לא זכיתי באור מן ההפקר- ניתוח השיר

כאן חל המפנה בשיר. את הוויכוח מחליף תיאור כיצד נוצר השיר, איך שיר נולד? 

היצירה היא תהליך מורכב שיש בו הרבה סבל. אך הייסורים מביאים להתפרצות משחררת: הניצוץ, מקור הלהט היצירתי, כאילו משתחרר מתוך הסלע בו היה כלוא. התמונה המטאפורית מאוד מוחשית. כשמכים באבן צור או משפשפים אבנים "יוצא ניצוץ".

ליבו של המשורר לא עומד בגודש הצרות הניתחות עליו מבחוץ על ידי "הפטיש" המכה בלבו. מעומס הכאב של הלב המתפוצץ עף הניצוץ מליבו אל עינו. יש כאן תהליך של החצנה.

הניצוץ – הפנימי, האישי, הנסתר, שעומד להפוך ל-"חרוז" כבר אינו פנימי ומוסתר, הוא גלוי יותר כיוון שהוא בעינו של המשורר. העין שהיא סמל המעבר מפנים-לחוץ, היא גם "ראי הנפש" אך גם פונה לעולם הנגלה מחוצה לה.

משם עף אל החרוז, אל השיר שהוא כבר יצירת אמנות "מעובדת"; מה שהיה אינטימי ונסתר מתגלה כיצירה חשופה לעין כל על הדף, הופך למשהו פומבי.

חשוב!

הנושא ברוב שורות בית זה הוא הניצוץ שהופך לעצמאי. פטיש הצרות המכה מתחיל מעין "תגובה כימית", תגובת שרשרת, הוא מעין זרז לסדרת פעולות בלתי רצוניות. באמצעות מילים קצרות ואליטרציה (נתז, חרוזי, וגם במילה ניצוץ  יש פעמיים צ'- קשר בין צליל המילה למשמעותה, יסוד אונומטופיאי) מבטא ביאליק את המעבר המהיר מניצוץ פנימי- לשיר, ליצירת אומנות יפה.

הניצוץ "התמלט"- הפועל הסביל מדגיש את הפעולה הלא רצונית. זה יכול להסביר את הפרדוקס: אם אתה כל כך סובל ומתוסכל מהחשיפה הפנימית ומהמפגש עם הקהל - מי הכריח אותך לכתוב? ביאליק כאילו אומר: זה משהו לא רצוני, הניצוץ פשוט "ברח" לי ממעמקי הלב.

___________________

מטאפורה- תיאור "לא אמיתי" בשיר. לדוגמה כאן: המשורר לא באמת חצב אור מהלב שלו אבל הוא לא אומר "אני מרגיש כאילו חצבתי אור מהלב שלי" (אם הוא היה אומר את המילה "כאילו" זה היה דימוי) הוא אומר "חצבתיו מלבבי". מטאפורה היא אמצעי אמנותי שגורם לנו לפתח הבנה רגשית של סיטואציה יותר מאשר תיאור מדויק ואמיתי שלה או אפילו דימוי, ולהזדהות עם רגשות ומחשבות.

אליטרציה- צליל חוזר שהמשורר משבץ בשיר כדי להמחיש את הצליל המתאים לליווי המסר שכתב. כאן נבחרו בכוונה מילים עם צלילים שנשמעים כמו משהו שניתז החוצה על מנת ללוות את התיאור של משהו שניתז החוצה.

אונומטופיאה- כשצליל של מילה קשור למשמעות שלה. הדוגמה הכי טובה: המילה בקבוק שנשמעת כמו מים שנמזגים מבקבוק. כאן בשיר הצלילים ז' וצ' נשמעים כאילו משהו ניתז החוצה, כמו הניצוץ, כמו נתז.