המיעוטים בישראל

מיעוט – קבוצה של אנשים בתוך אוכלוסיית הרוב והנבדלת מהרוב במאפיינים לאומיים, אתניים, דתיים, תרבותיים, לשוניים ואחרים – מרכיבים חלקם שיוכיים (מלידה) וחלקם נרכשים.

מדינת ישראל היא מדינת לאום אתנית-תרבותית, המזוהה עם הלאום היהודי ומוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. במדינת ישראל חיים גם מיעוטים המונים כ-20% מאוכלוסיית המדינה. בהכרזת העצמאות ישנה התחייבות להעניק למיעוטים החיים בארץ שוויון זכויות מלא בכל התחומים.

ישראל מעניקה לכלל אזרחיה, ובכלל זה למיעוטים החיים בתוכה, שוויון מלא בכל הקשור לזכויות הפרט. שוויון הזכויות גם עוגן בחקיקה האוסרת על אפליה על בסיס דתי או לאומי, בכל הקשור לקבלה לעבודה. בשנת 2000 תוקן חוק החברות הממשלתיות ויש בו הוראה מחייבת לכלול ייצוג הולם בדירקטוריונים (הנהלה) של חברות ממשלתיות למיעוטים בישראל – ערבים, דרוזים, צ'רקסים.

יחד עם זאת, אין בחקיקה בישראל חיוב לייצוג הולם ומשוריין במוסדות השלטון הנבחרים. שיטת הבחירות היחסית הנהוגה בישראל, מאפשרת התמודדות של מפלגות המייצגות ציבורים שונים בחברה הישראלית, ובכלל זה גם קבוצות מיעוטים.

ישראל מעניקה לקבוצות המיעוטים החיות בתוכה אפשרות נרחבת לתת ביטוי למאפיינים התרבותיים שלהן, בתחום הדת, הלשון והחינוך. זאת לעומת כמה ממדינות אירופה בהן קיימת הגבלה על לבישת כיסוי ראש ובניית צריחי מסגדים (למשל בצרפת). בכך מממשת ישראל זכויות קבוצה / זכויות תרבותיות.