הבית השני

השכינה מתחילה להיחלש. אומנם המשורר ממשיך להיות תלוי בה ("בדד, בדד נשארתי"), אך לשכינה, שעדיין מגינה עליו, יש נטייה להיחלשות (‎"כנף ימינה השבורה על ראשי הרעידה").

דווקא כנף ימין - הימין הוא הצד ה"חזק", המגן, שבור, למשל, בספר שמות מצוינת יד ימינו של אלוקים כיד שופעת כוח: שמות ט"ו, 6 : "ימינך ה' נאדרי בכוח, ימינך ה' תרעץ אויב". עם ההתבגרות באה המודעות, "ידע לבי את ליבה", ביטוי להזדהות ולאמפאתיה. מצוקתה של השכינה היא למעשה מצוקתו שלו, הוא חרד לגורל השכינה - לגורל העולם היהודי החרדי.

בשלב זה, בין המשורר לשכינה קיים מעין שוויון - שניהם נמצאים בצרה משותפת.