יתרונות וחסרונות שיטת הבחירות בישראל

יתרונות:

·         ייצוג - שיטה המאפשרת ייצוג בפרלמנט למרבית הדעות הקיימות במדינה ולעקרון הפלורליזם. גם ממשלת הקואליציה משקפת ייצוג של מגוון מפלגות, משום שהיא כוללת בתוכה מספר סיעות שלכל אחת מהן השקפת עולם שונה. לכן שיטה זו מייצגת היטב את עקרון שלטון העם.

·         השיטה מאפשרת צמיחתן של מפלגות חדשות – בהתאם לשינויים המתרחשים בחברה ובמדינה. השיטה גם מביאה להעדפת אינטרסים ארציים על פני אינטרסים אזוריים מכיוון שהבחירות הן ארציות ובכל הארץ מתמודדות אותן רשימות.

חסרונות:

·         ריבוי מפלגות  יוצר חוסר יציבות שלטונית – בדרך כלל אין מפלגה שזוכה ברוב הקולות בצורה שמאפשרת לה להקים ממשלה יציבה. בנוסף – הממשלה מתקשה לממש את רעיונותיה בשל ההכרח לצרף מפלגות נוספות לממשלה כדי לזכות ברוב בפרלמנט. ריבוי המפלגות מחייב הקמת ממשלה קואליציונית שמורכבת מכמה מפלגות. לכן, לעיתים קרובות הופכות המפלגות הקטנות ללשון מאזניים ומקבלות כוח פוליטי גדול יותר מהכוח הפוליטי שניתן להן בבחירות. בכך יש פגיעה בעקרון שלטון העם.

·         אין קשר ישיר בין הבוחר לנבחר ולכן הנבחר חש פחות מחויבות לבוחריו. הבחירה היא במפלגה וברשימת מועמדים ולא באדם שמחויב באופן אישי לבוחריו.