סיפור התהוות האומה - תקציר

ההתגלות הראשונה של ה' למשה באמצעות הסנה הבוער

תקציר

לאחר כמה עשרות(!) שנים בבית יתרו כהן מדיין, משה זוכה להתגלות של ה' בהר סיני (שנקרא לעיתים בתנ"ך הר חורב). ה' מטיל עליו שליחות לגאול את ישראל ממצרים ולבקש מפרעה לשחררם אך משה מפחד/מצטנע ומסרב לשליחות בטענות שונות עימן ה' מנסה להתמודד.

סיכום הפרק

מעמד הסנה הבוער

משה היה רועה הצאן של יתרו אבי ציפורה אשתו. הוא הרחיק לכת עם הצאן עד מדבר סיני. לפי המדרש הוא עשה זאת כדי להימנע מגזל של צמחיה בבעלות אנשים פרטיים (דבר שמוכיח את היותו ראוי לתפקיד מנהיגות – שמקפיד לא לגזול כספים פרטיים או ציבוריים). כלומר, ניתן ללמוד על המאפיינים הפנימיים של משה בצורה עקיפה מתוך תיאור ההתנהגויות שלו.

משה "רואה" (לפי פירוש הרמב"ם – הוא רואה זאת בחלום נבואי) שיח בוער באופן פלאי – השיח לא "אוכל" כלומר לא מתכלה (הענפים והעלים של הסנה אינם מתפחמים).

משה אומר לעצמו "אסורה נא ואראה" כלומר אגש מהר לראות מקרוב מה זה בדיוק?

גם תיאור זה מעיד על פנימיותו: הוא לא אדיש ולא מתעלם מתופעות (בדומה לכך שלא התעלם ולא נותר אדיש לסבל שראה כשהיה בבית פרעה)

כאשר משה התקרב ה' קרא לו "משה! משה!" – כלומר, ללא הצעד הראשון מצד משה – ה' לא היה קורא לו להמשיך להתקרב עוד ועוד לה'.

משה מגיב, בדומה לאברהם, במילה: "הינני" (=אני כאן לפקודתך!)

ה' אומר למשה: "אַל-תִּקְרַב הֲלֹם (אל תתקרב עד כאן – עד לסנה הבוער)"

אלא "שַׁל (=הסר) נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ  כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא".

________________

ממשיכים לחפור:

בדומה לציווי המלאך ליהושוע שהכניס את בני ישראל לארץ, גם למשה שהוציא את בני ישראל ממצרים נאמר בהתגלות "של נעלך". מדוע? מצד אחד אפשר לפרש- כדי לא לחלל את המקום עם נעליים. מצד שני אפשר לומר- כדי להיות מחובר בלי שום חציצה למקום. [במאמר מוסגר נציין, כי מוסלמים מסירים נעליים במסגדים בגלל סיבה אחרת לגמרי – כדי לא לפגוע בשטיחים היקרים (אסור להם להשתחוות ישירות על אדמה/ריצוף והם חייבים יריעת בד שתחצוץ (כפי שנוהגים יהודים בבתי כנסת ביום כיפור שכן על פי ההלכה היהודית אסור להשתחוות על ריצוף אבן/אדמה)]

________________ 

מטאפורת הסנה הבוער

ה' מתגלה ("מדבר") לנביאים באמצעות "תמונות" שהם רואים בחלום והם מבינים שזה מסר מה'.

למשל, ירמיה רואה מקל מעץ שקד ומבין שהמסר הוא שה' שוקד לבצע את דבריו.

משה רואה סנה בוער. מה משמעותו?

פירוש 1) הסנה=עם ישראל. האש=המצרים/אוייבים. איננו אוכל=לא ניתן לחסל את עם ישראל.

פירוש 2) סנה בוער שלא נשרף = מעשה על טבעי / בלתי נתפס / לא "הגיוני". כך גם, לחזור מהמסתור הנוח במדין חזרה למלך מצרים שאולי עדיין רוצה להרוג אותו (על כך שהרג את המצרי שהיכה יהודי בלי לקבל את אישור המלך) ולבקש ממנו לשחרר ולוותר על כל העבדים העיבריים זה מעשה בלתי טבעי. מחזה זה למעשה אומר לו – זה נראה לא טבעי אך אם לא תעשה זאת אכן בני ישראל לא יצאו ממצרים.

