תקציר ידע

שימו לב! בבחינת הבגרות תידרשו לתת דוגמה של תנועה לאומית אחת. 

כאן בחרנו לפרט על גרמניה, ייתכן שבבתי ספר שונים ילמדו על תנועות לאומיות שונות, ענו לפי התנועה אותה אתם מכירים, מכאן או מבית הספר.

המצב בשטחים הגרמניים לפני המאבק הלאומי

טרם איחודה למדינה אחת, היתה גרמניה מפוצלת לכ- 300 נסיכויות שונות (נסיך הוא ראש מדינה שגדל בדרך כלל במשפחת מלוכה). בתחילת המאה ה-19 כבש נפוליאון את רוב נסיכויותיה של גרמניה, ואיחד אותן ב"ברית הריין" לכ-30 מדינות גדולות יותר תחת שלטון צרפתי. אוסטריה ופרוסיה היו הנסיכויות החזקות והגדולות בגרמניה.

התהליך לאיחוד לאומי גרמני: מ- 30 מדינות למדינה אחת גדולה

המאבק לאיחוד גרמניה מתאפיין בכך שהיו בו תהליכים שהתחילו מהעם, "מלמטה". לאחר מכן מינויו של אוטו פון ביסמארק לראש ממשלת פרוסיה אפשר את איחוד את גרמניה "מלמעלה" תוך שימוש  גם בכוח צבאי.

מטרת המאבק

שאיפתה המרכזית של התנועה הלאומית הגרמנית הייתה לשים קץ לפיצול המדיני ולאחד את תושבי גרמניה במדינת לאום גרמנית, להפוך את גרמניה למדינה אחת גדולה, ריבונית ועצמאית שתהפוך לכוח מרכזי באירופה.

השלבים העיקריים במאבק של התנועה הלאומית הגרמנית:

שלב ראשון – שלב ההערכות:  הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק בגרמניה

שלב בו כמה מאות בודדות של אנשים משכילים רומנטיקנים, שנחשבו לאבות האומה, מתחילים לגבש את המסגרת הלאומית ומניחים את היסודות לתרבות הלאומית. התנועה הלאומית הגרמנית התנגדה לכיבושי נפוליאון והחלה לעודד התעוררות לאומית גרמנית:

א.    השפעת המשכילים הליברלים (שדוגלים בחופש ושוויון) -

משכילים אלו הושפעו מנפוליאון ומרעיונות המהפכה הצרפתית, ומצד שני התנגדו לכיבוש הצרפתי. הגרמנים הצליחו לבסוף להביס את הצרפתים אולם "הסדר הישן" הוחזר: שליטה גרמנית בצורה של ממלכות מפוצלות ונסיכויות. עם זאת, הרעיונות הלאומיות כבר הופצו ברחבי גרמניה והתחילו להשפיע על האזרחים. כך, עם תבוסת נפוליאון גברה התסיסה הלאומית במדינות ובנסיכויות גרמניה בעיקר בקרב המשכילים.

ב.    השפעת הזרם הרומנטי - משכילים רומנטיקנים -

משכילים רומנטיים התחילו לעודד את הלאומיות ולפתח תודעה גרמנית לאומית. סופרים, אמנים ואנשי רוח חקרו את ההיסטוריה, השפה, ואת הספרות וחיפשו את הזהות והייחוד הגרמניים בתרבות הכפר (פולקלור - תרבות העם). במסגרת יצירת התרבות הלאומית התגבשה השפה הלאומית התקנית, והתקיים איסוף שיטתי ועיבוד של שירים, אגדות עממיות ומוסיקה מסורתית.

דוגמאות:

האחים גרים (הגרמנים) אספו אגדות עם גרמניות: שלגיה, כיפה אדומה, הברווזון המכוער, סינדרלה, הנזל וגרטל (עמי ותמי), היפהפייה הנרדמת, החתול במגפיים ועוד. אגדות עם אלו עזרו להתגבשות ההיסטוריה והמסורת המשותפת.

