סיפור התהוות האומה - תקציר

תקציר

הסיפור נפתח בהנחיה של ה' למשה להחנות את מחנה ישראל בקרבת ים סוף. נראה כי תכניתו של ה' להעניש את המצרים לא תמה, והוא מקשיח את לבו של פרעה כדי שירדוף אחר העם, שם ינחית עליו ועל צבאו מכה קשה. ה' מחולל נס מעורר תדהמה ומבקע את הים לשניים. בני ישראל עוברים בתוך הים, אך המצרים טובעים בו.

 

סיכום הפרק

פס' א'-ב' מתארים את הנחיות ה' באשר לחניית בני ישראל בסמוך לים סוף. החזרה על עקבותיהם והעצירה מול הים מכוונת בידי ה', המתכנן לתעתע במצרים ולהנחית על המצרים את המכה האחרונה. לים, מסתבר, יש תפקיד מרכזי בתכנית.

פס' ג'-ט' בזמן שבני ישראל חונים מול ים סוף, פועל ה' גם במצרים כדי לממש את תכניתו. מעורבותו בצד המצרי רבה, והיא נלמדת מן המילים "וחיזקתי את לב פרעה", "וייהפך לבב פרעה", "ויחזק ה' את לב פרעה". 

מטרתו של ה' היא כפולה ולמעשה משולשת: מצד אחד פגיעה במצרִים: 1) "ואכבדה בפרעה ובכל חילו", (שמו יהיה מכובד גם בעיני המצרים), וכן "וידעו מצרַים כי אני ה' " ומצד שני - בהמשך - המטרה היא שבני ישראל יאמינו בו, בכוחו, ובמשה כשליחו הנאמן. 

פרעה אומר לאנשיו שבני ישראל "נבוכים" (=מלשון מבוך) במדבר, כלומר אבודים ותועים מבלי יכולת לברוח, לכודים. הוא מבין שבני ישראל ברחו, (למרות שהוא גירש אותם במכת בכורות), שכן נתן להם רק שלושה ימים, לבקשתם, והם טרם חזרו. פרעה ועבדיו מתחרטים על שחרור העבריים מקרבם (איבוד כוח עבודה רב), והם מתארגנים בחיל כבד ועצום לרדוף את בני ישראל כדי להשיבם למצרים, בדיוק לפי תכנית האל שאמר למשה להחזיר אותם על עיקבותיהם, חזרה לכיוון מצרים, כדי שהמצרים יחשבו שהם לא מסתדרים במדבר.

בעוד המצרים דולקים אחרי בני ישראל, בְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה - בבטחון ובתחושת ניצחון כי לא ידעו שהמצרים רודפים אחריהם.

פס' י'-י"ד כאשר מתקרבים המצרִים לאזור שבו הוקם מחנה ישראל, נבהלים בני ישראל מאוד, פוחדים וצועקים אל ה' (=מתלוננים). הם באים בתלונה ובהטחת אשמה אל משה ותובעים תשובה לשאלה מדוע הוציא אותם ממצרים והביא אותם למות במדבר, הרי לא חסרים קברים בארץ מצרים. לטענת בני העם, היה מוטב להישאר עבדים חיים במצרים מאשר לצאת למות במדבר. מדבריהם עולה כי הם ניסו בעבר לומר לו שהם מעדיפים להישאר עבדים (=פאלש בק / הבטה לאחור). משה מרגיע את העם ומבטיח לו תשועה מאת ה'. 

__________________

ממשיכים לחפור

האם הפחד של בני ישראל היה לגיטימי?

מצד אחד: כן - זה מפחיד לראות את האויב שלך שוב רודף אחריך

מצד שני: לא - כי הם כבר ראו את 10 המכות ואמורים כבר להפנים שה' מגן עליהם.

__________________

מתשובת משה ניבטת התאמתו להנהיג: הוא שומר על קור רוח בתוך כל הסערה, הוא שם את מבטחו בה', הוא משדר ביטחון, הוא מעודד. תשובתו "אל תיראו" מתייחסת לתגובת בני ישראל כאשר ראו את צבא מצרים מתקרב "ויראו מאוד". 