פירוש 3) לכל דבר יש מחיר. אין אש בלי להבעיר/לשרוף משהו אחר. גם אש שמחממת או מפעילה טורבינה לייצור אנרגיה, פוגעת בחומר גלם כל שהוא. כלומר, גם לאש האמונה יש מחיר. לכן, זו אזהרה חמורה שלאמונה יכול להיות מחיר יקר מאוד. אפילו מחיר חיי אדם. ואם לא יודעים "לשלם" מחיר נכון עלולים לשלם מחיר "נורא".

בחטא העגל בהר סיני ה' מציע למשה שהאש שלו תאכל/תשרוף את החוטאים כי הם הקריבו קורבן לעגל ולא לו (זה לא באמת קורה). ייתכן שהסנה הבוער מזהיר את משה אם לא תדעו לשרוף מה שצריך לשרוף למען האמונה אתם עצמכם עלולים להישרף.

 

ה' מציג עצמו למשה:

ה' מציג את עצמו למשה: "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב"

פסוק זה מעורר שאלות תיאולוגיות ופילוסופיות עמוקות אך נסתפק בכך שנציין שגם משה זוכה להתגלות מה', וכעת ה' מגלה לו שהוא אותו אל שהתגלה לשלושת האבות. החזרה על המילה "אלוהי" אולי רומזת לכך שגם אם כל אחד מהם תופס את ה' אחרת בסופו של דבר אני אותו אל שהתגליתי לשלושתם.

משה נבהל מהמעמד הרוחני  הזה. זו פעם ראשונה שה' מתגלה אליו לכן הוא מסתיר פניו (כמו שילד מסתיר פניו כשהוא נבוך).

ה' אומר למשה שהוא "רואה" ו"שומע" את הסבל של בני ישראל.

יש כאן קושי תיאולוגי: לפי התפיסה הדתית היהודית לה' כמובן אין עיניים ואוזניים, כי הוא אל מופשט/רוחני, (ללא גוף או כל צורה אחרת). אך התורה "מדברת בלשון בני אדם" כדי שיהיה מובן לנו כיצד כביכול ה' יודע מה נעשה כאן. הוא כאילו הסתכל וראה.

 

ציר זמן

 

שלב 1: עם ישראל סובל ושותק

שלב 2: עם ישראל סובל וזועק (מתפלל/בוכה)

שלב 3: ה' יורד לעם להצילו – להוציאו ממצרים – מוציא אותם מהגלות

שלב 4: ה' מכניס אותם לארץ (גאולה רוחנית ולאומית ולא רק גופנית)

 

תגובת משה לשליחות שהטיל עליו ה':
"מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם".
 טענה 1) אני לא מתאים כדי לפנות לפרעה.
 טענה 2) אני לא מתאים כדי להוביל את בני ישראל. 

הערה: בתנ"ך ה' פונה לנביאים שונים ומטיל עליהם תפקיד. זו סצנת דפוס מינוי נביא אמת. ברוב המקרים, הנביא מסרב לקבל את התפקיד מתוך פחד וצניעות. ההבדל בין סצנה זו ליתר המקרים, הוא שמשה מנהל ויכוח ארוך וקשה עם ה' ולא "מתפתה" לתפקיד אחרי שכנוע קצר. למעשה משה יסכים רק אחרי שה' יגער בו על כך שהגזים בסירובו. (מצד שני, לפחות לא ברח פיזית מהשליחות כמו יונה הנביא).

 

תגובת ה' לסירוב: (אל דאגה אני) אֶהְיֶה עִמָּךְ!

הוכחה לנוכחות ה': וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת (סימן) כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ (וזה לא הזיה השיחה שאתה מנהל כרגע עימי)  בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה.  רק כאשר כל עם ישראל יעמוד כאן למרגלות ההר רק אז למעשה תדע שכל המהלך הדרמטי הזה נגרם בגללי ולא במקרה ולא כ"הזיה" שלך.

 

תגובת משה לתגובת ה': משה טוען, שזה נחמד שבסוף כולם ידעו (כולל משה עצמו) שה' שלח אותו וזה לא סתם רעיון הזוי שצץ למשה בראש, אך איך בהתחלה יאמינו לי שאתה פנית אליי ואמרת לי להוציאם? אני אפילו לא יודע איך קוראים לך? מה השם שלך?