פיכטה - פילוסוף גרמני שיצא נגד כיבושי נפוליאון וטען שהגרמנים טובים יותר משאר העמים כי נשארו טהורים בגזע ובמוצא שלהם ולא התבוללו עם שאר העמים. בכך סייע לגיבוש תחושת שייכות וייחוד לעם הגרמני.

שלב שני – שלב ההרחבה : פעילות תרבותית וארגונית

בשנת 1834 יזמה פרוסיה צעד פוליטי: איחוד תעריפי מכס בכל מדינות גרמניה. הדבר הביא להקמת איחוד כלכלי ביניהן בהנהגת פרוסיה. פירושו של דבר היה שכל המדינות יכלו להעביר סחורות באופן חופשי וללא תשלום מכס. איחוד זה יצר זיקה בין המדינות על בסיס אינטרסים כלכליים וסייע לאיחודן.

שלב שלישי – שלב המאבק העממי: פעילות פוליטית להגשמת הזכויות הלאומיות

השפעת מהפכות "אביב העמים" 1848 – בשנת 1848 החל גל של מהפיכות לאומיות באירופה, במטרה להפיל את השלטון הישן (האצולה, הכנסייה, השליטים הזרים), לשחרר את הפרט ולתת לבני העם את הזכויות: שוויון, חירות, אחווה (ברוח המהפכה הצרפתית). העם תבע ריבונות (שלטון עצמי) לאומית והגדרה עצמית (רצון להקים מדינה עצמאית). השאיפות הגרמניות היו לאחד את כל מדינות גרמניה שהיו להן שפה אחת משותפת ותרבות משותפת. לשאיפות אלו היו מתנגדים שהביאו לסיכול התהליך: שליטי המדינות הקטנות לא רצו לאבד מכוחן והתנגדו לאיחוד וגם אוסטריה ראתה באיחוד גרמניה איום על כוחה ומעמדה.

שלב רביעי – שלב המאבק הצבאי והדיפלומטי:  פעילות דיפלומטית וצבאית להקמת מדינת לאום

בשנת 1862 הקיסר וילהאם הראשון מינה את אוטו פון ביסמרק לקנצלר פרוסיה (ראש ממשלה). ביסמרק היה איש אצולה פרוסי שזלזל ברעיונות של חירות הפרט ואשר היו לו את מאפייני המנהיגים החדשים: הוא היה מנהיג לאומי מודרני בעל כוח להשפיע והוא ניחן בכריזמה אדירה שסחפה אחריו את ההמונים בגרמניה.

עם כניסתו לשלטון הכריז ביסמרק שפתרון הבעיות הגדולות - כלומר האיחוד של גרמניה -  יוכל להתבצע רק באמצעות מדיניות של "דם וברזל". כלומר, איחוד גרמניה לא יעשה באמצעות נאומים אלא באמצעות כוח צבאי ותעשייה חזקה. וכך, בשנות ה-60' של המאה ה-19 הוביל ביסמרק את גרמניה לשורה של מלחמות אשר בסופן הוא הצליח, בשנת 1871, להביא לאיחוד כל מדינות גרמניה (למעט אוסטריה יריבת פרוסיה).

פועלו של ביסמרק:

בתחום הצבאי - המאבק הראשון של ביסמרק היה בתוך פרוסיה נגד פוליטיקאים בפרלמנט (בית הנבחרים) הפרוסי שהתנגדו להעלאת מיסים לצורך הקמת צבא גדול שיתמודד עם המדינות הגדולות במאבק על איחוד גרמניה. ביסמרק התעלם מכך ובאמצעות המיסים המוגדלים הקים צבא חזק ומצויד היטב.

בתחום הכלכלי - גרמניה התפתחה בצעדי ענק. היקף הייצוא גדל מאוד. מאות אלפי פועלים הועסקו בתעשייה, בעיקר בתעשיית הנשק ובבניית הצי הימי. ביסמרק הביא את גרמניה להיות המעצמה התעשייתית החזקה ביותר באירופה.