פס' ט"ו-י"ח מתארים את דברי ה' למשה, שבהם הוא עוצר את תפילתו "מה תצעק (=תתפלל) אליי?!" ואומר לו "דבר אל בני ישראל וייסעו" (כלומר, מה אתה ממשיך להתפלל בשעה שיש לעשות מעשה?). 

ה' מנחה את משה לבצע נס באמצעות הטית המקל שלו על ים סוף, שתביא לביקועו/לקריעתו לשתיים, כך שייפתח מעבר לבני ישראל בתוך (שטח) הים, אך על אדמה יבשה (ובטוחה). בדבריו שוב מופיעה מעורבותו של ה' בחיזוק לב פרעה, שתכליתה היא פגיעה בו ובצבאו (רכב ופרשים). משה מבטיח להם ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן (תשבו בשקט בלי לעשות כלום).

בפס' י"ט-כ"ח ה' משנה את מיקומו של עמוד הענן (שנועד להנחות אותם בדרך) כך שילך מאחורי בני ישראל (ויגן עליהם). הסיבה היא יצירת חיץ וערפל בין מחנה ישראל למחנה מצרים, שתפריע למצרים לראות את בני ישראל. במהלך הלילה, עמוד האש עשה אור רק בקרב מחנה ישראל.

משה מטה את מקלהו על הים. מעשה זה גרם  לרוח קדים (רוח מזרחית) לבוא ולהבקיע את המים, לקרוע אותם לשני קירות, וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. המים הפכו מאוייב לאוהב. מגורם סכנה לגורם שמגן עליהם. 

לפנות בוקר מעורר ה' מהומה (רעש וחרדה) אצל המצרים, "ויסר את אופן מרכבותיו" = גורם לגלגלי המרכבות שלהם להתנתק ולמנוע את המשך תנועתם. 

המצרים מבינים שה' נלחם למען ישראל ושנשקפת להם סכנה, על כן הם מתחילים לברוח חזרה. כאשר רואה ה' כי המצרים עומדים לצאת בחזרה מתוך הים, הוא מצווה על משה להטות את מקלו בשנית ולסגור את הים על צבא מצרים, והמצרים מתים בטביעה.

פס' כ"ט-ל"א חוזרים על תיאור האירוע המופלא של ההליכה בתוך הים, אך על יבשה. ה' מושיע את בני ישראל, וכשהם רואים את המצרִים מתים על שפת הים ומבינים את הנס הגדול שעשה להם ה', הם מאמינים בו ביראה וגם במשה עבדו.

שימו לב לתהליך ולקשר בין המילים המנחות הדומות בצלילן (=מצלול) ירא-ראה 

בתחילת הפרק בני ישראל ראו את המצרים ויראו מהם

בסוף הפרק, בני ישראל רואים את היד החזקה של ה' ויראים ממנו וממשה.

בסיום הפרק מסתבר כי כל המטרות של ה' התקיימו - המצרים נענשו וגם הכירו בו ובגדלותו וגם עם ישראל ירא מפניו ומפני משה.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 5 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף ב2 עליכם לזהות מדוע מבחינה פסיכולוגית היה חשוב שבני ישראל יראו שהמצרים מתו. מדוע לא היה מספיק לצאת פיזית ממצרים?
בסעיף ג' יש להציג את התהליך הדומה שעוברים בני ישראל לפי המסופר בשני הפרקים (את מי רואים וממי מפחדים בכל שלב).

רושמים במחברת:
מילים חשובות: וישובו (יחזרו), נבוכים (במבוך/מבולבלים), צועקים  (=מתלוננים/מתפללים),  תַּחֲרִשׁוּן (תשבו בשקט בלי לעשות כלום). מטה (מקל הליכה), רוח קדים (רוח מזרחית) ויהום (עשה מהומה (=רעש המולה וחרדה))

 

מונחים חשובים: פאלש בק / הבטה לאחור,

מילים המנחות, מצלול, שאלות רטוריות