פגישה, חצי פגישה - רחל

הבית השני ממשיך לתאר את תגובת השרשרת של אותה פגישה בתור מטאפורה: סכר השיכחה, אותה חומת מגן פנימית שבנתה, מחסום בפני פרץ רגשות סוחף, הדחקה\הכחשה, החלטה רציונלית. באותה הפגישה כל זה מתמוטט בבת אחת. 

מטאפורת סכר השיכחה קולעת לאפיין שלב זה בעלילת הנפש המתוארת בשיר.

כולנו בונים לעצמנו "סכרים" שונים השולטים, חוסמים או מכוונים את הזרם, וחלקם עשויים אולי להיסדק או לקרוס במהלך החיים. כאן טמון אחד הנושאים היותר עמוקים של השיר.

שתי שורות הסיום של השיר יוצרות תפנית די מפתיעה ב-"עלילת הנפש" הזאת. היינו מצפים אולי ש-"משבר האושר והדוי", זכרונות העבר ואולי ההתאהבות המחודשת או החדשה, יציפו בסערה את המשוררת, והנה בתמונת הסיום הכל נרגע: המשוררת נכנעת לרגשות.
היא לא בונה סכר חדש במקום זה שהתמוטט אלא כורעת על ברכיה מה שמבטא התמסרות, השלמה, הכלה וקבלה, ואולי לידה מחדש, "על שפת אגם סואן".

אם קודם הייתה תמונה של משהו ב-"משבר" ונחשולי מים מסוכנים, הפעם אין זה אפילו ים אלא אגם שמעלה תחושה יותר ידידותית, נשלטת וסגורה. ממי האגם ניתן להרוות צימאון. אם כי, שימו לב לשם התואר "סואן", ביטוי לתנועה רגשית מיטיבה, רק הד לסערת משברי הים. המים הפעם מיטיבים, מרווים.

קשה להתעלם מהקונוטציות המאושרות של "אגם" בשירת רחל לאור קרבתה לכינרת וגעגועיה אליה כש-"הוגלתה" בעקבות מחלתה הרחק לעיר הגדולה.