ביסמרק יזם שלוש מלחמות במטרה להביא לאיחוד גרמניה:

בשנת 1864 - מלחמה נגד דנמרק וסיפוח שטחים

ביסמרק כרת ברית עם אוסטריה (המתחרה הגדולה של פרוסיה) על מנת להילחם בדנמרק ולספח שטחים. בכך הוא גרם לנסיכויות הגרמניות בצפון להתאחד עם הצבא האדיר שהקים ובהמשך להתאחד עם המדינה הגרמנית שתקום. בתום המלחמה, גרמניה מנצחת וכובשת שטחים רבים מדנמרק. בפעולה זו ניתן לראות כיצד הוא כורת ברית גם עם יריבים על מנת להשיג את יעדיו.

בשנת 1866 - מלחמה נגד אוסטריה

שנתיים לאחר המלחמה עם דנמרק, אוסטריה המשיכה להתנגד לאיחוד גרמניה ולצעדים אותם ניסה ביסמרק לשם כך. לאור זאת, פרוסיה, בהנהגתו של ביסמרק ובשיתוף מדינות צפון גרמניה, פתחה נגדה במלחמה. פרוסיה הצליחה לכבוש מאוסטריה את השטחים בדנמרק וגם את מדינות גרמניה שהיו תחת שליטת אוסטריה. הניצחון אפשר לביסמרק לצרף שטחים של מדינות במרכז גרמניה. לאחר ניצחונה על אוסטריה, פרוסיה התחזקה והתרחבה והתעצמה מבחינה צבאית וכלכלית. לעומתה,  אוסטריה התנתקה מהברית הגרמנית ולא הפכה להיות חלק מגרמניה המאוחדת. עם סוף המלחמה, בשנת 1867, הוקמה "ברית מדינות צפון גרמניה".  בשלב זה, רק נסיכויות דרום גרמניה שמרו על עצמאותן ולא הצטרפו לגרמניה המתעצבת.

1870 -  מלחמה נגד צרפת

ביסמרק ידע שרק מלחמה עם צרפת תוביל לאיחוד מלא של מדינות הדרום עם פרוסיה ולכן יזם מלחמה עם צרפת וב-1870 פורצת מלחמה בין צרפת לגרמניה. ביסמרק התגרה בצרפת. צרפת חשה מאוימת מחשש שתפסיד את האזורים שלה בגבול גרמניה ולכן פתחה במלחמה נגד פרוסיה. מדינות דרום גרמניה ראו בצעדים הצרפתיים תוקפנות צרפתית ולכן הן הצטרפו לשאר מדינות גרמניה והתאחדו תחת הנהגתו של ביסמרק. גרמניה כבשה שטחים גדולים מצרפת ואף הגיעה לפאריז, בירת צרפת.

בכך למעשה מדינות צפון גרמניה ומדינות דרום גרמניה הצטרפו לפרוסיה כדי להקים מדינת לאום שמאחדת את כל הנסיכויות בגרמניה. בנוסף, שטחים מצרפת (אלזס - לורן, בהם גרים גרמנים) מצורפים גם הם לגרמניה ובכך נוצרה ה"קיסרות גרמניה המאוחדת" - הרייך השני ("הרייך השלישי" הוקם על ידי היטלר והמפלגה הנאצית כ-60 שנה אחרי).

בשנת 1871 – הוקמה הקיסרות הגרמנית, בארמון ורסאי. אימפריה חדשה נולדה. קיום הטקס בארמון ורסאי, שהיה בעבר מקום הכתרתם של מלכי צרפת, נועד להשפיל את צרפת ולהראות את עוצמת גרמניה.

איחוד גרמניה - גורמים מעכבים:

א.    המעצמות הגדולות: בריטניה, צרפת ורוסיה חששו שגרמניה תתאחד ותהיה מעצמה חזקה במרכז אירופה. כל אחד מהם רצה להיות חזק בעצמו (ולשמור על מאזן כוחות הקיים) ולכן הן פעלו לטרפד את האיחוד.

