביותר ותנאי לקיומן של רוב החירויות האחרות, ותנאי יסוד לקיומו של משטר דמוקרטי.  חירויות ספציפיות נוספות, הנגזרות מחופש הביטוי: חופש העיתונות, חופש השביתה, חופש הנישואין ועוד.

          ג.         חופש העיסוק – זכותו של כל אדם לבחור לו מקצוע ולעסוק בו, לבחור בכל עבודה שירצה בה ויוכל להתקבל אליה, ולפעול בכל דרך שיבחר כדי להבטיח את צרכי הקיום שלו ואת הרצון שלו להגשמה עצמית.

         ד.         חופש התנועה – זכותו של כל אדם לנוע ממקום למקום, ממדינה למדינה, מעיר לעיר, בלי שיגבילו אותו.

         ה.         חופש הדת – זכותו של אדם להאמין בכל דת שיבחר, להשתייך אליה ולקיים את הטקסים, המנהגים, התפילות והפולחן הדתי שלה.