סיפור התהוות האומה - תקציר

 חטא עגל הזהב

תקציר

העם רואה שמשה בושש לבוא (=מאחר, לא מגיע במועד) אחרי 40 יום מהר סיני ולא יודע מה קרה לו (אולי מת? (כפי שהם חששו שיקרה להם אם ה' ימשיך לדבר איתם ישירות)), ולכן מבקשים מאהרון שיבנה להם פסל שייצג את ה' (במקום משה שייצג עבורם את ה'). 

אהרון מנסה למשוך זמן ללא הצלחה והעגל נבנה והעם חוגג ומריע לעגל. ה' כועס ומגרש מעל פניו את משה ומציע להשמיד את כל העם ולהקים עם חדש עם משה, אך משה משכנע אותו שהדבר יפגע בשם שלו ובשבועה שנשבע לאבותינו.

כשמשה יורד הוא כועס על העם. בני שבט לוי נשמעים לקריאתו ויוצאים להרוג את 3000 החוטאים.

משה שוב מגלה מנהיגות - חוזר להר סיני ואומר לה' אם בכוונתך להרוג אותם - תהרוג אותי ולא אותם. ה' מבטיח לו שלא יעניש בגמול קיבוצי אלא בגמול אישי בלבד.

סיכום הפרק

תגובת העם להיעדרות  הממושכת של משה

"וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹושֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר"  העם מבין שמשה מתעכב ולא יורד חזרה מהר סיני עם לוחות הברית במועד שחשבו/חישבו את מכסת הימים של 40 יום ולילה.

לכן, וַיִּקָּהֵל (התאסף) הָעָם עַל (על יד) אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו:  קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים! העם רוצה פסל! משהו מוחשי ולא מופשט בניגוד גמור לדיבר השלישי שאוסר "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה".

העם מבהיר את כוונתו. הם לא "בוגדים" במשה, כי "לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ". לדעתם הוא נעלם/מת. כי לא חזר בתאריך שציפו לו לפי החישוב שלהם.

 

תגובת אהרון לבקשת העם:

בדומה לפירוש שאברהם אומר לשרה לומר שהיא אחותו כדי למשוך זמן עד שיגמר הרעב בכנען, כך אהרון מנסה למשוך זמן באמצעות הצהרה שתרגיע את הרוחות ותתן תקווה לחוטאים שהם יוכלו בקרוב לבצע את זממם.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן: פָּרְקוּ (הורידו) נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי. 

אהרון חשב שהילדים והנשים יתנגדו למהלך שהגברים רוצים להוביל וכך לא יהיה ניתן לבנות את עגל הזהב.

 

תגובת הנשים והילדים:

(בפס' ג' וַיִּתְפָּרְקוּ (הסירו) כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. לפי ההמשך נבין שהמילה "כל"  היא מילת הגזמה ספרותית כי לא כולם חטאו בעגל אלא 3000 בלבד. 

החוטאים היו להוטים ליצור פסל שמייצג את ה' ולכן הם תיכף ומייד מוסרים לאהרון את התכשיטים שעל גופם כדי ליצוק מהם פסל זהב.

 

חטא העגל

"וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ (בעצמו/ללא עזרה) בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה"

אהרון לוקח את חומרי הגלם, חורט לבד תבנית (=מסכה=שנוסכים/יוצקים לתוכה את הזהב המותך). המסכה/תבנית היתה בצורה של עגל. אהרון לא מבקש עזרה כדי למשוך זמן!

העם מצביע על העגל ומכריז "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". 

במבט ראשון, זה נראה הזוי שחפץ שנוצר לפני כמה דקות הוא זה שגאל אותם לפני 40 יום ממצרים, אולם, צריך להבין את ההיגיון מבחינתם. החפץ לא נועד לכפור בה'. אלא הוא הוא מסמל / מייצג עבורם את ה'. ממש כמו שבהמשך משה יבנה את "ארון הברית" ולפני כל מלחמה עם ישראל יגיד לארון "קומה ה' וינסו משנאיך מפניך". אולם, עם ישראל לא קיבל רשות לסטות מהאיסור של הדיבר השלישי ובנה על דעת עצמו חפץ פסול שייצג את ה' בניגוד לרצון ה' ולכן זה נחשב חטא חמור מאוד.

 

חג העגל

אהרון רואה את ההתלהבות של העם מהעגל ומבין שהם עוד רגע יתחילו להקריב לו קורבנות ולכן הוא מנסה שוב להרוויח עוד זמן ולדחות אותם למחר: "וַיַּרְא (הבין) אַהֲרֹן (מה הולך לקרות) וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו (לפני העגל); וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַה'(!) מָחָר.

