לא זכיתי באור מן ההפקר- ניתוח השיר

בשיר ארבעה בתים, אך ניתן לחלקו מבחינה מבנית-תוכנית לשניים: 

• בתים א' ו-ב' - עוסקים במקור השיר, במקוריות השיר  ובייחודיות שלו.
  בשני הבתים הראשונים מתואר תהליך חוזר ונמשך של חציבת האור הפנימי, האור כסמל ליצירתיות, להשראה, לכשרון, לעולם הפנימי שממנו יוולד השיר, סמל למטמון הפנימי, הסמוי מן העין.

• מהבית השלישי מתאר המשורר את תהליך כתיבת השיר המסוים וגלגוליו עד ללב הקוראים, את המעבר מהפנימי ביותר, מעולמו הנסתר, החסוי של המשורר, אל ההחצנה: ה-'ניצוץ', זה שהעתיד להפוך ל"שיר", ליצירה ספרותית, ניתז מן הלב המתפוצץ מעומס הצרות, עף אל עין המשורר ומן העין אל הדף בו נכתב החרוז (החרוז מטונימי* לשיר כולו).
  הבית הרביעי עוסק במערכת היחסים בין המשורר לקהל הקוראים: מהרגע שבו פרסם המשורר את שירו, הוא אינו שייך לו עוד אלא לקורא, ומי שיישלם את המחיר על העלמות הניצוץ שהפך לשיר- זה המשורר עצמו.

בעמודים הבאים נכנס לניתוח מפורט יותר של השיר על פי סדר הבתים.

___________
מטונימי- מטונימיה היא שימוש מכוון במילה "לא מדויקת" לתיאור. בדוגמה כאן: המשורר מדבר על כך שכתב חרוז בעוד שבאמת הוא כתב שיר. המשורר השתמש במילה חרוז כשהוא ידע שנבין שהכוונה לשיר והוא השתמש בה על מנת לתת משמעויות נוספות לכתיבה, שאינן משתמעות אם משתמשים במילה שיר.