ב.    שליטי המדינות הגרמניות הקטנות (האצילים) לא רצו להפסיד את השליטה שלהם על מדינות אלו. האצולה התנגדה לרעיון איחוד גרמניה כי פחדה לאבד את הכוח שלה. ולכן פעלו נגד האיחוד.

ג.     סירובו של מלך פרוסיה בשנת 1848 לדרישת המשכילים לעמוד בראש גרמניה המאוחדת מחשש כי תתפתח מלחמת אזרחים וכי אוסטריה תגבר עליו עיכב את המהלך עד להגעתו של ביסמרק.

ד.     אוסטריה החזקה התנגדה לרעיון הלאומיות ולאיחוד גרמניה, מכיוון שלא רצתה לאבד את שליטתה על גרמניה וחששה שגרמניה מאוחדת תיצור שכנה חזקה מדי בגבולה הצפוני.

איחוד גרמניה - גורמים מסייעים:

א. גיבוש הלאומיות הגרמנית- (גורם חברתי ופוליטי) פעילותם של הוגים לאומיים רומנטיים, דוגמת האחים גרים, הרדר ופיכטה. אלו קראו לאיחוד האומה הגרמנית למדינה לאומית אחת עם תרבות, שפה, סמלים ואורח חיים ייחודים ואחידים, ותרמו לגיבוש התודעה הלאומית בקרב דוברי הגרמנית. הם טיפחו את הזהות הלאומית הגרמנית באמצעות סיפורי עם, שירים, מיתוסים וכדומה. ובנוסף יזמו את הקונגרס בפרנקפורט.

2. מנהיגותו הכריזמתית (הסוחפת והמשכנעת) של אוטו פון בסמרק – האיש שהוביל את המהלך בכוח והוביל להצלחתו.

3. פעילות פוליטית מדינית וצבאית - (גורם פוליטי - צבאי) מנהיגותו החזקה של ביסמרק אפשרה לתנועה הלאומית בגרמניה לנצל את התנאים המדיניים המשתנים כדי לקדם את יעדיה של גרמניה לקראת איחודה.

 

תוצאות המאבק - השלב לאחר הקמת המדינה:

גרמניה אוחדה בשנת 1871, וילהלם הראשון מלך פרוסיה הפך לקיסר הראשון של הקיסרות הגרמנית המאוחדת, שנקראת גם "הרייך הגרמני השני". הקיסרות הגרמנית החדשה הייתה מדינה חזקה ואדירה במרכז אירופה, הכוח התעשייתי הגדול באירופה.

המדינה הלאומית הגרמנית שקדה על חיזוק הקשר בין היחיד לאומה ולמדינה - סמלים, דגלים, המנונים, חינוך על פי ערכיה. המדינה החדשה חייבה את האזרחים שלה להזדהות עם מטרותיה, אופייה וסמליה. גרמניה הפעילה אמצעים משפטיים, כלכליים, חינוכיים ותרבותיים כדי לחזק את הזהות והלכידות הלאומית ופעלה נגד גורמים הנחשבים עוינים ומסוכנים לזהות הלאומית של החברה והמדינה.

האיחוד היה בצורה פדראלית, כלומר המדינות מנהלות את ענייני הפנים של ארצותיהם בעצמן ואילו השלטון המרכזי דואג לענייני הביטחון, החוץ, והכספים. לכל המדינות היה פרלמנט משלהן ובנוסף היה פרלמנט מרכזי דמוקרטי לכל הקיסרות. גרמניה לא הייתה דמוקרטית באופן מלא, כיוון שלקיסר היו זכויות וסמכויות נרחבות.

פעילותו של ביסמרק הפכה אותו לדמות לאומית נערצת בגרמניה והוא הוסיף להנהיג את מדיניות החוץ של הקיסרות והחזיק בפיקוד העליון של צבאות הקיסרות.