הבית החמישי

הביטוי "צר לי המקום" בבית הקודם מבטא את הרגשתו הפיסית והנפשית של הדובר. הוא גדל והתפתח ואין לו עוד מקום תחת כנפי השכינה. המקום צר לו, "קטן עליו". בבית החמישי שוב אין הגוזל הרך זקוק לרחמי האם, אלא השכינה בוכה ומתרפקת עליו ("בכתה ותתרפק עלי").

היא מבקשת למנוע ממנו את היציאה: "וכמו שכה בכנפה השבורה בעדי".

בביטוי "שכה...בעדי" – ניתן למצוא גם את הפירוש מגוננת, כאילו מנסה השכינה לגונן על המשורר בשארית כוחותיה וגם את הפירוש עוצרת בעדו היא חוסמת אותו, היא גם משוככת עליו ובו בזמן עוצרת, מעין "חיבוק דוב" שגם חוסם וחונק.