ניתוח השיר

בית שני

גם בית זה פותח בשורת פנייה אל האדמה: "ראי, אדמה כי היינו בזבזנים עד מאד:"

פנייה זו מסתיימת בנקודותיים, שתפקידן לפרט אילו זרעים נטמנו באדמה ואף לתאר את איכותם באמצעות מילות תואר המבטאות יופי והדר ומידות טובות, כגון: פרחי פרחים רעננים ובהוד, מצניע חן עם יפה קלח.

מתברר שלמרבה הצער במקום לזרוע באדמה זרעים של צמחים אנו, ש-"היינו בזבזנים עד מאד," מנו באדמת הארץ היקרה פרחים רעננים, "עוד בטרם רוו טל של בוקר", ולפני שהספיקו להינות מאור השמש. המשורר מאניש את השמש "אשר נשקתם השמש מנשיקתה ראשונה.", מגע של אור, חיים חדשים, תקווה לעתיד שנמוגה.
המשורר מתאר את גילם הצעיר של הנערים באמצעות חלקי היממה: "בטרם רוו טל של בוקר
","ועד שידעו צהריים בעצם הצער תם"- הנערים טרם הספיקו הגשים את עצמם, למצות את יפי החיים ובטרם רוו טל של בוקר בחלומות אור נבטם" כלומר, עוד בטרם הצליחו לממש את חלומותיהם, החלומות נגוזו משום שחייהם נקטפו בטרם עת, בתחילת דרכם. טמינת הפרחים מקבילה לטמינת גופות החללים.


לחזרה לניתוח השיר