סיפור התהוות האומה - תקציר

תקציר

יחידה זו ממשיכה את האירוע הדרמטי במעמד הר סיני - מתן התורה ועשרת הדיברות (הציוויים) שיהוו את הכללים שעל פיהם מצווה העם להתנהג. זוהי אינה יחידת פרוזה (סיפורת), אלא קובץ חוקים המשולב בתוך הסיפור השלם. שיאו של מעמד הר סיני מתגלם במתן החוקים שמוסר ה' לעם, שלאורך דורות ייקראו בשם הכולל "התורה".

 

סיכום הפרק

פס' א'-י"ד מוסרים את חוקי התורה שבעשרת הדיברות. החוקים מנוסחים באופן פוסקני (אפודיקטי), כלומר כהוראות התנהגות מוחלטות, שאינן מושפעות מתיאור של מקרה כלשהו = כך יש לנהוג! (בלי פירוט/הסבר מתי למה ואיך).

חמשת הדיברות (חוקים) הראשונים הן מצוות דתיות  - עוסקים ביחס שבין אדם למקום, כלומר ביחס לה'. נכללים בהם איסורים בעיקר לעם ישראל (מצוות לאומיות) איסור על עבודה זרה: עשיית פסלים ותמונות (אלוהים אחרים) ואיסור נשיאת שם ה' לשווא. היחידה של חמשת החוקים האלה (פס' א'-י"ב) היא רחבה ומפורטת יותר מזו של חמשת החוקים האחרים (פס' י"ג-י"ד). 

היא נפתחת בדיבר (או ב"כותרת") "אנוכי ה'", ומבקשת לקבוע את עיקרון המונותאיזם, לפיו יש אל אחד בעולם בלבד, הוא ה', ואת האמונה בכך שה' הוא לא רק אלוהי הטבע (בורא עולם) אלא גם אלוהי ההיסטוריה - אלוהי ישראל אשר הוציאם מארץ מצרים, ואין עוד מלבדו. 

הדיבר השני ממשיך את רעיון זה וקובע "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", לפיו יש איסור מוחלט על עבודת אלים אחרים בכל דרך ואופן, לרבות בדמות תמונה ופסל. האיסור כולל השתחוות להם ועבודתם, ונימוקו "כי אנוכי ה' אלוהיך אל קנא", וקנאתו/נקמתו של ה' מביאה תגובה שלילית של עונש על פי תפישת הגמול לדורות, ארבעה דורות נענשים על עבודת אלילים. מנגד, כל המקיים את החוק, אוהב את ה' ושומר את מצוותיו, ה' עושה איתו חסד לאלף דורות ולא רק ל4 דורות. 

הדיבר השלישי הוא "לא תישא (=תאמר, תאמר בדרך של שבועה) את שם ה' אלוהיך לשווא (=לחינם)" (שבועת שקר בשם ה'), עבירה שאין עליה כפרה וסליחה. 

הדיבר הרביעי "זכור את יום השבת לקדשו" מצווה על בני ישראל לנוח ולשבות מכל מלאכה ביום השביעי כדי להידמות לה', אשר ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי (השבת מקודשת לה'). 

הדיבר החמישי "כבד את אביך ואת אמך" - פרשנים עסקו בשאלה האם לראות בו מצווה שבין אדם למקום, כשאר הדיברות בחצי הראשון של עשרת הדברות, או שזו כבר מצווה שבין אדם לחברו כמו הדיברות האחרונים. דיבר זה נקשר לה' בכך שהוא רואה ביצירת האדם שלושה שותפים: אב (הנותן את הזרע), אם (הנותנת את הביצית) וה' (הנותן את הנשמה). רק מי שיכבד את הוריו יזכה לאורך ימים בעולם (גמול אישי) ולחיים בארץ ישראל (גמול קיבוצי/קבוצתי).

חמשת הדיברות האחרונים הם מצוות חברתיות ואוניברסאליות והם עוסקים ביחסים שבין אדם לחברו, ונועדו למנוע התנהגויות לא מוסריות ופוגעניות: רצח, בגידה, גניבה, מתן עדות שקר, תאווה למה ששייך לאחר (צרות עין וקנאה). 

הדיברות נקשרים לערכים שונים:

לא תרצח - קדושת החיים. לא תגנוב - הזכות לקניין. לא תענה ברעך עד שקר - הליך הוגן. לא תנאף - כבוד האדם. לא תחמוד - מוסר/לב טהור. 

הבחירה לציין חוקים שלכאורה, הם "ברורים מאליהם" מצביעה על שכיחות המקרים שקרו בתקופה זו בקרב האנשים, או על כך, שאין אף עם ש100% מהאנשים הם צדיקים, ועל כן יש לציין אותם ולקבוע אותם כחוק. 

