ליבי במזרח –ר' יהודה הלוי (ריה"ל)

ראשית, החוויה והרעיון מעוצבים באמצעות תקבולות ניגודיות המייצגות את מצבו החצוי של המשורר, בין ה"כאן" ל"שם", בין המצוי לרצוי. 

המשורר נקרע בין נפשו הכמהה להגיע לציון, לבין גופו הנמצא פיזית בספרד, מה שמקשה עליו לטעום ואפילו להינות מהאוכל. ההנאה מהאוכל מטונימית, מבטאת משהו רחב יותר במציאות, פרט המעיד על הכלל, להנאות החיים הקשורות גם למעמד חברתי וכלכלי גבוה.

המכשול כאן הוא גם גיאוגרפי. לפי הידע של התקופה, ספרד היא "בסוף מערב" וציון בצד המנוגד, במזרח.

בבית השני שואל המשורר איך הוא יוכל לקיים את נדריו/הבטחותיו. משערים שיהודה הלוי אכן נדר נדר לעלות לארץ ישראל בשלב מסויים של חייו הבוגרים כשעומד בפניו מכשול נוסף, הפעם מדיני-פוליטי-שלטוני: ציון נשלטת בשלטון נוצרי (רמז לכיבוש הנוצרי ב 1099, במסע הצלב הראשון) בעוד שהוא נמצא בחבל ארץ (באותה עת שהה באנדלוסיה) הנתון לשלטון מוסלמי ("ערב").

מערכת התקבולות הניגודיות מופיעה גם בבית האחרון כך: למרות שלאחר פירוט הקשיים היה ניתן להגיע למסקנה הגיונית שאין ברירה אלא לוותר על המסע הנכסף לארץ הקודש, השיר מסתיים דווקא בהכרזה חגיגית: קל לי יותר לעזוב את כל הטוב שספרד מספקת לי, כמו שחשוב לי יותר לראות מקרוב את עפרות הדביר שחרב. העפר מבטא את החורבות, ההריסות של בית המקדש שקודש הקודשים שלו הוא ה"דביר".

קורות חייו של יהודה הלוי מוכיחים שהוא אכן זכה להנות "מכל טוב ספרד", נולד בסוף המאה ה-11 למשפחה אמידה ומשכילה, היה רופא וגם עסק במסחר, זכה להערכה ולהערצה בכל מקום אליו הגיע בנדודיו בספרד, ולבסוף כשהגיע למצרים בדרכו לארץ ישראל (אליה, בסופו של דבר, לא ברור אם זכה להגיע).

שימו לב לניגוד בין ה"טוב..."  לעפר" ול"נחרב", ביטול הטוב החומרי בגלות למען האידיאל הרוחני; קדושת ארץ ישראל היא מהותית ונצחית, בלי קשר למצבה הקשה של הארץ בתקופה מסוימת בהיסטוריה.

----------------------------------------

מטאפורה: תיאור לא אמיתי שבא להדגיש אמת רגשית או ערכית. בשיר הזה: הלב של המשורר לא במזרח והוא לא כתב "אני מרגיש כאילו לבי במזרח" אלא שלבו במזרח. מטאפורה מעבירה תחושות ותובנות שתיאור פשוט של המציאות לא מעביר.

צימוד: כשמילים בעלות צליל דומה או כמה הופעות של אותה מילה במשמעויות שונות נמצאות בסמיכות בשיר. הקרבה בצליל באה להדגיש את הקשר (הקבלה או ניגוד) בין הדברים אותן מתארות המילים. למשל בשיר הזה: חבל וכבל נשמעות דומה ובאות לתאר מצב דומה, יקר ויקל נשמעות דומה ובאות להדגיש את הניגוד בתחושת המשורר.