עקרון שלטון העם

הגדרה

עקרון שלטון העם - הגדרה

עקרון שלטון העם הינו אחד העקרונות המרכזיים וההכרחיים לקיומה של מדינה דמוקרטית. הרעיון העומד בבסיס עקרון זה הינו שהמדינה קמה על-ידי העם ולמען העם. מסיבה זו האזרחים הם מקור הסמכות במדינה, הם הריבון (האדון). אזרחי המדינה מעניקים לשלטון את הסמכות לייצג אותם ולנהל עבורם את המדינה, מתוך מחויבות לעם שאותו הם מייצגים.

תנאים לבחירות דמוקרטיות

כל מדינה דמוקרטית בוחרת את נציגיה למוסדות השלטון בדרך אחרת, המתאימה לאותה מדינה מבחינת גודל האוכלוסייה, התרבות הפוליטית של המדינה והמבנה שלה. למרות ההבדלים בשיטת הבחירות במדינות השונות, ישנם חמישה תנאים לבחירות דמוקרטיות אשר חייבים להתקיים בכל שיטה של בחירות דמוקרטיות, בכל מדינה דמוקרטית.

חמשת התנאים לבחירות דמוקרטיות הם:

1.      כלליות – כל האזרחים בגיל הקבוע בחוק רשאים לבחור ולהיבחר.

2.      חשאיות – ההצבעה נערכת באופן חשאי ובלי שייחשף למה הצביע כל אזרח. זאת מתוך רצון למנוע הפעלת לחצים על הבוחר.

3.      שוות – לכל אזרח יש קול אחד בלבד, וכל קול שווה לקול אחר, ללא קשר למעמדו של האזרח.

4.      מחזוריות – הבחירות מתקיימות באופן מחזורי, כל פרק זמן קבוע בהתאם לחוק. זאת מתוך לאפשר את החלפת השלטון על-ידי האזרחים שהם מקור הסמכות במדינה.

5.      התמודדות חופשית – הבחירות מאפשרות התמודדות חופשית של כל מפלגה או מועמד החפצים בכך, באופן הוגן, ללא הפעלת לחצים או מתן שוחד, המאפשר להם להיבחר על-ידי העם.

שיטת הבחירות בישראל – ארצית, רשימתית, יחסית

בכל מדינה דמוקרטית מתקיימים חמשת התנאים לבחירות דמוקרטיות שלעיל. יחד עם זאת, כל מדינה דמוקרטית בוחרת את נציגיה לשלטון בדרך אחרת, המתאימה לה.

בישראל נהוגה שיטת הבחירות לכנסת - ארצית, רשימתית ויחסית:

ארצית – כל הארץ מהווה אזור בחירה אחד ולכן הבחירות תתקיימנה באותו יום ובאותן שעות. בנוסף לכך, בכל הארץ מתמודדות אותן רשימות על קולו של האזרח.

רשימתית – כל מפלגה מציגה לבוחרים את רשימת מועמדיה לכנסת. הרשימה נבחרת בשיטות שונות הנהוגות באותה מפלגה – יש מפלגות המקיימות בחירות מקדימות (פריימריז), יש מפלגות בהן יש וועדה מסדרת הקובעת את זהות המועמדים ואת מיקומם ברשימה, ויש מפלגות בהן הרשימה נקבעת ע"י גורמים כמו אנשי הדת (במפלגות החרדיות). האזרחים בוחרים ברשימה כולה ולאחר הבחירות כל רשימה מכניסה לכנסת את המועמדים לפי הרשימה ובהתאם למספר המנדטים שקיבלו בבחירות.

יחסית - מספר המושבים של כל אחת מהמפלגות המיוצגות בפרלמנט הוא יחסי למספר הקולות שבהם זכתה כל מפלגה בבחירות. יש התאמה בין התמיכה שהמפלגה זוכה לה בציבור לבין ייצוגה במוסדות השלטון. לדוגמא: אם רשימה זכתה ב 10% מקולות המצביעים, היא תקבל גם כ 10% מ- 120 המושבים בכנסת, כלומר 12 חברי כנסת.

יתרונות וחסרונות שיטת הבחירות בישראל

יתרונות:

·         ייצוג - שיטה המאפשרת ייצוג בפרלמנט למרבית הדעות הקיימות במדינה ולעקרון הפלורליזם. גם ממשלת הקואליציה משקפת ייצוג של מגוון מפלגות, משום שהיא כוללת בתוכה מספר סיעות שלכל אחת מהן השקפת עולם שונה. לכן שיטה זו מייצגת היטב את עקרון שלטון העם.

·         השיטה מאפשרת צמיחתן של מפלגות חדשות – בהתאם לשינויים המתרחשים בחברה ובמדינה. השיטה גם מביאה להעדפת אינטרסים ארציים על פני אינטרסים אזוריים מכיוון שהבחירות הן ארציות ובכל הארץ מתמודדות אותן רשימות.

חסרונות:

·         ריבוי מפלגות  יוצר חוסר יציבות שלטונית – בדרך כלל אין מפלגה שזוכה ברוב הקולות בצורה שמאפשרת לה להקים ממשלה יציבה. בנוסף – הממשלה מתקשה לממש את רעיונותיה בשל ההכרח לצרף מפלגות נוספות לממשלה כדי לזכות ברוב בפרלמנט. ריבוי המפלגות מחייב הקמת ממשלה קואליציונית שמורכבת מכמה מפלגות. לכן, לעיתים קרובות הופכות המפלגות הקטנות ללשון מאזניים ומקבלות כוח פוליטי גדול יותר מהכוח הפוליטי שניתן להן בבחירות. בכך יש פגיעה בעקרון שלטון העם.

·         אין קשר ישיר בין הבוחר לנבחר ולכן הנבחר חש פחות מחויבות לבוחריו. הבחירה היא במפלגה וברשימת מועמדים ולא באדם שמחויב באופן אישי לבוחריו.