"לא תרצח" מקביל ל"אנוכי ה'". הוא עוסק באיסור שפיכת דם נקי (חף מפשע) כי אנו בצלמו של ה' ומי שרוצח פוגע בצלם ה'. אין לרצוח אדם בשום מקרה, למעט אלו שקבע בית הדין. 

"לא תנאף" מקביל ל"לא יהיה לך אלוהים אחרים". אסור לבגוד בבן/ת הזוג כשם שאסור לבגוד בה' עם אל אחר. האיסור עוסק בקיום יחסי מין אסורים עם אשת איש (אישה נשואה). 

"לא תגנוב" מקביל ללא תשא את שם ה' לשווא - כי הגנב נשבע בדר"כ בה' שלא גנב. האיסור עוסק בלקיחת רכוש השייך לאחר ללא רשותו ו/או מאחורי גבו. 

"לא תענה" מקביל לשמירת שבת. אסור לתת עדות שקר. בני ישראל בשמירת השבת מעידים שה' ברא את העולם ונח ביום שביעי. האיסור עוסק במתן עדות שקר נגד אדם במשפט, עניין שעלול להביא לענישתו ואף למותו כשהוא חף מפשע. 

"לא תחמוד" עוסק ברצון עז ותשוקה להשיג את מה שיש לאחר (אשתו, עבדיו, רכושו). בחמידה יש מן הקנאה ומן צרת העין, ואלה עלולות להוביל לגניבה, לרצח, להתנכלות ולרדיפה. איסור זה מקביל לכיבוד הורים. 

פס' ט"ו-י"ח חוזרים לתאר את גודל האירוע בהר סיני. בני ישראל "רואים את הקולות  (="אוקסימורון") (2 מילים סותרות - רואים קולות?). זהו או דבר על-טבעי או "סינסתזיה" מיזוג חושים - שמדגיש את עוצמת ההתגלות האלוהית או מראה שאי אפשר להבין אותה באופן פשוט, או מטאפורה - רואים (=מבינים) את הקולות (=מסרים). 

________________________________

ממשיכים לחפור:

היזכרו בתפקיד המילה המנחה בסיפור הולדת משה - המילה "ראה". התפקיד של הנביא הוא לראות את התמונה השלמה את התמונות שה' מראה לו במחזה הנבואי.

 ________________________________

מעמד קבלת התורה עוצמתי ומרהיב ומעלה חשש בקרב בני ישראל, המבקשים ממשה לדבר איתם במקום ה' מחשש שימותו. משה מרגיע, כהרגלו, את בני ישראל ומספר להם שזהו ניסיון אלוהי לבחון אותם וגם רצון לטעת בהם יראה כלפיו ובכך למנוע חטאים. משה עוזב את העם ונכנס אל תוך הערפל לדבר עם אלוהים.

הדרישה של העם מהווה פתרון  לקשיים שיש בתחילת הפרק

א. מדוע כתוב שה' אמר את כל הדיברות אם רק הראשונות כתובות בגוף ראשון?

ב. מדוע יש מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי?

פתרון: ה' תכנן להגיד את כל הדיברות, אולם, לבקשת העם משה החליף את ה' והמשיך מהדיבר השלישי ואילך.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 5 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף א'2 יש להתייחס ל2 התפיסות הדתיות שבאות לידי ביטוי בדיבר ה1.

בסעיף ב' יש  לצטט איזה דיבר אומר בעקיפין שיש לעבוד (ולא רק לנוח/לקרוא/לשמוע מוזיקה)

בסעיף ג'2 יש להציג את הסתירה בין דברי העם בפרק שלנו למה שתואר בפרק הקודם.

 

רושמים במחברת:
מילים חשובות:

אנוכי (אני), דיבר (ציווי), קנא", תישא (תאמר) ,לשווא (לחינם) רואים (=מבינים), קולות (=מסרים). 

 

 מונחים חשובים:

מספרים סמליים (5, 10), פרוזה, חוק, ניסוח/חוק אפודיקטי, מצוות דתיות , מצוות בין אדם למקום, מצוות לאומיות, כותרת, מונותאיזם, אלוהי הטבע (בורא עולם), אלוהי ההיסטוריה, גמול דורות / אישי / קיבוצי-קולקטיבי,  מצוות חברתיות, מצוות אוניברסאליות, מצוות בין אדם לחברו, אוקסימורון, סינסתזיה, מטאפורה, חילופי גופים, גוף ראשון, גוף שלישי, קושי מסוג סתירה.