ניתוח היצירה

המספר

הסיפור "צלליות" מסופר מנקודת מבט של ילד (המשולבת עם נקודת מבט של מבוגר החוזר לעברו האישי והמשפחתי-חברתי-ישראלי), בגוף ראשון, "אנחנו" או "אני". זהו איננו "מספר כל יודע". אומנם הדמות המרכזית היא "דודי נתן" והמספר הוא מעין "מספר-עד", אך כאמור, זהו גם סיפור התבגרות\חניכה של המספר עצמו שדרך נקודת התצפית שלו מועברת עלילת הסיפור ומתוארות דמויותיו, בעיקר דמותו מעוררת הסקרנות של נתן ומופעי צלליותיו וסיפורה של המשפחה ויחסה המשתנה אל ה"דוד" שהופך מבן משפחה ללא משפחה.

נקודות מפנה 

נקודת המפנה הראשונה היא בהוצאתו של הדוד נתן לפנסיה. כלפי חוץ, הדוד אומר שזה לא נורא, אבל בעצם הוא מתחיל להתבודד, ומייצר את מופעי הצלליות החדשים. 

נקודת מפנה נוספת אצלו, היתה כשהמשפחה מתחילה להתרחק ממנו ולדחות את מופעי הצלליות. הם כבר אינם באים מיוזמתם לראות את המופעים וכן מנסים לעצור את המופעים המיוחדים.