העם להוט להודות לה' על יציאת מצרים באמצעות קורבנות לעגל: וַיַּשְׁכִּימוּ (קמו מוקדם בבוקר) מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹולֹות (הקריבו קורבנות), וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים (סוג נוסף של קורבנות); וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ (ולשתות) וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק (לעשות מעשיים מיניים - כמו המילה מצחק בסיפור יוסף ואשת פוטיפר).

הערת העורך "ויקומו לצחק" היא הוספה שנועדה להעביר ביקורת שלילית על התנהגות העם. שכן, עד המילים "ויקומו לצחק" ניתן לפרש בצורה חיובית את התנהגות העם שרצה לסגוד לה' באמצעות משהו מוחשי. הם לא כופרים בו. הם מודים לו. אבל בדרך שלהם. הערת העורך נועדה להציג את המניע הנסתר להתנהגותם. הם לא סתם ממהרים למצוא למשה תחליף הם רוצים דרך חיים אחרת! הם רוצים דרך חיים חופשית יותר מבחינה מינית.

 

תגובת ה' לחטא העגל:

ה' מגרש את משה ואומר לו "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת (=חטא) עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

ה' משתמש בכינוי "עמך" (העם שלך) כדי לתאר את בני ישראל ומציג את משה כאילו הוא זה שהוציאם ממצרים. צורת התבטאות זו מדגישה את הכעס על העם שמרד בה' ועשה פסל בניגוד לדיבר השלישי בעשרת הדיברות.

ה' מאשים את העם: סָרוּ (=סטו) מַהֵר (תוך 40 יום)  מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר (אני בכבודי ובעצמי) צִוִּיתִם.

כלומר, הם לא שמעו שמועה/אגדה והיו צריכים להאמין אלא אני דיברתי איתם ישירות והם חוטאים.

ה' טוען שלעם ישראל יש תכונת אופי שלילית הם עַם קְשֵׁה עֹרֶף (עם עקשן). הם לא מתנתקים מהרצונות וההרגלים שלהם ולכן, ה' מציע למשה להשמידם ולהקים מחדש את עם ישראל מצאצאי משה בלבד, בדומה לעם שיצרתי כפי שהבטחתי לאברהם.

 

תגובת משה להצעת ה' להשמיד את כל בני ישראל:

טיעון א: עשה למען שמך

משה מתחנן לה' שלא יפגע בשמו (תדמיתו) של ה' בכך שהמצרים יגידו שאלוהי ישראל היה מספיק חזק להוציאם ממצרים אך לא היה מסוגל לדאוג להם במדבר או חמור מכך, שהוא בסה"כ רצה להוציאם כדי להשמידם! בְּרָעָה הוֹצִיאָם (בשביל לעשות להם משהו רע הוא הוציא אותם). לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם (להשמידם) מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

טיעון ב: עשה למען האבות שעשו רצונך

משה טוען שאסור לה' להפר את הבטחותיו וברכותיו לאברהם יצחק ויעקב. זו תהיה הפרת שבועה מצדך. הרי נשבעת להם שהם יהיו ככוכבי השמים לרוב ושיקבלו את ארץ כנען ולא שיושמדו כולם ביום אחד בדרכם ממצרים לכנען.

תגובת ה' לתחנוני משה:

וַיִּנָּחֶם (התחרט) ה' עַל-הָרָעָה (עונש), אֲשֶׁר דִּבֶּר (רצה) לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.

לאחר תחנוני משה ה' שוב מכנה את בני ישראל בכינוי "עמו" ולא "עמך".

התיאור של ה' כביכול הוא "מתחרט" לכאורה מעורר קושי תיאולוגי  (דתי) הרי יש כאן "האנשה" כאילו לה' יש רגשות אנושיים וכאילו הוא פועל מתוך רגשות ולא לפי אמת/שקר. אלא שהתורה מדברת בלשון בני אדם – בשפה שתהיה מובנת לנו – מדוע ביטל את העונש שתכנן? כי כביכול התחרט על כך.

 

 

משה יורד אל העם

משה יורד למטה לעם עם לוחות הברית שקיבל מה'. כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם (צדדיהם) מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים.

______________________________

ממשיכים לחפור: לפי המדרש הכתיבה היתה ניסית. האותיות היו חצובות (חרוטות) מצד לצד והאותיות "ם" ו"ס" היו מרחפות באויר "אותיות מ' וס' בנס היו עומדים".

