סיפור התהוות האומה - תקציר

תקציר

לאחר חטא העגל ושבירת לוחות הברית הראשונים על ידי משה, התאכזב ה' מעמו והחליט שלא לעלות איתו לארץ כנען (פרקים ל"ב-ל"ג). משה, בכוח קסמו, מנהיגותו וקרבתו לאל, מצליח לגרום לה' לשוב בו מכוונותיו. בסיפור מתרחש חידוש הברית שבין ה' לעמו, המתבטא בשני אופנים: כתיבת לוחות ברית חדשים והסכמת האל לקבל אליו בחזרה את עמו.

 

סיכום הפרק

בפס' א'-ד' מצווה ה' את משה לפעול על-פי הוראות מוקפדות הקובעות את הזמן (בבוקר), המקום (ראש ההר) והתנאים (לבוא לבדו) של חידוש הברית (בניגוד לקבלת עשרת הדיברות במעמד הר סיני הפעם משה ניגש לבד והעם לא שומע מה נעשה למעלה). 

משה נדרש לפסול בעצמו שני לוחות חדשים העשויים מאבן, בדוגמת אלה ששבר. על הלוחות האלה יכתוב ה' את הדיברות מחדש. בשונה מהלוחות הראשונים, שפוסלו ונכתבו בידי ה', כאן מדובר בשיתוף פעולה בין השניים: משה מפסל וה' כותב. על משה לעלות עם הלוחות לראש ההר בבוקר ללא כל איש לצדו, ובכלל אסור לאנשים או לבעלי החיים להימצא בקרבת ההר במעמד זה של חידוש הברית.

בפס' ה'-ט"ז מתרחש מפגש ההתגלות בין ה' למשה בהר. ה' יורד בדמות ענן (או במעבה הענן) ומשה קורא בשמו של ה'. במהלך ההתגלות העוצמתית והייחודית הזאת, המתבטאת באינטימיות ובקרבה שביניהם, חושף ה' בפני משה את מידותיו (תכונותיו=שמותיו), שיש בהן מן החמלה ('אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע') ומן הנוקשות ('ונקה לא ינקה, פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים, על שלישים ועל רבעים'). בדברי ה' נשמעת התייחסות לתפישת הגמול שלו (גמול לדורות = הענשת ארבעה דורות). 

13 התכונות של ה' נקראים במסורת היהודית "13 מידות של רחמים" ונוהגים לומר אותן בסליחות (בכל בוקר, ובייחוד במהלך 40 הימים מראש חודש אלול ועד יום כיפור בהם אנו מבקשים מחילה על החטאים).

משה מגיב להתגלות ה' הן בצורה פיזית (משתחווה=מעשה סמלי=הבעת הכנעה לה') והן בצורה מילולית: מבקש ממנו לסלוח לעם על חטאיו ומבקש שיחזור בו מהחלטתו ויסכים לבוא איתם לכנען. 

ה' מתחייב בפני משה לכרות ברית מחודשת ולעשות נפלאות לעם ישראל. אך לצד זאת הוא מוסר למשה הוראות מוקפדות, שייכנסו לתוקף עם כניסת בני ישראל לכנען, להתרחק מהעמים היושבים שם ולא לכרות איתם ברית לעולם מחשש להשפעות תרבותיות אליליות על העם ועל אמונתו. לפיכך אסור לבני ישראל להינשא לכנעניים, לזבוח איתם או להשתחוות לאליליהם, אלא להשמיד כל זכר לאתרי הפולחן שלהם.

בפס' כ"ז-כ"ח משה נדרש על ידי ה' לכתוב לו ספר ברית קטן עם חוקים שיהוו את הבסיס להתנהגות המצופה מן העם, כאלה שיש לפעול לפיהם בנוסף לעשרת הדיברות שכותב אלוהים (פס' כ"ח 'ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים'). משה נשאר על ההר במשך ארבעים יום וארבעים לילה מבלי לאכול ולשתות, רק בכוחות השליחות.

(גם המספר 40 הוא מספר סימלי בתנ"ך - בני ישראל שהו במדבר 40 שנה. יש טוענים שהמספר  40 מבטא תהליך של לידה כמו שההריון הוא כ40 שבועות)

פס' כ"ט-ל"ה מתארים את ירידתו של משה מן ההר עם לוחות העדות בידו (כינוי נוסף ללוחות הברית) בתום ארבעים היממות. משה אינו מודע לכך שהתגלות ה' אליו הפכה את עור פניו לקורן (זוהר, זורח). אהרון אחיו ובני ישראל חוששים ממשה לאור קרינת עור הפנים שלו. מאחר שהדבר גורם לרתיעה בקרב העם, עוטה משה מסווה (כיסוי) על פניו. 

משה הסיר את המסווה (הכיסוי/המסכה) מעל פניו בכל פעם שדיבר עם ה' (מתוך כבוד) וגם כאשר היה שב לעם למסור לו את דברי ה' (לתת תוקף, מעמד וסמכות), אך כאשר הוא לא דיבר את דבר ה' והתעסק בענייניו, עטה על עצמו את הכיסוי.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 1 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף ב'2 צריך לזכור שפרק הקודם למדנו שה' אמר למשה שהם ימשיכו בלעדיו. אין הפניה בשאלה זו לפרק הקודם אך הדברים בפסוק ט' רומזים לכך.

בסעיף ג'2 גם הפירוש של איבן עזרא מפרש את הפועל "קרן" (עור פניו) כמשהו פיזי  כ"מטאפורה" (לתחושת התרוממות רוח). יש להסביר מה קרה לעור של משה לפי פירושו.

בסעיף ג'2 יש להסביר כיצד המסווה שהניח משה על פניו מוכיח שהפירוש של האב"ע נכון.
(הערה: אין חובה לקבל/להסכים עם הפירוש/הוכחה שכותבים בבחינה. אך צריך לדעת לבסס טענה גם אם לא מסכימים איתה (רוב הפרשנים לא רואים בפועל "קרן" משהו פיזי!).

רושמים במחברת:
מילים חשובות:    לוחות העדות  (לוחות הברית) קרן (זהר, זרח), מסווה (כיסוי),

 מונחים חשובים:  גמול דורות, מעשה סמלי, מספר סמלי (ארבעים) ,  מטאפורה, כינוי .