זכויות האדם והאזרח

זכויות כלכליות-חברתיות הן זכויות המוענקות לפרט על-ידי המדינה, במטרה להבטיח את הקיום בכבוד אנושי בסיסי. מימוש הזכויות מתאפשר באמצעות משאבים שהמדינה מקצה, וההחלטה אם וכמה משאבים להקצות נתונה בידי המדינה (בשונה מזכויות טבעיות, שהמדינה חייבת לאפשר את מימושן ואסור לה לשלול אותן). השלטון מגדיר אילו אמצעים הוא מעוניין להקצות כדי להבטיח קיום אנושי בכבוד. השלטון גם מחליט מהם הקריטריונים להענקת זכויות אלו – מי יהיה זכאי לכל אחת מהן.

הזכויות הכלכליות-חברתיות הן:

1.      הזכות לקורת גג ולתנאי מגורים נאותים.

2.      הזכות לרמת חיים נאותה – מתן תנאים המאפשרים חיים קיום אנושי, למשל – האפשרות לרכוש מזון ולבוש.

3.      הזכות לטיפול רפואי – הזכות לקבל שירותי בריאות, לא רק מצילי חיים.

4.      הזכות לחינוך – הזכות לקבל השכלה במימון המדינה, לרכוש מיומנויות שיאפשרו עצמאות בעתיד ומימוש הפוטנציאל האישי.

5.      זכויות עובדים ותנאי העסקה – הזכות לקבל הגנה מהעסקה פוגענית ומניצול של מעסיקים, והזכות לקבל תנאי העסקה המחייבים את המעסיקים, ביניהם: שכר מינימום, שעות עבודה ומנוחה, תשלום עבור שעות נוספות, ימי מחלה וחופשה ועוד.