משה יורד מראש ההר ומגיע לנקודה שיהושע תלמידו המתין לו. יהושע מדווח למשה שהוא שומע המולה (רעש) ולדעתו יש מלחמה למרגלות הר סיני. משה מסביר ליהושע "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ". אין כאן שום קול (רעש) "אמיתי". אין כאן שום גבורה וגם שום חולשה. סתם רעש של חגיגות.

 ______________________________

כאשר משה ויהושע מתקרבים למחנה בני ישראל ומשה מזהה את העגל עליו דיווח לו ה' ואת החגיגות סביבו, משה כועס מאוד (זאת בניגוד לאדישות והרוגע שהפגין בראש ההר כאשר שיכנע את ה' לא להענישם - לפני שראה במו עיניו את ההתנהגות שלהם). 

משה משליך את לוחות הברית ושובר אותם בתחתית ההר לפני שבני ישראל זוכים לקבלם (יש מפרשים שטוענים שעשה זאת כדי שלא תחול עליהם החובה לציית לדיבר השלישי כי טרם קיבלו לידם את לוחות הברית).

משה לוקח את העגל, שורף אותו וטוחן אותו עד דק, ומפזר את ה"אפר" שלו במים.

משה שואל את אהרון: מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה:  כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו, חֲטָאָה גְדֹלָה. כלומר, משה מאשים את אהרון בחטא העגל. ציפה ממנו להצליח לדחות את החטא עד בואו.

 

בשונה מיוסף ששתק כאשר אשת פוטיפר האשימה אותו בניסיון אונס, אהרון לא שותק למשה ומגיב:  אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא.  אתה מכיר אותם שהם רעים! (הולכים בדרך רעה). וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב? הִתְפָּרָקוּ (הסירו מעליהם) וַיִּתְּנוּ-לִי; וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה.

לפי התיאור של אהרון נעשה נס על טבעי והעגל נוצר מעצמו ("ויצא") וזאת בשונה מהתיאור של המספר המקראי שאהרון הכין וחרט בעצמו תבנית של עגל לתוכה יצק את הזהב.

משה לא "קונה" את ההסברים של אהרון ועדיין רואה בו את האשם בחטא העגל: וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, כִּי פָרֻעַ (מתפרע) הוּא:  כִּי-פְרָעֹה אַהֲרֹן (כי אהרון גרם להם לפרעות זו).  דבר שבעתיד יהיה "לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם" (ישמיצו אותנו מי שירצה לפגוע בנו שגם אנו עבדנו פסלים למרות שה' אסר עלינו). 

 

הענשת החוטאים בחטא העגל

משה קורא "מִי לַה'? אֵלָי!" ומתגייסים אליו  כל שבט לוי (אך רק שבט לוי).

משה מצווה את אנשי שבטו (שבט לוי) ואומר להם שה' אמר לו לומר לקחת חרב ולעבור שער שער ולהרוג כל איש אפילו אם הוא אחיך או חבר שלך. ואנשי שבט לוי נענים לבקשתו ומוציאים להורג 3000 חוטאים.

_____________________________

ממשיכים לחפור  סיפור אליהו בהר הכרמל מתאר גם הוא התגלות של ה' וחטא של רבים מבני העם. בשונה מסיפור אליהו בהר הכרמל, משה לא הורג לבד ולא בכוחות עצמו את החוטאים אלא האנשים שקרא לעזרתם הם שהורגים. בריאה מסוימת אפשר להבין שהעם לא עזר לאליהו, למרות ההתגלות המשמעותית שהיתה קודם לכן של הקשר בין ה' לאליהו. לאליהו לא נענו אולי כי יכל להסתדר לבד עם כמות קטנה יותר של חוטאים (400 בלבד) ויתכן שאם אליהו היה מבקש זאת בשם ה' ולא כבקשה פרטית שלו אולי היו עוזרים גם לו.

_____________________________

לאחר הרג החוטאים משה מודיע שהוא יעלה להר סיני לפגוש שוב את ה' בתקווה שה' ימחל לעם ישראל על חטאיו. למרות שכל החוטאים שחטאו באופן אישי נענשו בגמול אישי, משה חשש מגמול קיבוצי על כך שכל השאר לא הצליחו לעצור את 3000 החוטאים.