תשובת ה' לשאלת משה: שמי הוא: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" ולעם ישראל כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, "אֶהְיֶה", שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. כלומר, ה' מוסר לו "שם קוד" שעבר דורי דורות מברית בין הבתרים שהגואל ישתמש בשם זה ולא בשם אלוהות אחר ואם ישתמש בשם זה יאמינו לו שהוא זה שנשלח לגאול אותם כפי שהובטח מראש (בברית בין הבתרים) לאבותם.

 

השתלשלות העניינים הצפויה:

(כמו בהקדשת הנביא ירמיה – ה' לא מפזר תקוות שווא מנותקות מהמציאות והוא מכין את משה לקרב הקרב ובא) ה' אומר למשה לבקש מפרעה בקשה צנועה. למעשה מציע לשקר לו שהם רוצים לצאת רק ל3 ימים להתפלל לחזור, וזאת כדי שלא יהיה לו תירוץ לסרב. אולם, ה' מזהיר את משה מראש שפרעה יסרב לשחררם אפילו לשם תפילה קצרה בהר סיני. (לכאורה סותר את עקרון הבחירה החופשית - אם יודע מראש כיצד פרעה יתנהג).

ה' פוגע לפרעה בבחירה החופשית, כדי שתהיה הצדקה מוסרית לפגוע קשות במצרים ששיעבדו את בני ישראל בפרך (=פגעו להם בבחירה החופשית). הסבר אחר - ה' מעניש ברמאות את פרעה הרמאי (שאמר [בפרק א]  למיילדות לשקר לנשים העיבריות שהתינוקות הזכרים מתו בזמן הלידה = מידה כנגד מידה).  הסבר נוסף: פרעה פעל שלא כדין כאשר שיעבד את בני ישראל לכן גם ה' פונה אליו לא לפי חוקי המוסר. 

רק לאחר המכות שהמצרים יקבלו בני ישראל ישתחררו ברכוש גדול. ה' מבטיח למשה שיגרום למצרים לחבב את בני ישראל ו"להשאיל" כלים ובגדים לקראת היציאה לתפילה בהר סיני (למרות שידעו שלא יחזרו ולא יחזירו את החפצים ה"מושאלים"), וכך בני ישראל יוכלו לנצל את המצרים על כך שהעבידו אותם בפרך שנים רבות ובכך תהיה התגשמות הנבואה לאברהם שה' יעניש את מי שישעבד את בני ישראל ובני ישראל יצאו מהשעבוד ברכוש גדול.

_____________________________

ממשיכים לחפור:

ה"ויכוח" בין ה' למשה טרם הסתיים. אך לפי החלוקה הנוצרית לפרקים, פרק זה נגמר והמשך הויכוח יהיה בפרק הבא. יש מפרשים שטוענים, כי היה חשוב לנוצרים שביצעו את החלוקה לפרקים, שהפסוק הבא בו משה מפקפק בכך שעם ישראל יאמין לו יזכה למעמד מיוחד (של פסוק פותח פרק) בגלל העמדה השלילית של הנצרות כלפי היהודים.

_____________________________

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 4 ואת כל הסעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף ב2 צריך להסביר כיצד זה מחזק את משה שה' מגלה לו מראש שפרעה לא יקשיב לו. איך זה מעודד אותו לא לפחד להיכשל?

בסעיף ג' יש מילים קשות בדברי הפרשן. אך אפשר להבין לפי הפרשן ולפי הסיכום של הפרק, מה היה לא בסדר בדברים של משה לפרעה בפסוק י"ח, ומה הסיבה לכך שה' אמר לו להתנהג כך לפרעה.

רושמים במחברת:
מילים חשובות:    לא "אוכל" (אינו שרף אינו מתפחם), אסורה נא ואראה" (אגש לראות),

הינני (=אני כאן לפקודתך!), אַל תִּקְרַב הֲלֹם (אל תתקרב לכאן), שַׁל (הסר) נְעָלֶיךָ, אוֹת (סימן).

מונחים חשובים: תפיסה הדתית, אל מופשט/רוחני,  התורה "מדברת בלשון בני אדם",

 סצנת דפוס מינוי נביא אמת, עקרון הבחירה החופשית, מידה כנגד מידה.