למחרת, משה שב ועולה להר סיני ואומר לה' כי אם בכוונתו להשמיד את כל העם כפי שאמר למשה לפני שירד אל העם אז "מְחֵנִי (מחק) נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" כלומר, השמד אותי ותמחק אותי מההיסטוריה שלך אבל אל תפגע בעם.

 ה' מגיב (בדומה למה שאברהם דרש ממנו לפני השמדת סדום ועמורה), והוא עונה למשה: מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. כלומר, ה' מתחייב להעניש על חטא העגל רק בגמול אישי ולא בגמול קיבוצי.

ה' שולח את משה להוביל את עם ישראל. ה' מבטיח לו שיהיה מלאך (שליח) ה' שילווה אותם (כלומר לא ה' אישית) ומוסיף ואומר למשה "בְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" יבוא יום ואני עוד אעניש אותם על חטא העגל.

 

חתימת הפרק – הערת העורך

 העורך המקראי הוסיף הערה: וַיִּגֹּף (פגע/היכה/עשה מגפה) ה' אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן". לפי ההערה ה' בכל זאת העניש את העם למרות שהבטיח להעניש רק את החוטאים.

ניתן ליישב זאת בכמה דרכים:

לפי הגישה הביקורתית – התורה נכתבה ע"י כותבים שונים עם דעות שונות

לפי הגישה המסורתית –  מסע ההרג של 3000 החוטאים שפקד משה על בני שבט לוי –  זה העונש שהטיל ה' על העם ולכך מתכוונת התורה כשהיא אומרת "ויגף ה'"- משה היה השליח של ה' שביצע.

 

 _________________________

ממשיכים לחפור:

ברוב האיורים/ציורים הנוצריים לוחות הברית נראים כמו האות m (ולכן לא במקרה יש אנטישמיים קיצוניים שטוענים שהסמל של רשת המזון המהיר מקדולנד זה בכלל סמל יהודי של לוחות הברית)... אולם לפי התיאור שלהם  בתנ"ך הם מלבניים ולא מעוגלים. כמו כן, ברוב הציורים בכל לוח היתה כמות זהה של מילים אולם לפי המסורת היהודית בלוח הראשון היו 150 מילים (5 הדיברות בין אדם למקום) ובלוח השני היו רק 30 מילים (המצוות בין אדם לחברו).

_________________________

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 5 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף א'1 אם הינכם מתלבטים אם שתי הפעולות שמצאתם הן 2 חלקים של אותה פעולה ניתן להוסיף עוד פעולה ליתר ביטחון. בשונה מבגרות באנגלית מותר בתנ"ך לתת יותר דוגמאות מהנדרש בשאלה.

בסעיף ב'1 הקושי נובע מההתנהגות של משה כלפי הלוחות שמתוארות באופן שהיה ראוי להתייחס אליהם ביחס אחר/הפוך ממה שהתייחס אליהם משה.

רושמים במחברת:
מילים חשובות:      בֹושֵׁשׁ  לבוא (לא הגיע במועד), וַיִּקָּהֵל (התאסף) הָעָם עַל (על יד) אַהֲרֹן, פָּרְקוּ (הורידו) , מַסֵּכָה (תבנית (=מסכה=שנוסכים/יוצקים לתוכה את הזהב המותך)), וַיַּרְא (הבין),  וַיַּשְׁכִּימוּ (קמו מוקדם בבוקר) ַיַּעֲלוּ עֹולֹות (הקריבו קורבנות), וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים (סוג נוסף של קורבנות), שִׁחֵת (חטא) עַמְּךָ, סָרוּ (סטו מהדרך), עַם קְשֵׁה עֹרֶף (עם עקשן) , שמו (תדמיתו) בְּרָעָה הוֹצִיאָם (בשביל לעשות להם משהו רע) וּלְכַלֹּתָם (להשמידם) וַיִּנָּחֶם (התחרט) ה',  פָרֻעַ (מתפרע) לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם (ישמיצו אותנו מי שירצה לפגוע בנו (שגם אנו עבדנו פסלים למרות שה' אסר עלינו ואין לנו שום יתרון דתי/מוסרי עליהם)),  מלאך (שליח ה'),  "בְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" (יבוא יום ואענישם על חטא העגל),  וַיִּגֹּף (פגע/היכה/עשה מגפה),

 

מונחים חשובים: מספר סמלי (3000), הגזמה ספרותית, הערת העורך , כינוי ,  תכונת אופי שלילית , קושי תיאולוגי  (דתי) , האנשה, התורה מדברת בלשון בני אדם, נס על טבעי, גמול אישי/קיבוצי, הגישה הביקורתית/מסורתית